משחקי הכס: השלכות ההימור הכושל של תרזה מיי על בריטניה

תוצאות האמת של הבחירות בבריטניה הבוקר (שישי), שבמסגרתן לא הצליחה ראשת הממשלה תרזה מיי להשיג רוב בפרלמנט, מעלות סימני שאלה גדולים מאוד לגביה, ומסקנה אחת – ההימור שלה נכשל. היא הטילה את המדינה למערכת בחירות שבסיומה התערערה יכולתה להנהיג את המדינה ואת מפלגתה, בעוד המפלגה היריבה – שנחשבה למתה פוליטית ובראשה אדם בלתי-בחיר במאה ה-21 – הפכה לחלופה לגיטימית.

עם מושבים אחדים פחות מהנדרש, הרכבת הקואליציה של מיי עתידה להיות משימה מורכבת מאוד: אנשי המפלגה הליברל-דמוקרטית, שחזרו למרכז הבמה הפוליטית אחרי שפל בבחירות הקודמות, הבהירו כי לא ישבו עם אף מפלגה בקואליציה. הם נכוו קשות אחרי בחירות 2010, אז ישבו בממשלתו של דיוויד קמרון, חטפו את כל האש עבורו, והתרסקו בבחירות שלאחר מכן. כעת, משהתאוששו, הם מעדיפים להיות מפלגת אופוזיציה, לבדל את עצמם מהשמרנים של מיי – אבל גם מהלייבור של ג'רמי קורבין. להפוך למפלגת מרכז.

המפלגה הסקוטית-לאומית התרסקה לכמעט מחצית כוחה, אחרי שבבחירות הקודמות זכתה כמעט בכל המושבים בסקוטלנד. היה ברור שלא תוכל לשחזר את ההישג, אך הנפילה הייתה גדולה מהצפוי. במצב זה, יהיה למפלגה קשה מאוד לדרוש בדיוני הרכבת הממשלה העתידיים משאל עם נוסף על עצמאות בסקוטלנד, מאחר שהם כבר לא מייצגים חלק נרחב מהעם. מפלגת UKIP הימנית שהוביל נייג'ל פראג', שהייתה חוד החנית במשאל העם על הברקזיט – איבדה את המושב היחיד שהיה לה. יש לה אמנם מיליוני בוחרים, אבל שיטת הבחירות על פי ספירה יחסית של מחוזות, בעוכריה.

הלייבור השיגה הישג משמעותי ביותר, ואין לזלזל בו גם אם לא תצליח להרכיב ממשלה. קורבין הוכיח שיש לעמדותיו מקום ותמיכה. שהוא יכול להוביל את המפלגה, למשוך אליה צעירים ולאתגר את המערכת – לפחות מהאופוזיציה. לגבי ניהול מדינה, זה כבר סיפור אחר.

מיי עשתה טעות אסטרטגית. גם אם תשרוד כראשת ממשלה, ניהול הקמפיין שלה היה גרוע וקבלת ההחלטות שלה ושל צוותה הייתה שגויה - מההחלטה על הקדמת הבחירות בשלוש שנים שלמות ועד הדגשים במערכת הבחירות, שלא לדבר על ההחלטה שלא להגיע לעימותים.

כעת, אין לאף אחת משתי המפלגות הגדולות אפשרות מעשית להרכיב ממשלה. השמרנים הם הקרובים ביותר, וייתכן שיצליחו להרכיב ממשלה, או ממשלת מיעוט בתמיכת הפרוטסטנטים מצפון אירלנד. הלייבור, גם בתמיכת הסקוטים, יצטרכו מפלגות רבות נוספות להרכבת ממשלה – מה שהופך את העניין למסובך עד בלתי אפשרי. אם הליברל דמוקרטים לפתע יגלו שהם מעדיפים את מנעמי השלטון וייכנסו לממשלת שמרנים, אז תהיה ממשלה יציבה. זה ייתכן לא רק מסיבות ציניות – הנימוק הראוי לחלוטין יכול להיות כניסה ולו למשל לתקופת המשא ומתן על הברקזיט לטובת הממלכה.

אפשרות אחרת, מאוד לא סבירה, היא ממשלה גדולה. בריטניה בתקופה קריטית, המשא ומתן על הברקסיט מחייב התגייסות לאומית, מה משדר יותר התגייסות לאומית מאשר ממשלת אחדות? שילוב ידיים בין השמרנים ללייבור, חזרה לימי הזוהר של ממשלת האחדות בין צ'רצ'יל לאטלי במלחמת העולם השנייה. זה יתן לקורבין עוד שכבת כבוד, של אחריות בשבתו כשר בכיר. לא סביר שנראה עמדות כה שונות באותה ממשלה, אבל הפוליטיקה הרי מזמנת לנו הפתעות מסוג זה מדי פעם.

אפשרות נוספת היא בחירות נוספות בקרוב. המשך אי-הוודאות ואף החרפתה. אין, כמובן, שום ודאות שבחירות נוספות יביאו להקטנת אי-הוודאות. הן יכולות באותה מידה, ואף יותר מכך, להביא להקטנה נוספת בכוחם של השמרנים ולעלייה נוספת של הלייבור.

המבחן להחלטה נכונה או לא, לימדו אותי מומחי קבלת החלטות, אינו מבחן התוצאה – אלא אם באותם התנאים היית מקבל החלטה זהה. החלטתה של מיי להקדים את הבחירות הייתה סבירה, אולי, בדוחק, לפני חודשיים. הימור כמעט בטוח. המילה "כמעט" היא החשובה במשפט. וההחלטה הזו, על פי מדגמי הטלוויזיה ותוצאות האמת, הולכת לרדוף אותה, את מפלגתה ואת המדינה כעת.