פחות אובמה, יותר משחקי הכס – ככה מנצחים את הטרור

ב-1972 מגיעה נבחרת ההוקי הקנדית לטורניר בין לאומי בברית המועצות. היא שוכנה בקומה הרביעית של מלון צ'כוב במוסקבה. כעבור יממה, התכנסו השחקנים בחדרו של מנהל הנבחרת. לטענת כמה מחברי המשלחת נשמעים רחשים מוזרים בחדרים. מיד עולה חשד יותר מסביר כי ה-ק.ג.ב מסתיר בחדרי המשלחת מיקרופונים ומכשירי האזנה. בשקט בשקט, החלו חברי המשלחת הקנדית לחפש בחדרים אחר מכשירי האזנה. כעבור זמן קצר מצא אחד מהם טבעת מתכת חשודה מחוברת לרצפה מתחת לשטיח.

השחקנים החלו לנסות לפרק את פיסת המתכת מהרצפה. מיד כשהמאמץ הוכתר בהצלחה, נשמע רעש אדיר של זכוכית מתנפצת. שחקני ההוקי הקנדיים ניתקו את העוגן שהחזיק נברשת בחדר שמתחתם.

התקשורת המערבית עוסקת בטראמפ וברוסים ופועלת במרץ לנתק נברשת דמיונית במקום לתאר את תמונת המצב האמיתית. לא האקרים רוסים או לא רוסים הם הבעיה, אלא חלאות שמפוצצות ילדות בנות 12. טראמפ בא לעבוד, השריף חזר על כל המשמעויות. אירופה מבינה שהחגיגה בת 70 שנה, בה אמריקה גם שומרת על אירופה וגם מממנת את התענוג הזה, הסתיימה. תתחילו לעבוד ולשלם. שלא לדבר על הצפוי במזרח התיכון. האיראנים שיכלו לאיים על אובמה המכיל והרופס מבינים שבעל הבית השתגע. וטוב שכך.

המאה ה-21 ניפקה לנו רצף תמונות בלתי נשכחות – נפילת התאומים, הצונמי, פיגועי טרור מזוויעים, מלחמות אזרחים עקובות מדם. מאה שנפתחה בעשור של מהפכה טכנולוגית חסרת תקדים אך בד בבד גם תקופה השולפת אצבע משולשת לעבר המודרניזם והרציונליזם של שתי המאות לפניו.

האדם זקוק לנחמה של סיבה ומסובב. המודרניזם הציב את החישוב, המשוואה המתמטית, את המדע, כניסיון המהותי היחידי לתחום את התוהו ובוהו של החוויה האנושית לתוך מערכת מחשבתית אחידה והגיונית. אבל אף אחד, גם לא מי שיבוא חמוש בתיאוריה פיזיקלית מאוחדת, יכול להסביר במונחים קרים מדעיים, מה גורם לבחור צעיר לפוצץ עצמו בתוך קהל של ילדות מחוץ לאולם הופעות.

במאה ה-19 המערב קבר את אלוהים או לפחות חשב שכך. המדע, המטריאליזם, ההומניזם אבל גם הלאומיות והפשיזם השתלטו על המחשבה האנושית המערבית, הנאורה. מתוך תפיסת מרכזיות האדם ושלילת האלוהים הבאנו את עצמנו על סף חורבן. מאוחר יותר השתלט על המחשבה המערבית שיח פוסט מודרני מעוות. גישה צדקנית, מתחסדת, דמגוגית ששולטת במדעי החברה והרוח. הרעיון המעוות, על פיו כל תחלואי העולם השלישי וכל מכשלותיו הם פרי האימפריאליזם והקולוניאליזם המערבי שמקורו בפרופסור אדוארד סעיד, הביא אותנו עד עברי פי פחת. משנתו או יתר נכון לומר תעמולתו, סיפקה ומספקת גושפנקה אקדמית מחקרית לפתולוגיה של בכיינות מתקרבנת כרונית. בפועל, מאז סעיד, אי אפשר היה להתמודד עם הסוגיות באופן אובייקטיבי או אפילו לנסות, אלא מתוך נקודת מבט שמראש מניחה את אשמת המערב. כל דיון שלא משחק בקלישאות מתויג כגזעני, פשיסטי ופרימיטיבי. בחוגי החברה והרוח באקדמיה, נאנסה האמת ההיסטורית באופן ברוטאלי. אך חמור מכך, בחברות הנידונות, אלו שזקוקות למזור אמיתי ופתרון מערכתי, לא הייתה בדיקה לעומק של בעיות מבניות, שום ביקורת עצמית. תירוצים על תירוצים. תחשבו על כפר קאסם.

אני מקווה שהתחושה שלי שהפוליטקלי קורקט גוסס אכן מתיישבת עם המציאות. אני חושב שהפי.סי גוסס בגשר לונדון, גוסס במנצ'סטר ארינה, גוסס בארה"ב. המאבק המטורלל על חופש הביטוי בקמפוסים הוא לא רק נקודת שפל של השמאל הליברלי אלא אוושה אחרונה, רפלקס של גוף אכול סרטן. התקינות הפוליטית היא מופע עלוב של הפוסט מודרניזם, תופעה שהשחיתה את המחשבה החופשית. מכבסת מילים ורעיונות שחנקה שיח חופשי. נימוס כצביעות חברתית הוא הכרח בחברה אנושית אבל הפי.סי הלך את הקילומטר הנוסף לעבר הטענה שאפשר להרים חתיכת חרא מהצד הנקי שלה.

