האגדה, הקללה והעתיד: משפחת המלוכה של אמריקה עוד תשוב לבית הלבן?

לא זכורה בארצות הברית התלהבות כזאת ממינוי של דיפלומט למדינה זרה. ב-24 ביולי 2014 הודיע הנשיא על מינויה של קרוליין שלוסברג לשגרירה האמריקנית ביפן, והתקשורת יצאה מגדרה. הגברת שלוסברג היא עורכת דין וסופרת, אבל עם כל הכבוד, ויש, דבר אחד בעיקר מעניין בה. שם משפחתה. ולא, הכוונה אינה לשלוסברג אלא לשם נעוריה: קנדי. במינוי הזה כולם רק חשבו על הקסם של קרוליין המתוקה (שבילדותה נכתב עליה הלהיט "סוויט קרוליין" של ניל דיימונד) ושל משפחתה. היא בת למשפחת המלוכה הטרגית של ארצות הברית. בתו של ג'ון קנדי, הנשיא המוכשר והכריזמטי, זה שלעולם לא נדע אם היה מגשים את הזוהר וההבטחה הגלומה בו. אובמה לא שכח את תמיכתה של קרוליין ומשפחתה מהרגע הראשון בקמפיין שלו, והתמיכה הזאת התבררה כקריטית לבחירתו בפריימריז הדמוקרטיים.

הם היו ארבעה אחים, וכל צילום של המשפחה (והם מונצחים באין ספור אימג'ים) מספר לנו את הסיפור. זה לא בהכרח הסיפור האמיתי, אם קיים בכלל סיפור אמיתי, אלא הסיפור שאנו מספרים לעצמנו כשאנו חושבים על משפחת קנדי. גברים צעירים, יפי תואר, ספורטיביים, מוכשרים, שאפתנים. וכמו בית לניסטר ב"משחקי הכס" גם השושלת הזו תתברר כמקוללת.

שושלת קנדי אינה השושלת הראשונה בפוליטיקה האמריקנית. כבר בהתחלה היו בני אדאמס ולהם שני נשיאים; משפחת רוזוולט תרמה שני נשיאים, מהדגולים בהיסטוריה האמריקנית. הסתכלו במשפחת בוש – פרסקוט בוש הסנטור, בנו ג'ורג' הרברט ווקר הנשיא, נכדו ג'ורג' ווקר בוש הנשיא ונכדו האחר ג'ב, מושל פלורידה ומועמד לראשות המפלגה הרפובליקנית. אל גור היה בנו של סנטור, וגם הקלינטונים ניסו לבנות שושלת, והם עדיין לא אמרו את המילה האחרונה (לא, לא הילארי – אבל קחו בחשבון את צ'לסי). כולן משפחות רבות עוצמה, ותיקות, בעיקר מערי החוף הצפוני-מזרחי של ארצות הברית, שבאו לוושינגטון הבירה - אותה עיר שעליה אמר קנדי, אולי הנשיא השנון ביותר בתולדות ארצות הברית, שזו עיר המשלבת את היעילות של הדרום עם הקסם של הצפון. משפחות אלה, שבניהן הלכו להרווארד וייל, חתרו בנבחרות השחייה, למדו משפטים, היו בדירקטוריונים של החברות הגדולות לפני עידן הסטארט אפים, נבחרו לבית הנבחרים ולסנאט, הן אלה שהיו הממסד הפוליטי הישן של ארצות הברית - ממסד ה-WASP (ראשי התיבות באנגלית שללבנים אנגלו-סקסים פרוטסטנטים), השמרני, העשיר, המתנשא וגם לא מעט גזעני, ודאי בעבר.

צריך להיות עשיר בשביל להצליח באמריקה, ועוד יותר בשביל להצליח בפוליטיקה האמריקנית. מערכות הבחירות האחרונות כבר טיפסו לעלות של כשני מיליארד דולר – סכום בלתי נתפס – כמחציתו ההוצאות של המועמדים לנשיאות מהפריימריז עד יום הבחירות. אפילו בעידן התמים יותר של לפני חמישים שנה, לפני פסיקת יונייטד סיטיזן שהזרימה סכומי עתק לפוליטיקה דרך עמותות שונות, לרוץ לנשיאות דרש כסף. ואחת האפשרויות הקלות יותר להשיג כסף היא פשוט להיוולד אליו.

