מתנתק מעזה, נכנס בחמאס ורצוי בבית הלבן: אבו מאזן, מודל 2017

(בווידאו: פגישתם של טראמפ ואבו מאזן בבית הלבן)

יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, עושה רושם מאז כניסתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לתפקיד כי אימץ את מודל 2017, וזנח את מודל 2016-2008 מאחור. ברק אובמה כבר לא בסביבה, והמסר לטראמפ היה ברור: יו"ר הרשות מוכן לפגוש את ראש הממשלה בנימין נתניהו בלי כל תנאים מקדימים. עידן טראמפ הביא את המנהיג הפלסטיני להשתמש בכלים חדשים, כשהתבטאויות "דובון לא-לא" נותרו במודל הקודם. עם השדרוג, הגיע אבו מאזן שמבהיר לארצות הברית את נכונותו לגבי תהליך השלום.

המסר אינו רק הצהרתי, אלא גם מלווה במעשים, כשהשינוי ניכר בתיאום הביטחוני ואפילו בממדי ההסתה - הדגל שבו מנופפת ישראל השכם והערב. ישנם עדיין נאומים מסיתים ולא מעט התבטאויות נוטפות שנאה ליהודים ולישראלים מבית היוצר של פתח, אבל בכלי התקשורת אפשר למצוא פחות – ואפילו בספרי הלימוד.

התיאום הביטחוני הוא כבר סיפור ישן. הרשות הפלסטינית פועלת כיום במרץ נגד כל חוליה שמתכננת פיגועים – בין אם מדובר בחמאס, ב"מדינה האסלאמית" (דאעש) או בכל ארגון אחר. היא עוצרת פעילי טרור, מסכלת פיגועים ורק בשבועות האחרונים החרימה מאות כלי נשק בלתי-חוקיים – כאלה שיוצרו בעיקר בשטחים.

עוד בנושא:
שר בכיר: "אם נתניהו ימרח את טראמפ - זה עשוי להיגמר לא טוב"
דיווח: טראמפ יכריז על חידוש המשא ומתן במהלך ביקורו בישראל
לאודר בשיחות סגורות: "טראמפ נחוש להשיג הסכם שלום ישראלי-פלסטיני"

הפעילות הזו אינה נסתרת מעיניהן של קהילות המודיעין בישראל והארצות הברית, ומכאן שאין להתפלא שטראמפ מתפעל כל כך מהתיאום. נתניהו ושריו דווקא פחות אוהבים לדבר על הפעולות הללו, לא מאחר שאינם מודעים לכך, אלא בעיקר מאחר שהוקרת תודה לרשות הפלסטינית תפגע בתמיכה בהם במחנה הימין. בנוסף, היא גם עלולה להזיק למנגנונים הפלסטינים עצמם, שיצטיירו כחבורה של משתפי פעולה – אך בפועל הציבור הפלסטיני תופס אותם ככאלה מזמן.

אחד השחקנים המשמעותיים בשינוי הזה ברשות, הוא ראש הממשלה ראמי חמדאללה. תחילה היה נראה שמדובר במינוי של אדם חלש יחסית, ללא יומרות פוליטית, כזה שפתח יוכל לעשות בו ככל העולה על רוחו. אלא שאט-אט, חמדאללה צובר מעמד במוסדות הביטחוניים והפוליטיים ברשות ותמיכה בציבור הפלסטיני. הוא פועל להפחתת ההסתה ומעורב עד צוואר בסוגיות הביטחוניות השונות ובפעילותם של כלל המנגנונים - החל במעצר של פעילי חמאס וכלה בהחרמה של כלי נשק ובפיזור הפגנות.

לא פחות חשוב מכך, חמדאללה רחוק מלהיתפס כמושחת. יש כבר מי שמשווה אותו לקודמו בתפקיד, סלאם פיאד, ופה אולי הסכנה הגדולה שאורבת לו: אם יצליח יותר מדי כפי שעשה פיאד, בכירי פתח יחכו לו מעבר לפינה. חמדאללה גם נחשב זהיר יותר ביחס לצעדים שהרשות עושה בשבועות האחרונים נגד רצועת עזה, בדרך למה שנראה כהתנתקות הדרגתית של הגדה מהרצועה.

