"אנשים חושבים שזו התקרה הישנה, ומבחינת הצורה זה נכון, אבל הרחקנו אותה כלפי מעלה, כך שיש יותר מקום לאוויר, לתווים, למוזיקה, להדהד. זה תורם לתזמורת, לאיכות הצליל ולהנאה של הקהל בצורה בלתי רגילה"
50 שנה בתזמורת הפילהרמונית הישראלית, וזובין מהטה עדיין מתרגש משיפוץ אולם ההופעות שלה. בריאיון מיוחד לוואלה! TALK תיאר המנהל המוזיקלי את תחושותיו, את החיבור שלו לישראל ואת השיעורים שלימדו אותו אזרחיה והרגליה לאורך השנים.
תיאלץ להיפרד מכל זה. אתה פורש
אני לא נאלץ להיפרד, זו החלטה שלי
למה? כי הגיע הזמן?
ובכן, אחרי חמישים שנה... אף מנצח לא זכה לקריירה כה ארוכה, או לכל כך הרבה סבלנות. זו אחת המילים הראשונות שלמדתי בעברית
"אנחנו צאצאים של מהגרים מפרס, שהגיעו לאחר הפלישה הערבית בשנת 600 לספירה", שיחזר מהטה. "אנחנו לא יודעים מה תאריך הגעתנו המדויק להודו, אבל זה היה בשלוש אניות, במאה השמינית או אמצע המאה התשיעית, לחוף המערבי של הודו, לעיירה קטנה בשם סנג'אל, צפונית למומבאיי של ימינו. לא ידענו את השפה, כמובן.
"היה עמנו כומר, שהלך אל המלך עם כוס חלב, מלאה לגמרי. הוא הטיל קוביית סוכר לחלב מבלי לשפוך אותו, כדי לומר לו: 'אנחנו לא נטלטל את החברה שלכם, אלא נמתיק אותה'. וזה התגשם".
על פי מהטה, "הסיפור עם ישראל התחיל במקרה. יוג'ין אורמנדי, מנצח התזמורת של פילדלפיה, ביטל את בואו. אני ישבתי בווינה, מובטל מעבודה, עם משפחתי הקטנה, וצבי הפטל, שהיה יו"ר ועד הנגנים באותם הימים, הוא שמע עליי איכשהו, כי ניצחתי בניו יורק ובפילדלפיה בתכניות הקיץ. הם שלחו לי מברק, וכמובן, לא הייתה לי עבודה, אז השבתי בחיוב, וכך בעצם החל הרומן הזה. במקרה".
"עשיתי את סדרת הקונצרטים הראשונה. וזה היה חשוב עבור מנצח צעיר, מאז ומעולם, להיות מוזמן שוב. כי אם לא מזמינים אותך פעם נוספת, הקריירה שלך במקום ההוא נגמרה. אבל הם הזמינו אותי שוב. הפעם הראשונה הייתה ב-61', ואז באתי ב-63', וזו הייתה הצלחה גדולה מאוד.
ספר לי על הבדלי התרבות, בין הפילהרמונית הישראלית, בין החיים בישראל, לבין למקומות אחרים בעולם
ובכן, הפילהרמונית הישראלית היא תזמורת שיתופית. היא תמיד הייתה כזו, במובן זה שיש לה ועד, ומועצה, והם מנהלים את התזמורת.
בוא נדבר על הבדלים תרבותיים, אולי, בין הימים ההם, שנות השישים, לבין ישראל של ימינו
יש הבדלי תרבות, כי בישראל יש כל כך הרבה חברות מקוטבות זו לזו. אשכנזים וספרדים, אם תרצה, "שחורים" ו"לבנים", ימין ושמאל, דתיים וחילונים. במדינה של שמונה מיליון תושבים, יש כל כך הרבה שסעים. התרבות צריכה להיות הגורם המאחד, ובדרכים מסוימות, זה אכן כך.