אי אפשר להבין את הקנדים ואת השאפתנות שבערה בהם בלי להבין את הפטריארך, ג'וזף פטריק, המכונה ג'ו, קנדי. הוא נולד וגדל לפוליטיקה: אביו היה פעיל במפלגה הדמוקרטית של בוסטון, וקנדי נישא לרוז פיצפטריק, בתו של ראש העיר. ברית בין שתי משפחות איריות קתוליות פוליטיות כאשר עוד היתה נאמנות שבטית-מפלגתית בארצות הברית, כשהערים עם המהגרים היו דמוקרטיות והעיירות רפובליקניות.

קנדי למד בהרווארד, היה לאיש עסקים, והתעשר. מאוד. הוא צבר את הונו הראשוני במלחמת העולם הראשונה בבניית מספנות ובתים לעובדיהן, אחרי המלחמה הקים אולפן קולנוע והפיק סרטים, ובנוסף בשנות היובש – האיסור על מכירת הפצת ורכישת אלכוהול בארצות הברית – קנדי קיבל אישור לייבא אלכוהול מבריטניה "לצרכים רפואיים". הוא היה בכיר במפלגה הדמוקרטית, תמך בנשיא רוזוולט, ומונה להיות יושב הראש הראשון של הוועדה לניירות ערך והבורסות, אבל הוא נותר אירי, עדיין לא בדיוק חבר במועדונים האריסטוקרטיים באמת. הכל השתנה כשהוא קיבל את המינוי של שגריר ארצות הברית בבריטניה בסוף שנות השלושים. הוא היה בדלן, כמו רבים אחרים, שאיננו רוצה שארצות הברית תסתבך שוב במלחמה מעבר לאוקיינוס. הוא גם האמין, ולא בלי סיבה, שבריטניה של צ'מברליין תובס במהירות על ידי היטלר. הוא גם היה אנטישמי מהסוג הישן – קתולי הרואה ביהודים את רוצחי ישו. היהודים גם שולטים בוול סטריט, בהוליווד, הם מסובבים את רוזוולט בכחש כדי שארצות הברית תיכנס למלחמה נגד היטלר וחיילים אמריקנים ייהרגו למען היהודים הנרדפים באירופה. הוא אולץ להתתפטר ב-1940,עקב התבטאויותיו נגד הסיוע האמריקני לבריטניה והפרויקט הבא שלו הוא הנשיאות. לא לו עצמו, לא היו לו אשליות, הוא רצה שבנו יהיה לנשיא. ועל זה נאמר היזהר במשאלותיך פן תתגשמנה. ארבעה מילדיו ימותו לפניו, והוא עצמו ימות שבור לב שנה אחרי רצח בנו רוברט.

הבן המיועד היה הבכור, ג'וזף פטריק קנדי הבן. אבל ג'ו הבן, טייס, נהרג ב-1943 כשמטוסו התרסק בזמן ניסוי סודי בתעלת לה מאנש. מעט אחרי המלחמה, בשנת 1948 תיהרג אחות נוספת, קטלין, גם היא בהתרסקות מטוס בדרום צרפת. בת אחרת, רוזמרי, נולדת עם בעיות נפשיות קשות ואושפזה כל חייה במוסד סגור, ואלה עוד היו ימי האושר של המשפחה. הבן הבא, ג'ון, קיבל את הלפיד, את משא השאיפות של האב.

ג'ון פיצג'רלד קנדי, נולד החודש לפני מאה שנה: 29.5.1917. הנשיא הראשון של ארצות הברית שנולד במאה העשרים, הצעיר ביותר שנבחר עד זמנו, הקתולי הראשון, הרביעי שנרצח, אחרי ג'יימס גרפילד, אברהם לינקולן וויליאם מקינלי. הנשיא העשיר ביותר (עד טראמפ) – הוא אמור היה לרשת מאות מיליוני דולרים מקרן נאמנות שהקים אביו, אבל נרצח לפניו. נער זהב, נולד עם כפית כסף בפיו וכשרונות שאמורים להספיק לכמה וכמה בני אדם.

קנדי קיבל את החינוך הטוב ביותר, למד בבתי ספר פרטיים בניו יורק וקונטיקט, בבית הספר לכלכלה בלונדון, בפרינסטון ובהרווארד. הוא היה אתלט מצטיין, עד שפציעה בגב תגביל אותו למשך המשך חייו. התמונות מנציחות נשיא צעיר וספורטיבי, כזה שמשחק פוטבול עם אחיו על החוף, אך האמת היא שהוא היה בעצם מכור למשככי כאבים והיו תקופות שפשוט לא יכול היה לעמוד. בנוסף הוא סבל ממחלת אדיסון חשוכת המרפא.

