קיקבוקסינג וקול ציפציף: הקרב האכזרי של התימני מול הסרסור

בשבועות פגשתי בכותל במקרה את התימני עם הילדים שלו. "אתם רואים אותו" הוא הצביע עלי "בדירה שלו בניו יורק הכרתי את אמא". לא פגשתי אותו 24 שנה ושמחתי לגלות שהוא התרבה והקול הסתדר.

מעשה שהיה כך היה, בלוב בלוב בלוב….

אפריל 93', אמצע החודש. הדירה של אורי ושלי באפר ווסט סייד (כן לפני 24 שנה אפשר היה לגור במנהטן במחיר של תל אביב היום) רוחשת חברים. בעסקי המובינג, אמצע החודש הוא החלק החלש, הרגוע, החלק שפחות עוברים בו דירה ויש לפועלים העמלים הרבה זמן פנוי לרביצה ולהמון אימוני ריאות מתקדמים ותיקוני סיגריות. בקיצור, קבענו עם חברים לעשן משהו ואז לצאת לרקוד. הזמנו גם את נועה, ידידה שלנו שעבדה כאו-פר בגרייט נק לבוא לבלות איתנו. כשהיא נכנסה לדירה קידם אותה ערפל עשן. על השטיח והספה הייתה מרוחה חבורת ישראלים מסטולה מהתחת.

"כדאי שתפסיקו לעשן, אתם לא יודעים שזה ממכר?".

"אההה..." עלה גרגור מהספה.

"עשו ניסוי" המשיכה בטון מוכיח. "ניסוי מדעי על התמכרות למריחואנה. עכברים שקיבלו מהחומר ונגמלו, גילו סימנים מופרזים של עצבנות ולחץ".

"אני לא כועס" נד דובי בראשו, "אבל אני רעב, תעבירי את הנאצ'וס".

"תסתכלו על עצמכם, אתם פתטים" אמרה ושמץ גועל בקולה.

"הלו הלו, מי פתטי"? נדלקתי. "פתטי זה המדענים שלך, שלוקחים עכברים אומללים, דוחפים להם חומר בכמות מפגרת ואז גומלים אותם וקובעים שהם סובלים מעצבנות ולחץ מופרזים. אולי העכברים לחוצים כי הם תקועים בתוך אקווריום מסריח ויצורים שגדולים מהם פי מאה דוקרים אותם כל היום ומשגעים אותם רק כדי להפחיד אנשים ניירוטים כמוך. תעשי טובה נועה, לכי תשתי חמישה ליטר עמבה ותפליצי את הראש שלך מהתחת".

ממש אז הגיעו פולי והתימני. הם עבדו ביחד ב"סברס" שנסגרה ועברו לחברה ישראלית אחרת בשם "תל אביב" שהתמחתה בלונג דיסטנס ובעבודה בעיניים על הלקוחות שלה. התימני קצת צלע. הוא היה בחור צנום עם זרועות שריריות ובעל חוטם מעורר השתאות רפואית. כאילו הדביקו לו כלב ים מת לפרצוף. אף רחב, פחוס, מעוך וסגול המגלה חרכי נחיריים אימתניים כמו שיש רק למי שחיטט באף עם אצבע דינמיט.

"תאונה" אמר פולי וסימן עם האצבע שנשתוק ולא נשאל שאלות.

כשנחת הרעב, החלטנו להזמין מהדיינר. עניין שהצריך התעסקות רצינית בהתחשב בכמות הנוכחים ובמצב הצבירה הקוגניטיבי שלהם. כל אותה עת, התימני ישב בשתיקה וגירבץ. מעודי לא ראיתי מישהו לש את חבילתו בהתמסרות מרוכזת כזו, זה נראה כמו שעת ריפוי בעיסוק עם פלסטלינה במחלקה סגורה. בטח ככה האדם הקדמון הגיע לרעיון של הגלגל.

נועה מיואשת נעמדה על הרגלים "עזבו אוכל עכשיו, אם תזמינו לא נצא. אני הולכת מי בא איתי"?

אף אחד לא קם.

"אתם לא רוצים לבוא איתי".

"אני אבוא איתך" אמר התימני וכולנו הסתובבנו מופתעים. הקול שלו השתנה. הפך לציפציף, הוא נשמע כמו ילדה.

כשהדלת נטרקה מאחורי הזוג (שמסתבר שמאז לא נפרד) מיהרנו לברר עם פולי מה פשר הציוץ שיצא לחבר שלו מהגרון או כמו שניסח זאת מנש, "למה יש לו קול של קוקסינל ומה קרה לאף שלו"?

"ששש...שלא ישמע אותך" קצף פולי, "אולי הוא עומד ליד הדלת? הוא חגורה שחורה בקיק בוקסינג. הבנאדם פירק יותר פרצופים מאשר בוב מרלי פירק קססה".

אבל מה קרה לקול שלו, התעקשנו.

ואז הוא סיפר.