ובעניין הזה, אבו מאזן מודל 2017 פחות מהסס להיכנס לעימותים פנים-פלסטיניים, אף שנראה כי הפופולריות שלו בירידה. התבוסה המשמעותית שנחל לאחרונה פתח לחמאס בבחירות לאגודת הסטודנטים של אוניברסיטת ביר זית, היא רק דוגמה אחת לכך. ועדיין, אבו מאזן ממשיך בתכניתו להתנתק מעזה. הרשות הודיעה השבוע על הפסקת גביית מסים מתושבי הרצועה, מה שאומר כי מעתה חמאס יהיה הגובה היחיד מהעזתים, מה שצפוי לפגוע בתמיכה בארגון.

אבו מאזן הודיע גם על הפסקת התשלום לישראל על החשמל של עזה, ובכך קלע את ישראל ואת חמאס לבעיה. ישראל, מצדה, הודיעה שאין בכוונתה לשלם, וכעת לא ברור מי יעשה זאת, אם בכלל, בסוף החודש. ייתכן שבסופו של דבר הרשות תסכים לשלם חלק מהחשבון כדי לוודא אספקת חשמל למקומות כמו בתי חולים, אולם ברור שהמצוקה תעמוד בעינה.

זה אינו הצעד האחרון של אבו מאזן, במחסנית שלו מתוכננים גם מהלכים נוספים: הפסקת תשלום משכורות חודשיות לחברי הפרלמנט של חמאס – שעדיין מקבלים אותן למרבה הפלא – וגם הפסקת משכורות למשוחררי עסקת שליט מעזה. חמאס בלחץ. אין לו תכנית חלופית לעת עתה, הקטארים הבהירו שאין בכוונתם לשלם על החשמל של הרצועה ללא מהלך מדיני בין הרשות לחמאס - והרצועה כבר על סף פיצוץ.

גם בתוך הארגון יש לא מעט מבוכה מסיבות פוליטיות: איסמעיל הנייה אמנם נבחר לראשות הלשכה המדינית, אך הוא הולך ומתרחק מתהליך קבלת ההחלטות בתוך הרצועה, שעליו מנצח יחיא סינוואר. אף שהניה לכאורה כעת בכיר יותר מסינוואר, כלל לא בטוח שראש הלשכה המדינית הכללית יהיה זה שייתן הוראות לראש הלשכה בעזה.

המסקנה העיקרית שניתן להגיע אליה מהשילוב של אבו מאזן מודל 2017 וטראמפ היא שהפנטזיה הישראלית על העלמת הסוגיה הפלסטינית מסדר היום העולמי מתפוגגת במהירות שיא. חודשים ארוכים האביסו קברניטי הממשלה את אזרחי ישראל באותו "הסדר אזורי" מסתורי, בדיבורים אינספור על שנאת מנהיגי ערב לפלסטינים ולאבו מאזן ובכך שאפשר לעשות אפילו עסקים עם הסעודים ולא לדבר בכלל על הסכסוך הישראלי פלסטיני. והנה, דווקא הבן יקיר ממשלת ישראל ומועצת יש"ע, דונלד טראמפ, עשה "מעשה ברק אובמה" והחזיר את אבו מאזן למרכז הבמה המדינית.

הממשל האמריקני הבהיר במעשיו שלא רק שאינו מתכוון להתעלם מאבו מאזן ומהפלסטינים, כפי שקיוו בישראל, אלא הוא מתנהג אליהם בכפפות של משי. הוא מזמין אליו את יו"ר הרשות, מאזין לסקירה המדינית שהכינה המשלחת הפלסטינית, נדהם מהיקף התיאום הביטחוני ומבין שכנראה שלא רק הפלסטינים אשמים בהכשלת המשא ומתן. הוא מפגיש את חתנו ויועצו הבכיר לענייני המזרח התיכון ג'ראד קושנר עם הצוות הפלסטיני, ושליחו למזרח התיכון ג'ייסון גרינבלט - יהודי שומר מצוות שהתחנך בגוש עציון – יגיע לבקר במחנה פליטים וכעת מתכנן ביקור בבית לחם.