ערב מלחמת העולם השנייה, ג'ון קנדי סייר באיטליה ובגרמניה הנאצית וכתב עבודה לרגל לימודיו האקדמיים. האב הגאה פרסם אותה בשנת 1940 כספר, שהיה לרב מכר תחת השם "מדוע נרדמה אנגליה". הוא היה רק בן 23. ב-1941, לפני המתקפה על פרל הרבור, קנדי הצעיר התנדב לחיל הים ונדחה בשל הבעיות בגב. הוא התאמן, התנדב שוב והתקבל. במרץ 1943 כבר פיקד כקצין צעיר על ספינת טורפדו בזירת האוקיינוס השקט. באוגוסט 1943 הספינה שעליה פיקד, פי.טי.109, הוטבעה על ידי משחתת יפנית בקרב איי שלמה. קנדי נשאר בספינה הטובעת זמן מספיק לשגר מברק מוצפן על מיקומם לכוחות החילוץ, וכשהוא פצוע (שוב נפגע בגבו) שחה למרחק של חמישה קילומטרים ליבשה יחד עם צוותו, כל זאת כשהוא נושא מלח פצוע עליו. הצוות חולץ על ידי הכוחות האמריקניים וקנדי קיבל את מדליית הצי, מדליית חיל הנחתים, לב הארגמן וציון לשבח - וגם מלריה.

לאחר שחרורו ועם תום המלחמה פנה לקריירה מעט מפתיעה – עיתונאי בשיקגו הראלד. אלא שמהר מאוד הוא החליט, או ליתר דיוק אביו החליט בשבילו, שהוא פונה לפוליטיקה. הוא היה בן שלושים בלבד כשנכנס לבית הנבחרים. איש אינו יכול היה לחזות זאת, אבל התקופה שבה שלטו הדמוקרטים בבית הלבן ובקונגרס מאז רוזוולט עמדה להסתיים. אחרי עשרים שנה הליברליזם של אלינור ופרנקלין רוזוולט עומד להתחלף בעידן המקארתיזם.

ב-1952 קנדי "עלה כיתה" ונבחר לסנאט. על רקע כהונתו של הנשיא אייזנהאואר, פרסם ספר בשם "דיוקנאות של אומץ" (שמתורגם בישראל ל-"אומץ ופוליטיקה") על פוליטיקאים שקיבלו החלטות נגד המפלגה ונגד דעת הקהל, ושילמו את המחיר הכבד של חיסול קריירה או רצח. הוא קיבל עליו פרס פוליצר. באותה שנה קנדי בן ה-36 פגש את ז'קלין לי בובייה ממשפחת רזדיוויל האצילית, בשנה לאחר מכן הם התחתנו. לזוג נולדה בת בשם ארבלה, אך היא מתה בלידה. אחריה נולדו הילדים ג'ון ג'וניור (המכונה ג'ון ג'ון) וקרוליין. מהמשפחה האידילית, היפה הזו היא היחידה שנותרה.

הוא נבחר מחדש בשנת 1958 בקלות, ובשנת 1960 הציג את מועמדותו לנשיאות ארצות הברית. זו הייתה הפעם האחרונה שבה הוכרעו הבחירות על המועמדות בוועידת המפלגה. קנדי נבחר, ולסגנו בחר את לינדון ג'ונסון שרץ מולו. ג'ונסון נבחר כדי לחזק אותו בנקודות החולשה הפוליטיות שלו: קנדי היה עירוני, קתולי, ליברלי וחסר ניסיון יחסית. ג'ונסון חיזק אותו בציבור של הערים והעיירות הקטנות, הכפרי, הפרוטסטנטי, הדרומי והביא עמו לקמפיין ניסיון פוליטי עשיר.

לכאורה, תוצאת הבחירות הייתה ברורה. מול קנדי הרהוט והכריזמטי ניצב ניקסון האפרורי. אלא שניקסון רכש ניסיון מדיני רב בשמונה השנים כסגנו של אייזנהאואר. בבחירות של 1960 נכנס שחקן חדש לזירה בשם "העימות הטלוויזיוני". עשרים שנה אחרי שלתפקיד החשוב נבחר נשיא שהציבור לא ידע שאינו יכול ללכת בשל שיתוק ילדים, האמריקנים עמדו לבחור בין איש צעיר ונמרץ לגבר מבוגר וחסר כריזמה מיוחדת. קנדי הקדיש יומיים של הכנה ומנוחה לעימות הראשון, בעוד ניקסון העדיף לצאת לעוד עצרת בחירות מול כמה מאות מצביעים. היו לו כאבים בברך, הוא התלבש בחליפה אפורה שנבלעה ברקע, האיפור והתאורה לא החמיאו לו.