הבחירה בטראמפ הייתה תחילת סוף עונת הפי.סי. לרבים מהאמריקאים נמאס ממשטרת המחשבות ומהתפיסה הפשטנית שהגבר הלבן הפריבילגי אחראי לכל צרות העולם. נמאס להם שאובמה לא מסוגל לדבר על טרור אסלאמי. נמאס להם לקחת אחריות על ציבורים שהסירו אחריות מעצמם. ונמאס להם מהאינפנטיליזציה של השיח. כל מילה, כל ביטוי, הופכים לאסון קיומי. סטודנטים זקוקים למרחב מוגן ולתמיכה נפשית בעקבות מאמרים שקראו. מה זה החרא הזה? "הוא עירום, הוא עירום", רוצה הילד לצעוק, אבל משטרת הפי.סי עצרה אותו בחשד להטיית מגדר.

נסייג כמובן, חוקי התקינות הפוליטית לא חלים על ליברלים שמאלניים. להם דווקא מותר לקלל, לנאץ, לגחך ולבוז. המוסר הכפול מאפשר להם לאמץ שיח מתלהם, בוטה ולא מנומק כלפי הימין והשמרנים, קרי החשוכים. אבל כדי לנצח היום בלונדון, בפריז ובתל אביב חייבים להחליף דיסקט. עולם הערכים הליברלי לא עושה רושם על קנאי האסלאם. ולכן כשראש ממשלת בריטניה תרזה מיי אומרת שבמחבלים צריך לירות כדי להרוג, יש לקוות שנושאת המטוסים של התודעה המערבית התחילה בתזוזה.

האימה היא מהות הטרור. בלעדיה, אין לטרור משמעות, רק סטטיסטיקה של מספרי הרוגים. "טרור" בלטינית משמעו להפחיד. ההנחה המקובלת היא כי השימוש במושג טרור החל במהפכה הצרפתית ונועד לתיאור שלטון היעקובינים בהנהגת רובספייר. תקופת הטרור התאפיינה בהוצאות להורג המוניות של מתנגדי המהפכה - אמיתיים ומדומיינים - על הגיליוטינה. בסוף התקופה, כמו בכל מהפכה אלימה, גם מחוללה רובספייר שילם בראשו.

אך שורש המושג "טרור" עתיק יותר ומגיע לראשית ימי האימפריה הרומית. המונח "טרור קימבריקוס" מקורו בשנת 105 לפנה"ס. רומא עמדה מול גל פולשים, השבטים הקימברים, שבטים גרמאנים שמוצאם מאזור דנמרק של היום. במשך ארבע שנים הקימברים הטילו אימה על רומא, הכו בלגיונות עד שהובסו על ידי גאיוס מריוס. הקימברים נודעו כלוחמים עזי נפש וצמאי דם שהמוות לא הטיל בהם אימה. לפני קרב היו כוהניהם, עטופים בלבן, שוחטים בזה אחר זה שבויי מלחמה, משסעים את בטנם וחוזים עתידות באבריהם הפנימיים. פירוש מקורי ומקברי למושג "בוחן כליות ולב".

המילה מתנקש, Assassin, בשפה האנגלית ובעוד שפות אירופיות מקורה במילה חששיון, מסדר שיעי של רוצחים שכירים שהיו שורש כל רע לפני אלף שנה. מקור התרעלה של רצחנות האסלאם הקנאי. אבות אבותיהם של החיזבאללה והמתאבדים השיעים וכו'. כל החרא הסובב אותנו במחול דם ורקמות בשר באצטלה דתית התחיל איתם. מקובל (גם אם יש מי שחולק על כך) כי הכינוי הודבק להם כשם גנאי בשל שימושם בחשיש. החששיון לא היו רבים במספר אך חסרי עכבות, אכזריים באופן בלתי נתפס וחסרי פחד מפני המוות. להפך, מות קדושים בקרב היה משאת נפשם החולה.

ממקום מושבו במצודת אלמות הפרסית היה "הזקן מן ההר", חסן אבן-סבאע שולח את שלוחיו הקטלניים אל קצוות ארץ. סולטאנים, וזירים, גנרלים, כולם היו נתונים תחת איום מוות של מתנקש מזדמן בדמות קבצן מדדה, דרוויש נודד או אף ידיד נאמן המתגלה כחבר בכת הסודית. מאה שנה פעל המסדר הרצחני עד שנסתם הגולל על הכת.

בשנת 1256, בדרכו לכיבושיו, חנה הולגאו חאן, נכדו של גינגיס חאן המונגולי, סמוך למבצר אלמות. נערך משא ומתן עם מנהיג הכת באותה עת, רוכן א-דין ח'וסרו. החששיון נכנעו ללא תנאי. זה לא עזר להם. המונגולים לא כיבדו את הבטחותיהם. מנהיג הכת נלקח למדבר עקוד בתוך שק, הפרשים המונגולים רמסו אותו בפרסות סוסיהם. שארית הכת שרדה בסוריה 20 שנה עד שהסולטאן הממלוכי בייברס כבש את המצודה האחרונה בעיר מסייף בסוריה. רחמים לא היו שם. רוע מוחלט על גבול הפסיכופתיות לא עוצרים בהכלה ובדיבורים.