נובמבר 2015, עוד בוקר שגרתי עבור סגן-אלוף אדיר ריינס. קצין ההנדסה של אוגדת יהודה ושומרון סייר בצומת תפוח, אחד הצמתים המרכזיים באזור, ובחן את איכות המיגון המשודרג מפני פיגועי דריסה. דקות לאחר מכן, הגיחה במהירות מכונית "גולף" שחורה נהוגה בידי מחבל פלסטיני בן 21 משכם. "הוא הגיע משום מקום ועלה עלינו. פגע בשוטרי מג"ב ובי. פשוט התעופפתי", נזכר ריינס. "בתוך גל הדריסות אתה לא באמת מדמיין שזה יקרה לך, כי יש לך נשק ואתה לוחם. הייתי על המדרכה מאחורי מעקה בטיחות, אבל הוא בא מאחורי המעקה. מהצד". ריינס פונה לבית החולים בלינסון בפתח תקווה, ושעות לאחר מכן מצא עצמו מאושפז באותה מחלקה עם הנהג הדורס, שנפצע באורח קשה מירי החיילים בזירה.
קציני המודיעין באוגדה התריעו כחצי שנה קודם לכן על עלייה מדאיגה ברמת האלימות ברחוב הפלסטיני. הם הצביעו על הפרות הסדר, יידוי האבנים והשלכת בקבוקי התבערה כאיתות לעתיד, והערכתם התבררה תוך זמן קצר כמדויקת. באוקטובר 2015 נרצחו איתם ונעמה הנקין לעיני ילדיהם על ידי חוליית מחבלים, והפיגוע הרצחני הוגדר בדיעבד כנקודת מפנה, שאחריה התגבר מאוד גל הטרור, עד לדעיכתו באמצע 2016.
מאבק צה"ל בטרור התמקד באופן טבעי בכמה מישורים, ופעילות כוחות ההנדסה באוגדה לא זכתה לחשיפה שלה היא ראויה, במיוחד בהתחשב בהשפעתה על המציאות בשטח. "מאמץ ההנדסה לא יודע לנצח לבד את הטרור אבל בלעדיו קשה לנצח", אמר ריינס לוואלה! NEWS כשהוא משקיף מאחד המוצבים על רמאללה. "זהו כלי מאוד מרכזי של המפקד, כי מעשית הוא נותן פתרון יחסית מהיר".
כוחות ההנדסה פועלים בשני מסלולים מקבילים נגד הטרור. בתחום ההתקפי, הם חזרו להתמקד בצל שיח ציבורי, ביטחוני ומשפטי, שעסק בעיקר במידת האפקטיביות של הפעולה - בהריסת בתי מחבלים, והמקרה שהטה לבסוף את הכף והאיץ את התהליך היה הפיגוע שבו נרצחו הרב יעקב ליטמן ובנו נתנאל בנובמבר 2015. לאחר האירוע, הוסגר המחבל למערכת הביטחון על ידי אביו, והאחרון ביקש: "רק אל תהרסו לי את הבית". לאחר דיונים הוחלט שהבית אכן לא ייהרס, אך ריינס מונה לא פחות מ-28 בתים אחרים שנהרסו בגל הטרור.
"אנחנו צריכים להביא מהנדסים, לתכנן את ההריסה, לבחור את השיטה, ללכת לדיונים משפטיים", הסביר את התהליך המורכב. "המטרה היא להרוס מבנה עם מינימום נזק סביבתי, ולכן עשר הריסות בוצעו על ידי צמ"ה (ציוד מכני הנדסי כבד), מה שלא נעשה מעולם. בעבר היינו הולכים רק על חבלה, אבל הפעם רק שמונה בתים מתוך ה-28 פוצצו וזה רק במקומות שבהם יש שטח כפרי מרווח שמאפשר. בחלק לא מבוטל הרסנו ידנית. חיילים שלי הלכו עם פטישים ודיסקים ושברו קירות", הדגיש.
