במהלך ערב עיון שקיימה לשכת עורכי הדין, שעסק בפעם המי יודע בעבירות צווארון לבן, שהבולטת בהן הינה עבירת שוחד, נטלה חלק פרקליטת מחוז תל אביב מיסוי וכלכלה, עו"ד ליאת בן ארי. בן ארי נמנית על צוות הפרקליטים האמורים לגבש מסקנות משפטיות בהקשר עם פרשיית 1000, זו העוסקת במתנות שלהן זכו משפחת נתניהו מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר.
דבריה של בן ארי, שנאמרו במענה לשאלה כללית על ההבדל בין מתנה לשוחד, זכו מיידית לקונקרטיזיה עיתונאית כהקשר לחקירה המדוברת. דבריה הדהדו באוויר התקשורתי כמעין הבלחת יריית זינוק במרתון המתקיים בלשכות היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, ופרקליט המדינה, שי ניצן, באשר לאופי המתנות.
הוי אומר, האם מדובר במתנות לגיטמיות בין חברים או לכל היותר סיווגם בהתאם ל"חוק המתנות" או שמא מדובר במתן שוחד. בעוד שחוק המתנות עוסק בזווית מנהלית-ציבורית-משמעתית, הרי ששוחד עוסק בכור ההיתוך של המשפט הפלילי, ככל שהדבר נוגע לאנשי ציבור.
מהדורות החדשות ביום שאחרי דשו בדברי הפרקליטה, האם ראוי היה לאמרם, האם אין בכך חריצת דעה מוקדמת ועוד. אמנם רגישות הדברים בעת הזו מובנת אך אין הדברים כצעקתא. כל בר נסיון יודע כי כוורת היועמ"ש, אשר מתפקידה להכריע בגורל התיק, כוללת פרקליטים וחוקרים מנוסים הבודקים כל טענה וטענה באופן מקרוסקופי ולעולם לא תימצא כוורת תמימת דעים, שדעתה משוכפלת. בכוורת יש תמיד בני פלוגתא. בסופו של יום, יוותר לו היועמ"ש בגפו ויכריע את הכרעתו ובלתה אין. מסקנותיו הן אלה שיחרצו גורל כף מעשי משפחת נתניהו לחסד או לשבט.
על מנת להמחיש את אופיה של הכוורת אביא מספר דוגמאות; זכורה לי פגישה עם יועמ"ש לשעבר בסוגיה פחותת גורל מזו הנוכחית, שאליה זומנה צמרת פרקליטות המדינה. חדרו של היועמ"ש היה צפוף פרקליטים לצורך הכרעה בסוגיה. בפרשת "האי היווני", שעסקה בסוגיית העמדתו של אריאל שרון המנוח לדין בחשד לשוחד, נחלקו עמדותיהם של היועמ"ש דאז , מני מזוז ופרקליטת המדינה דאז עדנה ארבל. מזוז סבר שאין להעמידו לדין אל מול דעתה החולקת של ארבל. היא שקדה על טיוטת כתב אישום, אך מזוז פסק שלא יוגש.
בפרשת חברות הקש של אביגדור ליברמן התנהל קרב איתנים בין הפרקליטה, אביה אלף, שגרסה שיש להעמידו לדין בעוד שעמדת היועמ"ש, בעוד יהודה וינשטיין קבע לאו. לשיא המחלוקות הגיעה פרשת קצב. הפרקליטה שהייתה ממונה על התיק איימה בהתפטרות אם לא יוגש כתב אישום, פרקליט בכיר אחר תאר את התיק כספינה רעועה שלא תמצא כל נמל לעגון בו. את עסיסיות המחלוקת מצאנו בחוות דעתם המנומקת והמנוגדת של האחים יהושע ומומי למברגר. יהושע, אז המשנה לפרקליט המדינה, ומומי, המשנה היום. יהושע גרס שאין ראיות להעמדתו לדין ומומי גרס שכן. מזוז היועמ"ש הכריע מתווה הסדר טיעון עם קצב, שזכה לביקורת קשה אך צלח את בג"ץ. אלא, שכאן סופו של המקרה ידוע, ואולם המסקנה מתבקשת: פרקליטי המדינה אינם מקשה ודעה אחת, זהו פלורליזם משפטי.
לגופם של דברים, בפן המשפטי ישנו הבדל משמעותי בין תיוג המתנות כשוחד או כמתנה מותרת או ככזו על פי חוק המתנות. התחושה בציבור כי אין הבדל בין השניים אלא שיש ויש. בעוד שלקיחת שוחד בידי איש ציבור נעשית בעד פעולה הקשורה לתפקידו, הרי שחוק המתנות נועד להקדים תרופה למכה ולשלול רינונים כי המתנה נועדה להשפיע על שיקול דעתו של עובד הציבור. ההבדל משמעותי. על היועמ"ש לבדוק האם קימת זיקה בין המתנות להן זכתה משפחת נתניהו לבין פעולה כל שהיא אותה ראש הממשלה ביצע תמורתן. באין זיקה - אין שוחד.
כפי שלא ניתן לומר כי עצם פתיחה בחקירה פלילית מעידה, להבדיל מבדיקה, כי יש בדברים בגו, כך לא הייתי ממהר להסיק מסקנות מתשובה לשאלה עקרונית באשר לאבחנה בין מתנה למתת שוחד כי הדברים שנאמרו כנ"ל כוונו כלפי פרשת 1000.
זאת להבדיל כמובן מהביקורת שהושמעה על ידי שר הביטחון היוצא משה יעלון כלפי אזריה, בשעה שחקירת המקרה רק החלה, זאת משום החשש שהיה בה כדי להשפיע על חוקרי מצ"ח. העיניים אם כן נשואות אל היועץ המשפטי לממשלה ולהכרעתו, הוא יקבלה לגופו של עניין, במנותק מתפקידו הקודם כמזכיר הממשלה ומתוך ידיעה כי החלטתו תעמוד לביקורת בג"ץ, שהרי נשקם של כל הארגונים למיניהם דרוך לקראת ההסתערות עם העתירות, אם וכאשר.
הכותב, אבי עמירם, הוא עורך דין מומחה למשפט פלילי.