במשך יותר מחצי שנה מנסה הארמון במרוקו להוציא את העוקץ ממחאתם של תושבי מחוז צפוני ובדלני, שהחלה בעקבות מותו של מוכר דגים מקומי בשל היד הדכאנית שנוקטות הרשויות נגד האזרחים הפשוטים. למרות גלי מעצרים ונוכחות משטרתית מוגברת, תושבי מחוז ריף ממשיכים להפגין למען שיפור תנאיהם ונגד האפליה שממנה הם סובלים.
מותו של מוכר דגים מצית מחאה נדירה במרוקו נגד השלטון
הזעם המצטבר של המקומיים התפרץ באוקטובר האחרון. מוחסין פיכרי הגיע לעוד יום בשוק בעיר אל-חוסימה, אך הרשויות החרימו את סחורתו והשליכו אותה למשאית זבל מאחר שהן אוסרות למכור דגי חרב בעונה זו. הוא קפץ לתוך המשאית שבה משתמשת המשטרה כדי להשמיד סחורה מוחרמת בניסיון נואש להציל את פרנסתו, אך הוא נלכד בה ונמחץ למוות.
מאז, העיר, בירת המחוז שבו מתגוררת אוכלוסייה ברברית, אינה יודעת מנוח. במחאה הנרחבת ביותר מאז אירועי "האביב הערבי" ב-2011, זועמים התושבים על ה"הוגרה", מונח בניב המקומי המתאר פגיעה בכבוד בשל דיכוי ושחיתות של הרשויות. מותו של פיכרי החייה את רוח "תנועת 20 בפברואר", שרכבה על גל המחאות באזור לפני שש שנים והובילה את המלך מוחמד השישי לוותר על כמה מסמכויותיו.
על אף הדמיון בנסיבות שהובילו למהפכה בתוניסיה ב-2011 - החלטתו של מוכר הירקות מוחמד בועזיזי להצית את עצמו בשל התעמרות השלטונות, שאחריה החלו הפגנות ענק נגד הרודן זין אעבדין בן עלי שבסופן נמלט מהמדינה - המחאה בצפון מרוקו לא קוראת להפלת המלך, ששושלתו היא העתיקה ביום בעולם המוסלמי, אלא יוצאת נגד הממסד המלוכני - "מחזן", שנתפס כמושחת.
תושבי אל-חוסימה דורשים השקעה גדולה יותר בתשתיות וכן חירויות גדולות יותר, ולמרות הבטחות הארמון ברבאט, שמונה חודשים אחרי מותו של פיכרי, השקט עדיין לא שב לאזור. המחאה התחדשה ביתר שאת אחרי שמנהיגה נעצר ביום שני שעבר והואשם בין היתר ב"סכנה לביטחון המדינה", העבירה המועדפת על משטרים סמכותניים נגד מתנגדיהם. מאז, אלפים מפגינים מדי יום וקוראים לשחרורו המידי.
נאסר א-זפזאפי, בן 39, עומד בראש תנועת המחאה "אל-חיראכ א-שעבי"- התנועה העממית בערבית - אחרי שכבר היה חלק מתנועת ה-20 בפברואר ב-2011. למקומיים קל להזדהות עמו - כמו רבים אחרים, הוא מובטל - ובמעצרו עשויות הרשויות להפוך אותו לקדוש מעונה ורק לתדלק את המחאה, שמתחילה להתאפיין גם בסממנים בדלניים.
"העם רוצה את שחרור האסירים", היא סיסמה שנשמעת היטב בהפגנות מאז מעצרו, כמו גם "כולנו זפזאפי". רבים מאלו שיוצאים להפגנות ומתעמתים עם כוחות הביטחון נושאים את דגל מחוז ריף, שבו הסהר והכוכב האסלאמיים מצוירים במעוין לבן על רקע אדום. הדגל שימש את האזור כשזה הכריז על רפובליקה עצמאית והתנתק מספרד ב-1921 בהנהגת מנהיג ברברי מקומי. השלטון העצמאי החזיק עד 1926, אז נכנע למבצע צבאי של ספרד וצרפת, אך נותר מאז מרוחק - לא רק בשטח - ממרכז הממלכה.
"נאסר הגן על הזכויות שלו, הוא הגן על הזכויות שלנו, הוא הגיבור שלנו. הוא לא עשה שום דבר שמצדיק את המעצר", סיפרה לרויטרס זהיה אל-חסני, אם לארבעה, במהלך הפגנת נשים ביום שבת, שפוזרה בידי כוחות הביטחון. כ-90 אנשים נעצרו בשבוע וחצי האחרון, ושר הפנים עבד אל-וואפי לפתית הצדיק זאת באומרו כי יש לאכוף את החוק.
עם זאת, גם השר הבכיר הכיר בכך שיש צורך לענות על דרישות התושבים ואמר כי הממשלה תשקיע בפיתוח האזור. הדבר האחרון שזקוקה לו מרוקו, מהיציבות שבמדינות ערב, הוא שההפגנות המקומיות יקבלו נופך לאומי ומרדני וידרדרו את המקום שנחשב לגן עדן למשיקעים זרים ולתיירים לכדי האלימות שמאפיינת את המדינות השכנות.