מעניין לציין שהאנשים ששמעו את העימות ברדיו חשבו שניקסון ניצח, בעוד מי שצפה בטלוויזיה חשב שקנדי ניצח. אלא שבאותה שנה כבר היו יותר מכשירי טלוויזיה ממכשירי רדיו בבתים. והם שקבעו. שבעים מיליון אמריקנים ראו את העימותים והחליטו ברובם קנדי. 17 ימים אחרי שנכנסה משפחת קנדי לבית הלבן, נולד בנו הצעיר של הנשיא הטרי, ג'ון ג'וניור.

כמאמר הקלישאה, נראה שקנדי בא לעבוד ולשנות. הוא הקים את הצוות המזהיר ביותר שהיה אי פעם לנשיא. הוא בעצמו יאמר שמדובר באוסף המוחות הגדול ביותר שהיה אי פעם בבית הלבן - חוץ כמובן מהתקופה שבה היה שם תומס ג'פרסון לבדו. בנוסף, הוא מינה את אחיו בובי לתובע הכללי של ארצות הברית, וכשהתרעמו בפניו על הנפוטיזם אמר: אין שום רע בנפוטיזם כל עוד הכל נשאר במשפחה.

הבית הלבן הפך למוקד עלייה לרגל לכוכבי קולנוע, ספורטאים ועוד – ומשכן הנשיאים ההיסטורי זכה לכינוי "קמלוט", על שם טירתו האגדית של המלך ארתור. אלא שקנדי לא היה רק רוח צעירה במכונה, הוא באמת הגיע לעבוד. במהלך כהונתו גדל שכר המינימום, הוקם חיל השלום, הטבות הביטוח הלאומי הורחבו ותקציב נאס"א נפרץ במטרה לנצח את המירוץ לחלל מול הסובייטים. הוא קרא למדיניותו הספר החדש – הרחבת הגבולות של הידע, של המדע, של האמנות

נאומו המפורסם בברלין (בו ניסה, ונכשל, לומר בגרמנית: "אני ברלינאי") היה בעצם המשך מדיניות החוץ האמריקנית הקלאסית, רק ברטוריקה נשגבת של תמיכה בחירות, כמו גם עמידה איתנה מול הקומוניזם. וכמובן, אי אפשר לדבר על נשיאותו בלי להזכיר את קובה. מצד אחד, הפיאסקו הנורא של הפלישה למפרץ החזירים, שתוכננה ובוצעה באופן רשלני להדהים ונכשלה כישלון חרוץ. ומצד שני, ניצוחו המזהיר על משבר הטילים שכמעט גרם למלחמה גרעינית בין שתי המעצמות הגדולות, ארה"ב וברית המועצות. בסיומו של המו"מ נסוגו הסובייטים, אבל גם ארצות הברית פירקה את בסיסי הטילים בטורקיה. ניטרול המשבר נחשב להצלחה הדיפלומטית הגדולה של מדיניות קנדי.

בזמן כהונתו של קנדי החלו להיווצר בדרום מזרח אסיה התהליכים שיביאו לפרוץ מלחמת וייטנאם. בתחילת כהונתו היו כאלפיים "יועצים" אמריקניים באזור, ועד לרציחתו עלה מספרם ל-16 אלף. במקביל, הוא תמך בתנועה האמריקנית לזכויות האזרח במאבקה הבלתי אלים למען אפרו-אמריקנים, שהגיע לשיאו עם הנאום המיתולוגי של ד"ר מרטין לותר קינג, "יש לי חלום", שנערך בוושינגטון הבירה, שלושה חודשים לפני רצח קנדי.

ואגב, הוא היה ידידותי לישראל והיה לנשיא האמריקני הראשון שנפגש עם ראש ממשלה ישראלי. אמנם הביקור של בן גוריון לא היה רשמי, אבל בעקבותיו החלה ארה"ב לספק לישראל את טילי הנ"מ הראשונים של חיל האוויר – טילי ההוק – שקיבלו בישראל את השם העברי "שנהב".

