עשרות שנים היו מדינות המפרץ הסוניות למעוז השיעמום והיעדר עניין מצד העולם - מגמה שהתהפכה לחלוטין בשנים האחרונות, כשהסערות באזור מייצרות כותרות מדי כמה ימים. המלחמה בתימן, העימות העקיף עם איראן וכעת המאבקים הפנימיים בין מדינות המפרץ - מאבקים פנים-סוניים.
הבוקר (שני) נרשמה הסערה התורנית כאשר ערב הסעודית, מצרים, בחריין ואיחוד האמירויות הודיעו על הפסקת כל קשריהן עם קטאר. כווית ועומאן - זו שניסתה לגשר וזו ששומרת על נייטרליות - לא הצטרפו להודעה.
החלק העיקרי בהודעה לא נוגע לניתוק הקשרים הדיפלומטיים דווקא, אלא ליתר הקשרים שינותקו מעתה ואילך; הפסקת הטיסות ממדינות אלה ואליה, ניתוק קשרים כלכליים, סילוק כל אזרחי קטאר משטחן של אותן מדינות וכן הלאה. הפועל היוצא של המהלך, הוא השלכות כלכליות אדירות על קטאר, שהמוצא היבשתי היחיד שלה הוא לערב הסעודית, ושכנותיה הקרובות ביותר הן בחריין ואיחוד האמירויות.
חברת התעופה "פלאיי דובאי" מאיחוד האמירויות, למשל, הודיעה שהחל ממחר בבוקר יופסקו כל הטיסות מאיחוד האמירויות לקטאר וממנה. ומה יהא על "קטאר איירווייס", חברת התעופה המפורסמת, נותנת החסות לקבוצת הפאר של ברצלונה, כשלא תוכל עוד להשתמש במרחב האווירי של ערב הסעודית? המחשה לצניחה החופשית הזו בכלכלה הקטארית רואים בירידת שערים בגובה 7% בבורסה הקטארית, והחשש המובן הוא מפני כדור שלג כלכלי.
לכן, פרסם משרד החוץ הקטארי הודעה שמגנה, כצפוי, את החלטת ארבע המדינות, אך כלול בה גם מעין ניסיון להרגיע את המגזר העסקי. "קטאר תעשה את כל הצעדים הנדרשים להכשיל את הניסיונות להשפיע על החברה והכלכלה במדינה", נמסר. ספק אם בכוחן של מילים אלה להרגיע אנשי עסקים במפרץ, ששוקלים כעת אם להשקיע בחברות קטאריות.
שינוי קוסמטי בקטאר לא יגרום למצרים לשכוח
ומה עומד מאחורי ההחלטה של מדינות ערב הסוניות, אלה שבמערב אוהבים לכנות "המתונות"? על פניו, לא אירוע מיוחד שנראה יותר כמו חיסול חשבונות ישן נושן. קטאר היא התומכת הגלויה, העשירה והנלהבת ביותר של "האחים המוסלמים"; היא נותנת החסות לתנועה ומארחת את יוסף אל-קרדאווי, איש הדת המפורסם של "האחים". מכאן הוא שהחשבון של מצרים עם קטאר לא נולד בימים האחרונים.
אי אפשר שלא להזכיר גם את ערוץ הטלוויזיה המפורסם ביותר בקטאר, אל ג'זירה, שהפך לכלי הניגוח היעיל ביותר של האחים המוסלמים נגד השלטונות באותן ארבע מדינות. לטענת הסעודים וחבריהם, במהלך השנים האחרונות קטאר אף סייעה כלכלית לארגוני טרור דוגמת ג'בהת א-נוסרה, או בשמו הנוכחי - ג'בהת פתח א-שאם. לנגד עיניהן של המדינות הסוניות המתונות, עמדו גם הקשרים הטובים של דוחא עם איראן, "השטן הגדול" מבחינת ערב הסעודית וחברותיה.
לצד כל אלה, ראוי להתעכב על מה שנראה כמהלך מתואם להפליא עם הבית הלבן. ממשל דונלד טראמפ אינו ממהר אמנם להצטרף לחגיגה הסעודית בנושא קטאר, אך ניתן להניח שמהלך כזה נרקם על דעת וושינגטון. הרוח החדשה שנושבת מהממשל האמריקני, לרבות החיבוק החם שהעניק טראמפ לריאד, העניק ככל הנראה למלך הסעודי את התחושה שהגיעה השעה לחסל חשבונות עם "הגיס החמישי" הקטארי - מדינת סונית שעשתה לא מעט לנגח את שכנותיה במפרץ, ואולי אפילו לחתור תחתיהן.
ואי אפשר בלי ההקשר הישראלי-פלסטיני: משבר החשמל ברצועת עזה קשה מתמיד והייתה זו קטאר שסייעה לפתור אותו לפני כחצי שנה, עם הסכמתה לממן את הדלק לתחנת הכוח בעזה. ואולם, כעת קטאר מסרבת לעשות כן, על אף שהסכום הנדרש לכך אינו נחשב להוצאה שהאוצר הקטארי לא יוכל לעמוד בו. דוחא פועלת להתרחק מחמאס כדי לשפר במשהו את תדמיתה, כך גורשו מקטאר בימים האחרונים כמה מראשי הזרוע הצבאית של חמאס, סאלח אל-ערורי ומוסא דודין, שידועים בקשריהם לחוליות טרור בגדה.
אפשר לנחש שהמהלך הזה נעשה אף הוא לא רק בגלל לחצים ישראליים, אלא גם בגלל דרישה אמריקנית כזו או אחרת. אלא שהמהלכים הקוסמטיים הללו הם בגדר מעט מדי ומאוחר מדי. קטאר, שבמשך שנים ניסתה להתנהל כשותפה עסקית של המערב, השקיעה עשרות - אם לא מאות - מיליוני דולרים בארגוני טרור, שפגעו במערב ובישראל בכל הזדמנות. כעת, נראה שהקטארים ייאלצו לגלות את המחיר של ההתנהלות ההפכפכה של בית המלוכה בדוחא.