האירוע המכונן אירע שבועיים קודם לכן בבר קטן באחד האזורים הפחות טובים של מיאמי. פולי והתימני סיימו עבודה, התקלחו במוטל ויצאו לשתות באחת המאורות המקומיות. בעודם לוגמים ג'וני ווקר מזויף ומשתדלים לא לשרוף את הוושט, הקיפו אותם כמה זונות. חלקן לפחות נראו בגיל שבמקומות מתוקנים, לא מקבלים אפילו רישיון לנהוג על בימבה. הבנות היו תחת השגחת סרסור, מטר תשעים של שרירים שחורים מנופחים.

קינג קונג בחליפה ירוקה נוצצת.

פולי והתימני ניסו להתעלם מהבנות אבל הבנות לא ויתרו, התעלקו ונמרחו. עד שלבסוף הערס העצום בכבודו ובעצמו נעמד מאחוריהם והזמין להם כוסית. הוא ניסה לשכנע אותם להתנסות במפגש אינטימי. מחיר מיוחד לתיירים, הדגיש. הם הודו בנימוס וסירבו, מה שגרם לסרסור להטיח בהם בעלבון: "מה הבעיה שלכם? אתם מתרוממים? יהודים קמצנים"?

פה לתימני עף קצת הפקק. "שמע בנאדם, עם כל הכבוד לחברות הנחמדות שלך, אני מעדיף לעשות אמבטיה עם טוסטר על הזין". הסרסור התעצבן ותקע אצבע עבה לתוך הלחי של התימני. "אתה רוצה לפגוע לי בביזנס", רתח, "שלא תעז להעליב את הבנות. כולן בתולות".

התימני נדרך, הוא לא אהב שנוגעים לו בלחי בלי רשות. "בתולות? בערך כמו שאימא שלך הייתה אחרי הלילה הראשון עם אבא שלך הבבון".

הסרסור היה כנראה מאוד קשור לאמו כי בתגובה הוא דפק את הראש של התימני על דלפק הבר בעצמה שגרמה לחוטם של האחרון להפוך למפגע אקולוגי. עברו מספר שניות. מדמם, הרים התימני את ראשו, חייך חיוך קשוח מתחת לקטסטרופה שהייתה פעם האף שלו, ואמר "אם אתה גבר, בוא נצא לחנייה".

כל הנוכחים בבר זרמו החוצה בהתרגשות. אף אחד לא נתן סיכוי לתימני הצנום.

התימני וקינג קונג נעמדו אחד מול השני, ועוד לפני שהסרסור הספיק להתחמם, התימני נכנס בו עם קומבינציית מרפקים לתוך מפתח הלב. הסרסור התנדנד כמו חסיד בווידוי יום כיפור. לא יציב בעליל. התימני באף מדמם התקרב נחוש כדי לסיים את העבודה אבל אז הסרסור שחרר וו שפיצי אימתני שמרח לו את האוזן עד לשפתיים. התימני נפל אבל קם מיד, מלקק את הדם משפתיו. הסרסור ניסה ברכיה אבל התימני באינסטינקט לפת את ירכו הבשרנית ונשך, משאיר בבשר ארבע סתימות והפנייה דחופה לזריקת טטנוס. הסרסור נפל מיילל, חובט ברגליו כמו ג'וק מורעל. פתאום משום מקום, הוא התרומם והצליח להדביק עקב לתוך הכליות של התימני. הקהל היה באקסטזה. התימני לש את מותנו הכואבת וניסה לשחרר מספרת אלא שאז אירע משהו מוזר. הסרסור התחמק והתימני נפל על האדמה עם הרגל באופסייד. כמו רגל של בובה שילד היפר אקטיבי וסדיסט התעסק אתה. הוא פרק את הירך מהאגן. פולי רץ אליו והתימני בדמעות כאב ביקש ממנו לדחוף את הירך חזרה למפרק האגן. עכשיו זה היה הסרסור שהתקרב בצליעה, נחוש לסיים את המלאכה. פולי לא עשה זאת מעולם אבל הכורח והסכנה הם מורים מצוינים. הוא דחף בכוח עצום את הרגל הסוררת חזרה למקומה, נשמע קנאק איום ונורא. התימני צרח ועיניו איימו לברוח מהחורים.

פולי סייע לו לעמוד, הסרסור הצביע ואמר, "זוז, תן לי לגמור איתו". הוא הסתער לעבר התימני שהתחמק ובכוחותיו אחרונים הניף את רגלו הבריאה והלביש ברכיה לסנטר הסרסור. הם נפלו יחד. התימני, גונח, זחל בכיוון הגורילה שאחז בלסתו, הניף מרפק וריסק לסרסור את האף באופן ששום פלסטיקאי לא יוכל לשחזר. מקסימום ארכיאולוג. שקט. הס. הקרב תם. רק יבבות הכאב של התימני ונחירותיו המקוטעות של הסרסור הפרו את הדממה.

"אבל למה קול של ילדה" שאלנו, "זה בגלל האף"?.

"מיד אחרי המכות ברחנו משם ונסענו לבית חולים של יהודים" הסביר פולי. "הקול לא בגלל האף. ברנטגן התברר מה הסתבך שם. כשדחפתי לו את הירך בחזרה למקום. קרה משהו".

מה קרה?

"טוב, אני לא אורתופד" הצטדק פולי, "כשדחפתי את הרגל לאגן, השחלתי בטעות על העצם גם את הביצה השמאלית שלו. זה למה נהיה לו קול גבוה".