ארץ/עיר: שיטוטים ברחבי הליגה הלאומית

מאת ניצן חורש


בשבוע שעבר פגשתי את נתן. נתן הוא אחד שיודע את כל המילים לשירים של אלביס ונסים סרוסי, מסתובב כבר שש שנים בפקולטה למדעי הרוח כדי להשלים תואר ראשון בהיסטוריה, הוא גר בדיזינגוף, לא מחובר לאינטרנט. נראה לי הטיפוס הקלאסי לנהל איתו שיחה קולחת על הליגה הלאומית. נתן חשב אחרת.

"אני לא מבין אותך", הוא אמר. "מה אתה מוצא בליגה הזאת? בתור בן למשפחה בעלת ערכים קומוניסטים, קשה לי לגלות עניין בדבר שאין בו ממשות. והליגה הזאת, אני אומר לך, היא פיקציה. היא שאריות של ליגת העל. אין בה שום ייחוד, שום דבר אותנטי. נשורת של מועדוני כדורגל, עם בעלים שמנשימים אותם בכוח, בלי צידוק אמיתי. אריאל שיימן, נו באמת...

"ובתור ממלא טוטו, הליגה הזאת בכלל הורסת אותי! אין בה הגיון בגרוש. בשביל מהמר, רוב תוצאות ליגת העל הן בדיוק לפי התחזיות המוקדמת, שתבין, יושבות פיקס על שיטה של כפולים. מה שדופק לי את הטורים זה רק הליגה הזאת, שאתה מבזבז את צהריי שישי עליה.

"מה מעניין פה? כל קבוצה בלאומית הזאת, יכולה לנצח כל קבוצה אחרת בליגה, בכל מצב. אין פה שום הגיון. אין גם קהל. אין אוירה. הכל נראה מצחיק, ליגה שמרטו לה את הנוצות. מה זה?".

הסכמתי איתו מיד. היה לי ברור שיש כאן מעריץ לא פחות גדול ממני. "נכון, עלית על זה, נתן. זה בדיוק כל מה שהופך את הליגה הלאומית לכזה להיט היסטרי!".

בשלב זה לא נותרה לנתן ולי ברירה, אלא לגלוש לדיון אודות המבנה הארכיטקטוני המופלא של המכתש ברמת גן, הסגולות המיוחדות של שדריות הקווים של אליעזר לחנה, להפוך בשאלה האם לופא קדוש לוקח את רוני דורה או שלהפך, ולהיפרד כידידים.

תגידו לי אתם עכשיו, שאין מתח באויר בשבוע בו מ.ע.ק אתא, הקבוצה של נהריה (לשעבר מכבי עכו), יוצאת למשחק קצוות עצבני בעילוט, והשדים מבני סכנין מזמינים את החבר'ה של של שיימן לחנוכת הבית המחודשת. נו, נראה אתכם. ידעתי. שישי בשתיים וחצי. להת'!