טראמפ, למרבה האירוניה, הוא האיש שהחזיר את אבו מאזן לחיים המדיניים ולא הנשיא "המוסלמי" ברק חוסיין אובמה. וכעת, הנשיא האמריקני מעוניין בחידוש המשא ומתן לשלום ואפילו בפסגה משולשת. כך, הפך אבו מאזן באחת לדמות פוליטית משמעותית באזור כולו. הדיבורים על הסדר אזורי נשכחווכל האשליות של סיפוח שטחים נשמעות כעת כהרפתקה משעשעת. מה קרה לתוכנית לסיפוח מעלה אדומים? היכן תכנית בנט המפורסמת? והנה, מתברר שגם נתניהו נזהר בכבודו של טראמפ ולא רוצה לעצבן יותר מדי את הבית הלבן. הנשיא הזה עוד עלול לשלוח מכתב לירושלים עם המילים: You are terminated, כפי שעשה לראש ה-FBI ג'יימס קומי.

ואולם, אותם שרים מממשלת ישראל מניחים נכונה כי מדינות ערב אינן מאוהבות באבו מאזן ובפלסטינים. מצרים היא הדוגמה המובהקת ביותר לכך, אך גם בכמה ממדינות המפרץ - בוודאי שבאיחוד האמירויות - היו מעדיפים לראות הנהגה פלסטינית אחרת. ואולם, מכאן ועד להזנחת הסוגיה הפלסטינית על ידי הערבים, המרחק עצום. כל אחד ממנהיגיהן של מצרים, ירדן, סעודיה מעדיף שקט בזירה הפלסטינית, ומבחינתם תהליך מדיני הוא הדרך הבטוחה ביותר לשם. העברת שגרירויות וסיפוח שטחים הם אפשרויות שיכולות לייצר אי שקט בגדה, ואם ממשלת ישראל מבקשת לקדם עם המדינות הללו קשרים שאינם רק ביטחוניים, עליה לשלם את המוהר - ולקדם את התהליך המדיני עם הפלסטינים.

בינתיים, בגזרת האסירים, חלה עלייה בשבוע האחרון במספר הפלסטינים שובתי הרעב בבתי הכלא בישראל – ויחד עמה נרשם הכישלון של "מבצע טורטית" של השר לביטחון הפנים גלעד ארדן נגד מוביל השביתה מרואן ברגותי. אמנם הסגרתו של ברגותי אוכל בסתר הצליחה לייצר לא מעט בדיחות ברשתות החברתיות בישראל, אך יש בכך בעיה: דעת הקהל בישראל ככל הנראה לא הייתה היעד של המבצע להחדרת חטיף "טורטית" לתאו של ברגותי.

בכל אופן, השפעתו של המבצע על שביתת הרעב של האסירים, כמעט ולא קיימת. מעבר לעלייה במספר השובתים, אתמול קראה הוועדה המרכזית של הפתח לכל אסירי התנועה להצטרף לשביתה, ולמי שהספיק לשכוח, ראשי הוועדה המרכזית לא תמכו בה עד כה ויש מי שמעריך שאף ניסו לחבל בה. אז כנראה שחגיגות הניצחון שנשמעו מלשכת השר היו מוקדמות מדי, וכינוס מסיבת עיתונאים דחופה כדי להציג את האיש בעלבונו ובמסכנותו, יצרה אפקט הפוך - תמיכה בברגותי ובשביתת הרעב בקרב הפלסטינים. יש מי שאומר ששירות בתי הסוהר היה רחוק מלהתלהב מהמהלך שיצא מלשכת השר לביטחון פנים, אך כעת הנזק כבר נעשה.

ובינתיים שביתת הרעב רחוקה מלעבור בשקט. יותר ויותר הפגנות, שביתות מסחר ובתי ספר, ידויי אבנים ועימותים - וכל זה למרות הפעילות האינטנסיבית של מנגנוני הרשות. בשבוע הבא יצוין יום הנכבה. לאחר מכן יגיע טראמפ לאזור. במקום לנסות להביא לסיומה המהיר של שביתת הרעב, מישהו במדינת ישראל, ממהר שוב לנקוט מדיניות של ראש בראש, ובמקום לפתור את המשבר, רק מחריף אותו.

(עדכון ראשון: 20:30)