פעולה נוספת בתחום ההתקפי היא חלק מהותי במה שמכונה בצבא נוהל "סיר לחץ", כלומר כיתור מבנה שבו מסתתר מחבל שמסרב להסגיר את עצמו ומוכן להילחם עד מוות. בהתאם לנוהל, מבודד צה"ל את הזירה, כורז למחבל, יורה לשם הרתעה ולאחר מכן יורה לעבר המחבל. במידה והוא ממשיך להתבצר, נכנסים לפעולה כוחות ההנדסה: נהג דחפור פוגע במבנה וחושף חלקים ממנו כדי לאפשר גישה נוחה למקום. בחלק מהמקרים המחבל מסגיר את עצמו ובחלק מהמקרים הוא נהרג.
"היה לנו אירוע אחד כזה ב'גודל השעה' (הכינוי הצבאי לגל הטרור), בבית המחבל שרצח את הרב מיכאל מרק. המחבל נלחם על נפשו מול ימ"מ ובסוף הכנסנו אל הזירה מנהל עבודה שנהג בדחפור והפיל את הבית עליו. האירוע הסתיים ללא נפגעים לכוחותינו. זה מקרה אחד, אבל היו גם הרבה מאוד כוננויות לאפשרות שהאירועים השונים יהפכו ל'סיר לחץ'", הסביר ריינס, תוך שהוא משבח את הנגד הבכיר שנהג בדחפור באותה פעולה. "מי שיפעיל דחפור ב'סיר לחץ' אלו מנהלי העבודה הבכירים ביותר באוגדה. לאחר אותו אירוע, קיבל רס"מ ח' תעודת הוקרה ממפקד האוגדה כי זה היה בית מאוד מורכב. המחבל הסתתר בקומה התחתונה של הבית, מתחת לגובה כביש. היה קשה להגיע אליו ואי אפשר היה לירות בכינון ישיר לבית. כל פעם שהתקרבו, הוא פתח באש. מנהל העבודה התקרב מלמעלה והתחיל לקלף שכבה אחר שכבה, והפיל עליו את התקרה. מעבר לסכנה הבטיחותית של התהפכות הדחפור, קיימת סכנת חיים ממשית למנהל העבודה. ירי מנשק קל לא אמור לחדור את הדחפור, אבל נ"ט כן. זו הייתה פעולה מקצועית ומאוד מורכבת. הוא נכנס לשיפועים מאוד גדולים וניהל סיכונים בצורה מרשימה".
משימות התקפיות נוספות כוללות ליווי כוחות בכניסה לכפרים פלסטינים שבהם קיים סיכוי לאלימות שתסכן אותם או בריחה של המחבלים. "כמעט בכל כניסה לכפרים בעייתיים ה'שופל' מוביל את הכניסה, אחרת הג'יפים שלנו נתקעים כתוצאה מחסימת כבישים באמצעות סלעים, מקררים וברזלים", הסביר ריינס, והוסיף כי הריסות הבתים מלוות לא אחת בהפרות סדר אלימות ובהתנגדות לפעולה, ואז נדרשים כוחות ההנדסה גם לשלוט בפתיחת וסגירת צירים בהתאם לצורך.
המסלול ההנדסי ההגנתי מתמקד בפיקוח על יישובים, צירי תנועה ומוצבי צה"ל. קו השבר המשמעותי ביותר בהגנה על המוצבים התרחש במבצע "צוק איתן", כשמחבלי חמאס תקפו פילבוקס (עמדת שמירה) בנחל עוז, הרגו חמישה חיילים וכמעט חטפו חייל נוסף. ממצאי התחקיר נלמדו היטב על ידי קציני ההנדסה באוגדה, ויחד עם מפקדי השטח הוחלט על מיגון לכלל הפילבוקסים ו"המוצבונים" ברחבי יהודה ושומרון.
