הפרקליט הצבאי הראשי, תת-אלוף שרון אפק היקר. לפני ארבע שנים התגייסתי לצה"ל. אני תושב מכבים-רעות, יישוב בעל מורשת צבאית מפוארת , בן להורים בדרגת אל"ם וסא"ל, קב"א 56, דפ"ר 90, מוטיבציה גבוהה וייעודי לקצונה. כשהגעתי למחנה 80, לטירונות 02, האמנתי שהזהות שלי כהומו גאה לא תמנע את התקדמותי. למחלקה שובץ הומו נוסף. מהרגע הראשון שבו לבשתי מדים לא הסתרתי את נטייתי המינית, אך שותפי למחלקה בחר להישאר בארון כחייל, על אף שהיה מחוץ לארון כאזרח - בחירה לגיטימית ונפוצה.
נאלצתי להתמודד עם לא מעט חיילים להט"בופובים. "חבל שהפסיקו את מחנות השמדת הסוטים", "כמובן שלא רוצים לתת להומואים לתרום את הדם המלוכלך שלהם" ו"הומוסקסואליות זו מחלת נפש", הן רק חלק קטן מן האמירות שזכיתי לשמוע. למזלי, שלוש שנים כנער הומו גאה הועילו לי, והיה לי האומץ להשיב לאמירות האומללות הללו ולא להרכין ראש. לעומת זאת, כשהוציאו מהארון את חברי למחלקה בגלל תמונת אינסטגרם "מפלילה", בזו לו והתנכלו לו. בגלל שהתקלח עם כולם, הוא אף תויג על ידי חלק מהחיים כ"מטריד מינית".
כשהסתיימה הטירונות הגעתי לקריה. היחידה שאליה שובצתי מורכבת בעיקר מנופלי טייס, קבוצה מאוד מאצ'ואיסטית. "אם אתה לא אוהב אותה, אל תשאל אותה ותגמור לה בפה", זה רק משפט אחד הלקוח מתוך שיחות ששמעתי בין החיילים שחלקו איתי את המשרד. מיותר לציין שלא השתלבתי. לא הופנתה כלפיי אלימות מילולית או פיזית, אבל החרם החברתי - לאכול ארוחת צהריים לבד, להרגיש לא רצוי ועוד - היה פוגע כשלעצמו.
תחושת הבדידות הכריעה. אף שאהבתי את תפקידי, הגשתי טופס שינוי שיבוץ ובקשתי אושרה הודות לפרוטקציות. הגעתי לאוגדת עזה ושובצתי כפקיד בלשכת מפקד החטיבה הצפונית; כיאה לאוגדה, המגוון האנושי רחב.
לצד חיילים וחיילות מדהימים שהפכו לימים לחברים שלי, נתקלתי בדמויות סימפטיות הרבה פחות. חיילים הומופובים שכינו אותי "הפקידה", מפקדים הומופובים שהזדעזעו מעצם המחשבה על גבר פקל"ש (באמת, את מי יחפיצו?) ורב היחידה שהציע לי מדי שבוע להתחבר לזהותי היהודית ו"לתקן" את נטייתי. אחרי שמונה חודשי שירות באוגדה, חייל שחלק עמי חדר העיר אותי סביב השעה 04:00, מלמל שהוא מסרב לחלוק חדר עם הומו וביקש שאצא. כשסירבתי, הוא דחף אותי החוצה.
חזרה אליך, תא"ל שרון אפק. בחיי, לא מעניין אותי מתי ואיך יצאת מהארון. אני לא מוחק את החוויה האישית שלך ולא שולל שבאמת, מעולם לא חווית אפליה על רקע נטייה מינית. בין אם לא ידעו את זהותך, בין אם דמות הומו גברי קלה יותר לעיכול מאשר דמות אוחצ'ה גאה ובין אם כי שירת בחממה הקרויה "הפרקליטות הצבאית".
אבל אני כן מצפה ממך למינימום יושרה ולקיחת אחריות. אתה יוצר מצג שווא המוחק חוויה של רבים ורבות מדי מקהילת הלהטבפא"ק, שספגו אלימות מילולית, פיזית או מינית במהלך שירותם הצבאי. כשהחוויה האישית שלך מפורסמת בכל כלי התקשורת, ראוי לסייג אותה, לכל הפחות, ב"זה אני, אבל המאבק לשוויון לחברי וחברות הקהילה הגאה בצה"ל טרם הסתיים".