"תכתוב שזה כמו פסטיבל פה", אומר יהודה, בן 28, שהגיע למירון זו השנה הרביעית. "אולי ככה יבינו את העוצמה שיש פה. זה מטורף. תראה, חרדים, דתיים וחילונים כולם באים למטרה אחת".
התיאור של יהודה כמעט מדויק. יותר מ-200 אלף איש מהארץ ומהעולם הגיעו להילולה של רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון שבגליל, ועוד רבים נוספים יגיעו ביממה הקרובה. לכולם מטרה אחת - להתפלל. סיפורי ניסים הם חלק בלתי נפרד מהדרכים המובילות אל הקבר: נשים שמשעוות להיכנס להריון, בחורי ישיבה ונערות סמינר שמקווים לחזור בשנה הבאה אחרי חתונה ואלפים רבים שמתפללים לפרנסה, בריאות וחיים טובים יותר. חלקם מגיע רק בשביל הבילוי, מדברים ורוקדים בסמוך לדוכנים, באירוע שהפך להיות מפגש חברתי ענק.
קבר רבי שמעון בר יוחאי הוא האתר הדתי השני בארץ במספר המבקרים השנתי בו. רבים מהמתפללים מצטטים את דבריו: "יכול אני לפטור את כל העולם מהדין". וזה מה שמלהיט אותם במקום. גם מאות ילדים שבאים לערוך את התספורת הראשונה בגיל שלוש, המכונים ילדי החלאקה, הפכו להיות חלק בלתי נפרד מהנוף בהילולה. אברהם, שמגיע כבר יותר מעשר שנים למירון, לא מפספס את ההזדמנות לספר אותם. "בכל שנה אני מקפל ציוד ובא לפה, עוברים אצלי קרוב ל-50 ילדים. מבחינתי זו זכות גדולה", אמר.
בין ההמונים הפוקדים את הקבר פעם בשנה, יש גם לא מעט דמויות ותיקות ששמן הפך לשם נרדף להילולה. אחד מהם הוא ברוך דייטש, שמגיע למקום כבר 26 שנה. "בגיל ארבע אבא שלי לקח אותי למירון בפעם הראשונה, והתאהבתי במקום", אמר.
דייטש, נשוי עם שני ילדים, מתגורר בבת ים אך עולה למירון מדי שבוע לאורך השנה כולה. "אין מצב שיעבור שבוע ואני לא אהיה פה. זה האדרנלין שלי. לפעמים אני לא צריך להתפלל. מספיק לי רק לנשום את האוויר פה", אמר. "הייתי מגיע לפה בכל יום רביעי כדי להכין אוכל לשבת ולחלק אותו לכל מי שרק רצה. 14 שנה הייתי עושה את זה כל שבוע מחדש. בסוף אני לא יכול לעזוב את המקום הזה. הוא מחייה אותי".
הצלם מוישי גולדשטיין הוא אחד הידועים ברחוב החרדי. לאורך השנה הוא מצלם אדמו"רים ורבנים, אבל יום אחד בשנה הוא מגיע למירון. הוא רק בן 33 וכבר 15 שנה שהוא מצלם את אותו אירוע שנה אחר שנה. "זה מרגש אותי כל שנה מחדש. המטרה העיקרית שלי היא לצלם תמונה שאנשים יישבו בבית וירגישו מעט מהאווירה והחוויה העוצמתית שיש כאן. חרדים, דתיים וחילונים באים לפה, עומדים ליד המערה של רבי שמעון, בוכים רוקדים כולם יחד. זה בעיניי מדהים, וכל שנה בעתיד אגיע לפה שוב".
צמוד למתחם הקבר, בתוך חדר ענק, ממוקם מתחם הכנסת אורחים הרשב"י. מדובר בגוף שמספק זה 30 שנה שירותי אוכל חינם לכל המשתתפים בהילולה - ולא רק, אלא גם לבאים למקום במהלך השנה כולה. מנהל המקום, אליעזר קרליבך, סיפר כי הכול החל במלחמת השחרור. "היה יהודי יוסי הגלילי. הוא נלחם פה ואמר שאם ינצחו הוא מתחייב להמשיך את המסורת של הכנסת אורחים", סיפר.
מהר מאוד הצטרפו יעקב פרלמוטר ומאיר קרליבך אל גלילי, והם הפכו למעצמה. כיום הם מאכילים מאה אלף פיות ביממה. "אבא שלי אמר שהגשמיות של אחרים זו הרוחניות שלי", מסביר קרליבך. "זה נותן לי דלק לכל השנה. אני לא צריך להתפלל, התפילות הכי טובות שלי זה שאנשים פה אוכלים. ההוצאות מסתכמות בשני מיליון שקלים. זה אמנם לא מהכיס שלי, אלא מתרומות של עם ישראל, אבל אני מאוד מסופק מזה".
וכמו בכל מקום שבו מצטופפים להם יהודים רבים, גם במירון יש מי שמנצל את האירוע כדי לגרוף קופה קטנה. קמעות, סגולות, כתיבת ספר תורה ואפילו תרומה בדוכן שהקים בנצי גופשטיין מלהב"ה (למניעת התבוללות בארץ הקודש) הכול יש בנמצא. "תברך אותי, גופשטיין", פונה אליו אחד העוברים ושבים, לא לפני שהוא משלשל כמה מטבעות לקופה. עבור רבים, החוויה בהילולה לא ניתנת להסבר במלים, אבל כולם חוזרים שבעים ומרוצים.