סיורים בשטח מגלים כי תפישת ההגנה משתנה מאזור לאזור בגלל התנאים הטופוגרפיים וההיסטוריה של פעילות הטרור באותו מרחב. כך, הוקמו יותר עמדות בחטיבות בנימין ויהודה, המאופיינות בפיגועים רבים על צירי התנועה, ואלו מאפשרות לצה"ל להיות קרוב יותר למוקדי החיכוך, ולהשתלט במידת הצורך על צירים כדי למנוע בריחת מחבלים. במקביל, חטיבות שומרון ומנשה ידעו פעילות טרור שכללה ניסיונות חדירה מרובים לתושבים, ולכך הותאמה תכנית הגנתית נפרדת.
"הקמנו 14 פילבוקסים ומוצבונים ב-20 חודשים והיד עוד נטויה", אמר ריינס. "מיגנו גם 40 פילבוקסים ומגדלים ישנים, וכמעט כל פיגוע יצר אחריו הקמת תשתית במרחב מתוך הבנה שהתשתית מעצבת מציאות. כשמח"ט חוטף פיגוע הוא מגיע לשטח עם קצין הנדסה ומתייעץ. מה צריך לשים פה? איך אנחנו ממגנים? מה אנחנו משנים? פיגוע דריסה יוביל אלמנטים של הגנה. חדירה? אז גדרות. התשתיות ההנדסיות מוכיחות את עצמן".
ריינס מתאר "לא מעט תרחישים שלקחנו בחשבון, כמו ניסיונות לחדור לנו לפילבוקסים. עלה לנו לראש גם אירוע קבר יוסף של מדחאת יוסוף, בהיבט של המונים שמטפסים לך על הפילבוקס, שורפים לך אותו ותוקעים את הכוח בפנים, אז בנינו מעין תקן למיגון". בהינתן שהמצב בשטח לא מושלם ושהמיגון מתבצע לפי סדר עדיפויות, ניכר כי העבודה רבה וכי קיימים לא מעט מקומות שדורשים שיפור. "יש מוצבים עם רמת מיגון מיושנת, שספגו מטענים שחדרו את השער והתפוצצו, אז אתה בונה תשתית אחרת ורואה איך הכול צונח. נתנו מענה גם לאפשרות של חדירה למוצב, ירי מרכב חולף, ועוד תרחישים".
אתגר צבאי נוסף הוא הקמת גדרות סמוך להתנחלויות כדי לייצר הרתעה ומכשול למחבלים, והגדר ביישוב רחלים היא דוגמה מובהקת לשינוי שעבר גם על התושבים עצמם. בעקבות חדירה ופריצה לאחד הבתים, החליט המח"ט על הצבת גדר תלתלית בין הכפר הפלסטיני הסמוך ליישוב, וניסיון חדירה כחודש לאחר מכן הדגיש את חשיבות המהלך. "מה השתנה? יש מערכת ביישוב שהתריעה בזמן שהפלסטיני התחיל ללכת הלוך ושוב כדי לנסות לחצות את הגדר. ככה נמנעה החדירה. זו דוגמה אחת אבל יש עוד הרבה אחרות", הסביר ריינס. "בבנימין היו הרבה מקרים של זריקות אבנים על הצירים, אז פרשנו 7.5 ק"מ של גדר ובקרוב נפרוש עוד 7.5 ק"מ. אנחנו מבודדים את הציר ומנטרלים את היכולת לבוא ולהשליך עליו אבנים. התלתלית לא תעצור את הטרור אבל היא מסייעת למפקד לנהל סיכונים ולרכז מאמץ איפה שהוא רואה לנכון. בכפר בית אומר יש גבעה שקבוע זורקים ממנה אבנים. שברנו את הראש מה עושים. אתה מנהל מתח מול אוכלוסייה שאתה פוגע בה, וההתיישבות לא אוהבת גדר. אנשים לא רוצים להרגיש שהם חיים בגדרות. שם לא הייתה ברירה אלא ללכת על גדר גבוהה. 8 מ'. נתנו מענה וזה עבד".
