דורית בר זכאי, צלמת טבע כבר יותר מ-30 שנה, צילמה בשנים האחרונות תמונות שמסעירות את חוקרי השפיריות והשפריריות בעולם. החוקר הצרפתי ז'אן פייר בודוט, שנחשב למומחה מספר 1 לשפיריות המזרח התיכון, קבע כי נקבות השפרירית שתיעדה בר זכאי שייכות לתת-מין החו?לה של שפרירית חניתית היאור שהוגדרה על ידי המדע כמין נכחד ונצפתה בפעם האחרונה בעמק החולה בשנת 1982. כעת תוהה בודוט, אם זכרי השפריריות שנאספו משתייכים גם הם לתת מין החולה של חניתית היאור, או שמא מדובר בתת-מין חדש לחלוטין למדע.
תחילתו של הסיפור לפני כחמש שנים, כשבר זכאי יצאה כהרגלה לצלם שפריריות בפארק הירקון שבתל אביב. "צילמתי על גדות הירקון שפרירית דקה כמו סיכה וחשבתי שזה בכלל מין אחר. הגעתי הביתה ולא הבנתי למה אני לא מצליחה לזהות אותה באף מגדיר שהיה לי וגם לא באינטרנט", שחזרה בר זכאי. "בלית ברירה שלחתי את הצילומים לזיהוי באנגליה, אבל גם ידידי לא הצליח לזהות אותה. שלחתי את התמונות גם לאיתי שני, צפר מאילת הידוע כמשוגע לשפיריות ושפריריות, וגם הוא אמר לי שהוא לא מצליח לזהות אותה, והציע שאפנה לחוקר הצרפתי בודוט".
עוד בוואלה! NEWS:
מזג אוויר: היום יהיה נאה ובתחילת השבוע - שרבי
לאחר האיומים: כאלף תושבים בהפגנת תמיכה בראש עיריית רמת השרון
שנה שלמה חלפה עד שבר זכאי אזרה אומץ ופנתה למומחה שנחשב ל"גורו" עבור חובבי השפריריות והשפיריות במזרח התיכון. ביולי 2013 שלחה בר זכאי מייל לחוקר הצרפתי והופתעה לקבל ממנו תשובה מידית. "הוא ביקש ממני לשלוח לו קובץ של תמונות בגודל מלא. אחרי שעשיתי זאת, קיבלתי ממנו תשובה נרגשת. הוא כתב לי שזה חרק זכר מסוג שפרירית היאור, שנראה כמו תת-מין החולה שנמצא בהחולה ב-1974 והוגדר ב-איי.יו.סי.אן (מגדיר חרקים פרוקי רגליים - ע"ח) כנכחד. הוא אמר לי: 'את היחידה בעולם שיש לה את התמונות האלה. אין בעולם תמונות שתיעדו את תת-המין הזה, גם לא משנות ה-70 שבמהלכן הוא התגלה לראשונה'", הוסיפה.
בר זכאי המשיכה לעקוב אחר השפריריות בגדות הירקון ובבריכת הנופרים, שם היא הופתעה למצוא אוכלוסייה נוספת של תת-המין שהוגדר עד אז כנכחד. היא הצליחה לתעד בצורה מדויקת את השוני בין הפרטים ואת המקומות המועדפים עליהם. לצורך העמקת בירור זהות השפריריות, הצטרף אליה האנטומולוג (חוקר חרקים) ד"ר דני סימון מאוניברסיטת תל אביב.
ד"ר סימון הסביר כי "חניתית היאור נפוצה באפריקה לאורך עמק הנילוס ובאזור הסהאל במערב אפריקה. היא מעדיפה מקווי מים עומדים כאגמים, בריכות ונחלים איטיי זרימה, עם גדות עשירות בצמחיה. אוכלוסיות מבודדות של החניתית ידועות גם בנאות המדבר של סיני ובין עמק החולה לטבריה".
עוד הסביר ד"ר סימון כי שפרירית חניתית היאור מתת-מין החולה נקראה כך על שם אגם החולה. זאת משום ששתי אוכלוסיות בלבד של תת-מין זה היו ידועות מהירדן העליון (אזור עמק החולה). אולם, מאז שנת 1982 לא נמצאו פרטים נוספים ובהמשך היא הוכרזה במגדירי השפריריות תת-מין נכחד. לדבריו, השפיריות והשפריריות, מלבד היותן יפות ומושכות תשומת לב, מוכרות בשנים האחרונות גם בהיותן מחוונים ביולוגיים (ביו-אינדיקטורים) לשלמות וחיוניות מקווי מים מתוקים, נוף הנמצא תחת איומים רבים וקשיים מבחינת שמירת טבע.
במהלך הסיורים שערכו יחדיו על גדות הירקון, לכד ד"ר סימון ברשתו כמה פרטים והעביר אותם לאוסף החרקים הלאומי של אוניברסיטת תל אביב. בהמשך הוא בדק וצילם את מערכת הרבייה שלהם ושלח לזיהוי והמשך עבודה לבודוט.
"למרות שהשפרירית היא דקה כמו סיכה, למדתי במהלך המסע המרתק הזה להסתכל על פרטי הפרטים שלה", סיפרה בר זכאי. "רק אז הבנתי בדיעבד שראיתי אותה לראשונה בבריכת הנופרים שבירקון כבר ב-2007, אבל אז חשבתי שזאת שפרירית הדורה כי לא ידעתי על איזה פרטים צריך בדיוק להסתכל".
בחודשים האחרונים פרסמו בודוט, בר זכאי וסימון מאמר בכתב עת מדעי המתאר את ממצאי הביניים של המחקר. "בודוט קבע במאמר כי הנקבות שייכות לתת מין החולה של חניתית הייאור, אבל לגבי הזכרים יש עדיין ספק", אמרה בר זכאי. "לזכרים יש מגוון של מופעים והדגם ולכן החוקרים מתקשים להגדיר אותם באופן מדויק: האם מדובר בתת מין החולה, או שמא זה בכלל מין חדש לחלוטין למדע".