את הקונצרטים שלנו פוקד, אני מעריך, רוב אשכנזי. למרות שאנחנו לא עושים איפה ואיפה, דלתנו פתוחה בפני כולם. אני לא חושב שצריך לעשות הפרדה בין תרבויות, כי ישראל היא ענקית בעולם התרבות.
השאלה שלך צריכה להיות 'כיצד נתפסת ישראל בעולם'. גם לגבי זה הדעות מאוד חלוקות. לישראל יש חברה גדולה אחת, והיא ארצות הברית. על ישראל להסתכל לעבר שאר העולם, כדי לראות איפה אוהבים אותה ואיפה מסכימים עם המדיניות שלה, כי אני חש שהיא הולכת והופכת מבודדת, באופן גובר והולך.
כשאני חי בחו"ל, אני תמיד, במידת מה, נמצא במגננה. כשאני כאן, אני רואה מה קורה. יש דברים שמוסכמים עליי ויש דברים שלא. תודה לאל שאנחנו דמוקרטיה, ואני אומר את זה לאנשים באירופה.
אתה מוצא את זה קשה יותר, לדבר בשם ישראל, או להסביר את עמדת ישראל?
זה אכן קשה. במיוחד כשאוהבים מדינה כמו שאני אוהב את ישראל. זה לא פשוט לומר להם שאיני מסכים עם מדיניות ההתנחלויות, אבל אני אומר את זה, גם כאן. אני לא חושב שאני גאה בעובדה שישראל הופכת מבודדת כיום, ואני מקווה שהמדינה הזו, שאני אוהב, תצליח לצאת מהבוץ הטובעני הזה, מהמערבולת שמתחוללת כעת.
אני מבין שיש לך בן כאן, ששירת בצה"ל
כן. בני שירת ארבע שנים בצבא. הייתי מאוד מודאג לעתים, כשהוא היה בעזה ובחברון. חברון הייתה די מסוכנת, לפי מה שהוא היה מספר לי.
אתה תמיד רצית לנגן במדינות ערביות עם הפילהרמונית הישראלית
זה מעולם לא קרה. אני מאוד מקווה, אינשאללה, שזה יקרה.
איפה תרצה לנגן?
חוסיין מלך ירדן, פעם אחת, שיגר הזמנה אישית אליי ולתזמורת. נסענו אז לפגוש את המלכה נור, והיא הזמינה אותנו לפסטיבל שהיא מקיימת בעיר ג'רש, אבל היא אמרה, "בעלי אומר שיש ראש ממשלה חדש בישראל, בוא נראה איך הם מסתדרים". זה היה לאחר מינויו של ביבי לראש הממשלה בפעם הראשונה, ומעולם לא שמענו מהם שוב.
איך גורמים לצעירים להקשיב למוזיקה קלאסית?
צעירים באים. קודם כל, נגנים צעירים ממלאים את שורות הפילהרמונית הישראלית. תסתכל על התזמורת שלנו, היא חידשה נעוריה כקדם. האנשים שבאים לקונצרטים שלנו כיום, שהם, בוא נאמר, בני 50 עד 70, כשהם היו בני 20-25, לדעתי גם הם לא באו. לקהל שלנו יש טעם שמרני במוזיקה,
במילים אחרות, הם לא כל כך אוהבים מוזיקה בת זמננו, אבל אנחנו כן מנגנים מוזיקה בת זמננו, כמעט בכל קונצרט.
מי יהיה "זובין מהטה הבא" של הפילהרמונית הישראלית?
אני חושב שהתזמורת שלנו מחפשת כעת יורש באופן דמוקרטי, ועדיין אין תוצאות.
מי תרצה לראות, אולי רק מבחינת האישיות, בלי לנקוב בשמות?
הייתי רוצה לראות, למען האמת, ישראלי נוטל את המושכות
באמת?
אני הייתי המנהל המוזיקלי הראשון של התזמורת. אני חושב שיש היום ישראלים שמצליחים מאוד בעולם. הם צריכים לבוא ולהוכיח את עצמם בפני התזמורת, ובסופו של דבר, התזמורת תחליט