כשבחירות 1964 נמצאות באופק, החליט קנדי לחזק את מעמדו במדינות הדרום החשובות. הדרום אז היה עדיין דמוקרטי, בגלל מורשת מלחמת האזרחים – אבל ניכר שקנדי מותח את החבל עם קרבתו למרטין לותר קינג. קנדי הבין שהוא צריך לצאת לשטח כדי לאזן את תפיסתו בציבור הדרומי כליברל "קיצוני". למרות ההתראות על גורמים עוינים, ולמרות שפוזרו דפים ובהם צלב מטרה ודיוקנו של קנדי במרכז, הוא התקבל יפה בערים הגדולות של טקסס. עשו לו כבוד בשתי הערים הגדולות ביותר של "מדינת הכוכב הבודד" – יוסטון וסן אנטוניו, וב-22 בנובמבר הוא הגיע לעיר השלישית בגודלה במדינה, דאלאס. הנשיא קנדי נסע בשיירה הנשיאותית, גג המכונית המוגן הוסר בגלל מזג האוויר החמים. "אינך יכול להגיד שטקסס לא אוהבת אותך", אמרה לו אשת המושל, רגע לפני שארצות הברית, והעולם כולו, הוכו בתדהמה.

לי הארווי אוסוואלד, חייל מארינס לשעבר, שעקר לתקופה לברה"מ, נעצר בחשד לרצח וטען לחפותו. בעת שהועבר לכלא המחוזי הוא נורה למוות מול מצלמות הטלוויזיה על ידי ג'ק רובי, בעל מועדון מדאלאס שנחשד בקשרים עם המאפיה. סגנו של קנדי, לינדון ג'ונסון, מונה לתפקיד הנשיא ומינה ועדה בראשות השופט ארל וורן לחקור את הרצח. הירי שקטל את קנדי תועד על ידי אברהם זפרודר, יצרן טקסטיל יהודי שבחן את מצלמת הסופר-8 החדשה שלו בזמן ביקור הנשיא בדאלאס. "סרטון זפרודר" נותח מכל זווית אפשרית, והפך לאחד מהתיעודים המשמעותיים והנצפים ביותר של המאה ה-20. וועדת וורן תחליט שהרצח בוצע על ידי הארווי אוסוואלד, שפעל לבדו. אבל רבים מאמינים שמאחורי רצח קנדי מסתתרת קונספירציה עמוקה הרבה יותר. חלק מאשימים את אנשי קסטרו, או קובנים גולים שזעמו על זניחת הפולשים במפרץ החזירים, חלק חושדים באנשי המאפיה האיטלקית שעזרו לקנדי להיבחר לתפקיד אך לא קיבלו את מבוקשם לאחר שהוא נכנס לבית הלבן – והקונספירטיביים היצירתיים יותר מאמינים שזו הייתה פעולה משולבת של אנשי ה-CIA וה-FBI של הובר. כך או כך, עד היום אין תמימות דעים בארצות הברית בנושא, ורבים מאמינים שלא יכול להיות שרק אדם אחד הצליח לרצוח את נשיא ארצות הברית.

הנשיא ג'ונסון המשיך את מדיניותו של קנדי בתחום שוויון זכויות לשחורים. הוא העביר חקיקה גורפת, ואמר כשחתם עליה: "חתמתי על גזר דין המוות של המפלגה הדמוקרטית". הוא ידע שהלבנים בדרום ארה"ב ינטשו את המפלגה. במקביל, הוא העמיק את המעורבות האמריקנית בוייטנאם. ג'ונסון נבחר מחדש ברוב עצום ב-1964, אבל מלחמת וייטנאם פגעה בו קשה.

רוברט קנדי, האח השלישי שלא אהב או העריך את ג'ונסון, החליט לרוץ לנשיאות. האב האבל ג'ו התחנן בפניו שלא יעשה זאת לאחר שכבר איבד שני בנים ובת. רוברט לא שמע לאביו, וכנראה שהיה זוכה בנשיאות, אלא שב-6 ביוני 1968, יום לאחר שניצח בפריימריז בקליפורניה, הוא נורה למוות בכינוס בחירות בלוס אנג'לס על ידי מתנקש פלסטיני יליד ירושלים בשם סירחאן סרחאן.

