לא פיגוע מאולתר: המתקפה שצריכה להדאיג את שירותי הביטחון בבריטניה

עם סיום המופע של הזמרת האמריקנית אריאנה גרנדה, צעירים וצעירות החלו לצאת מ"מנצ'סטר ארינה", האולם הגדול ביותר בבריטניה עם 21 אלף מושבים - ושם המתין להם מחבל מתאבד. הוא לא נכנס לתוך האולם, לא ניסה לעבור מאבטחים, אלא חיכה עד שהדלתות ייפתחו והקהל יזרום החוצה. רופאים בבתי החולים במנצ'סטר אמרו כי במטען היו גם רסיסים כדי לגרום להרג רב ככל האפשר.

הדבר המשמעותי ביותר בפיגוע הזה הוא שיטת הפעולה. לא היה זה הפיגוע שאירע לפני חודשיים בלונדון, פיגוע דריסה שבהמשכו ניסה הנהג הדורס להתפרץ לבניין הפרלמנט, דקר שוטר למוות לפני שחוסל. פיגוע דריסה יכול לבצע כל אחד, כך גם לקחת סכין ולדקור עוברי אורח ברחוב.

מטען נפץ משמעותו ככל הנראה מעבדה. בדרך כלל מדובר בחומר נפץ צבאי, שצריך לדעת איך לטפל בו, איך לחבר אותו למתג חשמלי ולהוסיף לו כדוריות וחלקי ברזל כדי לגרום להרג ככל האפשר. מדובר בהכשרה צבאית או צבאית למחצה. ייתכן שמדובר בתא ובהתארגנות, ולא באדם שהקצין עד הנקודה שהחליט לבצע רצח בשם דת או עיוות הדת.

הפיגוע במנצ'סטר דומה לפיגועים בלונדון ביולי 2005, פיגוע מתואם שבו ארבעה מחבלים מתאבדים התפוצצו בשלוש תחנות רכבות תחתית ואוטובוס. בריטניה הייתה אז בהלם מוחלט מכך שאזרחים בריטיים, נורמטיביים לכאורה, יצאו לרצוח את בני ארצם, גם אם לא בני דתם או עמם, לתפיסתם. כיום, איש לא יופתע מכך - הפיגועים בצרפת, בבלגיה, בבריטניה בוצעו על ידי אזרחים אירופים, בני המקום.

לפחות 800 אזרחים בריטים יצאו לסוריה להתנדב לשורות דאעש. חלקם חוסלו, מקום הימצאותם של אחרים אינו ידוע. וזאת מבלי לדבר על אלה המזדהים עם הארגון ונמצאים בבריטניה, גויסו על ידי הרשתות החברתיות וממתינים להוראה.

מדובר בכישלון של שירותי הביטחון הבריטיים, אבל כישלון מובן. אין לשום ארגון ביטחון אפשרות מעשית לעקוב אחרי כמה אלפי אנשים חשודים בטרור או בהקצנה הידועים להם –מעקב אחרי שיחות הטלפון ותקשורת מחשבים, שלעתים היא מוצפנת. כאן נכנסת לתמונה הקהילה המוסלמית, בבריטניה או בשאר מדינות אירופה: היא לא עושה מספיק את חלקם. הם מביעים צער עמוק – אחרי הפיגועים. אז הם מתייצבים עם כמרים ורבנים כדי להביע את זעזוע אנשי הדת, את זעזוע האסלאם מאלו המדברים בשמו.

הם אמנם מניחים פרחים ומגנים, אבל זה חייב להיות מגובה במעשים לפני הפיגועים, גםא זה אומר לדווח ולהלשין בניגוד לכל אינסטינקט על חברי קהילה שנראה שהולכים ומקצינים. לסלק משורותיהם את האימאמים הקיצוניים, את המגייסים לדאעש ברשתות החברתיות ובמסגדים המאולתרים ולדווח על נערות המדברות על רצונן להתחתן בסוריה עם הלוחמים למען הדת והאל. וזה לא קורה, לפחות לא מספיק.

הפיגוע מתרחש שבועיים ויומיים לפני הבחירות הכלליות. ב-2004 ביצע ארגון אל-קאעדה פיגוע בארבע רכבות במדריד, שבו נרצחו 200 בני אדם וגרם למהפך. ראש המשלה השמרני אז ניסה להודיע שמדובר בפיגוע של המחתרת הבאסקית, אבל האמת התבררה במהירות ואכן הסוציאליסטים ניצחו יום למחרת בבחירות והוציאו את כוחות ספרד מעיראק. מבחינה אסטרטגית, זה היה אחד הפיגועים המוצלחים ביותר של אל-קאעדה.

למרות זאת, בריטניה אינה ספרד. הפיגוע שבוצע בה שנה לאחר מכן רק עורר את נחישותם להילחם בטרור. לא בטוח שהפיגוע הזה ישפיע על מערכת הבחירות. הזמנים השתנו, ולמרבה הצער פיגועי טרור היו לחלק מהחיים במערב, לצד אבטחה מוגברת ושינויים באורחות חיים. ייתכן שזה יעזור דווקא לשמרנים, הנתפסים כחזקים יותר מול הטרור מאשר הלייבור בהנהגת ג'רמי קורבין.

זאת אחרי שבשבוע האחרון לבדו היתרון של השמרנים בסקרים, שהיה כ-20%, ירד לכ-9% בלבד. בתגובה הודיעה ראש הממשלה תרזה מיי על שינוי דרמטי – ביטול הרעיון שהעלתה להעלאת דמי הטיפול הרפואי שמשלמים קשישים.

ייתכן שהפיגוע רק יחזק כל אדם בדעותיו. אלו הטוענים שרק יד קשה תעזור ואת אלו הטוענים שיש לעשות יותר כדי לשלב את המוסלמים בבריטניה. דבר אחד נראה כברור – הפיגוע הזה ודאי לא יסייע לתומכי הגלובלזיציה האירופית ותומכי הגבולות הפתוחים. יותר מדי פעמים נוכחה אירופה לדעת באיזו קלות מחבלים עוברים ממדינה למדינה, נמלטים אחרי פיגוע. נושא זה, שגם כך אמור היה להיות אחד המרכזיים בשיחות הברקזיט, יקבל משנה תוקף.

בישראל, אחרי כל פיגוע כזה אומרים, לעתים בסיפוק לא מוסתר – "עכשיו הם יבינו מה עובר עלינו, עכשיו יפול להם האסימון". אז הם אולי מבינים מה קורה בישראל, אבל האסימון במובנו המקומי לא נופל להם: בריטניה או שום מדינה מערב אירופית אחרת לא תהיה ישראל במובן האבטחה, הבידוק ושיוניי חקיקה. הם מנסים למצוא איזון בין זכויות הפרט לבין הביטחון, בצורה האירופית. לשיטתם, ארצות הברית הלכה רחוק מדי עם חוקי ביטחון המולדת. מישראל הם רחוקים מאוד. התהום הזו לא מתקרבת, גם לא אחרי פיגוע הדמים במנצ'סטר.