קצין ההנדסה של האוגדה, שיסגור בקרוב מעגל ויתמנה למפקד גדוד 605, שבו התחיל את שירותו הצבאי, נזכר בפיגוע שהיה באזור מעבר חיזמא בערב יום הזיכרון אשתקד, כשרופא שיניים פוצץ מטען חבלה ופצע קשות קצין של פיקוד העורף. לאחר הערכת מצב והמלצה הנדסית, נבנתה במקום חומה כדי למנוע מעבר לא מבוקר. "במשך שנים הייתה שם גדר אבל שחקו אותה כדי לעבור מצד לצד. הבנו שאנחנו בונים קיר וגדר מעליו. אתה רואה שבאותו הרגע זה נעצר ואין יותר אירועים", הדגיש. "זו מלחמת מוחות וכל הזמן אנחנו מנסים להיות יצירתיים בפתרונות ובעיצוב מציאות. אתה רואה שזה עובד".
נושא אחר שעלה בדיוני הערכת מצב באוגדה בדצמבר 2015 היה משמעות פיגועי הדריסה בירושלים, והעובדה שהם העניקו השראה לפיגועים דומים ביהודה ושומרון. כך, מוגנו תוך 48 שעות 130 טרמפיאדות, וריינס מתאר תהליך ממושך שמשתפר כל העת. "כשהבנו שלא מדובר בפעולה לטווח קצר הוחלט להשקיע בזה יותר כסף. ה'עמודונים' הצהובים עברו ניסויים ובדיקות, וזה מוכיח את עצמו. יש פיגועים שהמחבל מתכנן מעקף, כי האויב תמיד משחק עם הכוח הצבאי וכל הזמן מנסה לפרוץ. קציני ההנדסה בחטיבות חיים בשטח. הם הכתובת לשינוי".
על פי ריינס, התכניות ההנדסיות העתידיות כוללות יותר מגדלים ממוזגים וממוגנים, אך הפילבוקסים הקיימים לא יוחלפו בהכרח. "זה מאוד תלוי מה האיום ומה המח"ט רוצה להשיג. יש מקומות כמו כביש, שהמגדל צריך להיות קרוב לפריקה מהירה. שם רוצים שהחייל יחיה את הסביבה ויראה את המתרחש. יש מקומות שהאיום הוא מאוד גבוה להתנפלות על המקום ולכן אתה רוצה שיהיה שם פילבוקס. אתה רוצה שהם יהיו הכי חזקים וממוגנים".
רב-סרן שחר הלל, קצין ההנדסה של חטיבת בנימין, מצטרף לשיחה ומציין כי פעילויות ההנדסה כוללות פינוי שדות מוקשים ירדניים במרחבי האוגדה, אטימת בתים, איתור והשמדה של אמצעי לחימה, וכן מיסוד פרויקט "אבן דרך" - רעיון של ריינס שנועד - באמצעות סימון קוביות הבטון - ליצור שפה משותפת בין כוחות הביטחון לאזרחים, ולסייע בהזעקת עזרה דחופה. גם לאזרחים ולחיילים שטועים בדרכם ונכנסים לכפרים וערים פלסטיניים יש מענה הנדסי: הצבת שלטי אזהרה, חריצת כבישים שמייצרים רעד במכוניות על מנת לעורר תשומת לב, ותאום מול חברת WAZE.
"יש כל הזמן תופעות חדשות", מזכיר ריינס. "בתקופה האחרונה הם מייצרים מטענים שבעיקר מבוססים על זיקוקים, ומי שרוצה משיג רובים. נתקלנו כבר בחומר כמו TATP, שהוא חומר חבלה קלאסי ומסוכן מאוד. פגשנו אותו בשני מקומות משמעותיים בייצור מקומי. המטרה שלנו היא לא להגיב אלא לצפות מה יכול לקרות ולהקדים את האויב בצעד אחד לפחות. אני תמיד אומר לחייל בקצה שהוא קובע מה יהיה, הוא בסופו של דבר מעצב מציאות".