ניקסון חשש שהאח הרביעי במשפחה, אדוארד "טד" קנדי", ישתמש בקסם של הקנדים כדי להתמודד מולו, אבל למזלו של ניקסון, טד הצליח לחסל לעצמו את הסיכויים לנשיאות לאחר שלקח בחורה צעירה לנסיעה במכוניתו אחרי מסיבה, איבד את השליטה על הרכב וגרם לתאונה בה הצעירה מצאה את מותה. קנדי הצעיר דיווח על התאונה למשטרה, אבל רק אחרי עשר שעות. הוא המשיך לכהן כסנטור, והיה מנהיג הזרם הליברלי בסנאט – ושימש אב חורג ל-13 אחייניו היתומים (לרוברט היו 11 ילדים). הוא מת בשנת 2009, כמה ימים אחרי מות אחותו יוניס, שייסדה את "הספיישל אולימפיקס", ככל הנראה כמחווה לאחותם רוזמרי, שבעקבות ניתוח הסרת אונה איבדה את יכולותיה המנטאליות בגיל 23 והייתה סגורה במוסד ללא קשר למשפחתה עד יום מותה בגיל 86.

ג'ון ג'ון, בנו של הנשיא קנדי, נבחר בשנת 1988 לגבר הסקסי בעולם. הוא ייסד מגזין בשם "ג'ורג'", היה עורך דין, והפך לתקווה הגדולה של המפלגה הדמוקרטית הכמהה למגע הזהב של הקנדים. בשנת 1999, כשהוא בן 39, הוא נפל קורבן לקללה המשפחתית, ונהרג עם אשתו וגיסתו כשהטיס מטוס בליל ערפל לחתונת בת דודו.

ג'קלין קנדי הדהימה את העולם כשהתחתנה עם המיליארדר היווני אריסטוטל אונאסיס, חמש שנים אחרי רצח בעלה הנשיא. אם אכן יש אמת ב"קללת קנדי" אז "ג'קי או" הביאה את הקללה איתה למשפחתה החדשה. בנו של אריסטוטל מנישואיו הראשונים, אלכסנדר, נהרג בגיל 24 בתאונת מטוס. בתו כריסטינה מתה מדלקת ריאות בגיל 37. נכדתו היחידה של אונאסיס, אתנה, ירשה את כל ההון המשפחתי שנאמד ב-22 מיליארד דולר כשהיא בת שלוש בלבד.

אז מה נותר ממורשת קנדי? בעיקר תחושת החמצה אדירה. כל הכישרון, הכריזמה והרצון הטוב לא הספיקו אפילו לקדנציה מלאה אחת, אבל היא בכל זאת הספיקה כדי למתג אותו כאחד מהנשיאים הדגולים בתולדות ארה"ב. איך הייתה נראית ההיסטוריה אם הנשיא קנדי לא היה נרצח? האם היה יודע לנווט טוב יותר את מלחמת וייטנאם? את היחסים עם ברית המועצות? לרכך את הזעם השחור ששרף את ערי אמריקה במהומות דטרויט ולוס אנג'לס? האם היה מונע את מלחמת ששת הימים? הרבה שאלות, הרבה ספקולציות. קנדי פטור מההרהורים של אחרי הקדנציה. שלא כמו רוב מנהיגי המערב, הוא לא הספיק לשרת את העם מספיק שנים כדי לאכזב אותו. והרי ידוע שכגודל הציפיות גודל האכזבות. קנדי נותר לנצח עם הדימוי של צעיר מלא הבטחה.

בכל דור ודור מחפשת אמריקה את "הקנדי הבא". דן קווייל הרפובליקני, השווה עצמו לקנדי בעימות טלוויזיוני בין המועמדים לתפקיד סגן הנשיא ב-1988 – והפך לבדיחה. כיום מכהן בבית הנבחרים מטעם מחוז ניוטון במסצ'וסטס ג'ינג'י אירי עם חיוך רחב בשם ג'וזף קנדי השלישי. מדובר בנצר לאגדה: נכדו של רוברט, בן אחיינו של ג'ון קנדי. הוא היה תובע המחוז, בוגר סטנפורד, בוגר בית הספר למשפטים של הרווארד ולוחם לשעבר בחיל הנחתים. לא באמת ניפול מהכסא אם בעוד כמה שנים נראה אותו מצהיר על כוונתו לרוץ לבית הלבן.

ונסיים כמו שהתחלנו, עם הבת קרוליין. כיום היא אמא לשלושה ילדים. היא נשואה לאדווין, איש עסקים יהודי ממשפחה אורתודוקסית. קרוליין מנסה לשמור על פרופיל ציבורי נמוך, עד כמה שזה אפשרי כשאת בתו של ג'ון קנדי. וכן, עוד עניין קטן, בכירים במפלגה הדמוקרטית מתחילים לגשש, בדיסקרטיות בינתיים, להפריח את שמה כמועמדת אפשרית לבית הלבן בבחירות הבאות.

(עדכון ראשון: 25.5, 17:00)