שמואל, פעוט בן שנה וחצי, נולד עם עיכוב התפתחותי וחולשת שרירים. את הנחמה הגדולה מצאו הוריו בכך שהוא ניחן בכוח רצון ויש לו יכולת התמדה אדירה. שמואל התקשה לזחול ולשבת, אך לפני כשבוע, בפעם הראשונה בחייו, השלים את הפער והצליח לצעוד באופן עצמאי כשהוא אינו זקוק לתמיכה או אביזרי עזר. "לפני שבוע הוא חגג את יום העצמאות האישי שלו", אמר הרב אשר זורייבין, יו"ר "מש"י", מרכז שיקום ילדים השוכן בשכונת שמואל הנביא בירושלים. "האורתופדים עמדו נפעמים לנוכח הקצב המהיר שבו התגבר על הלקות וזה לא מובן מאליו".
סיפורו של שמואל הוא אחד מתוך עשרות סיפורים של פעוטות, ילדים וצעירים, בגילאי שמונה חודשים עד 21, שמתגוררים בתוך המבנה הממוקם באחד הרחובות המרכזיים בשכונה. המשותף לכולם: בעלי נכות קשה שלא מפסיקים לחתור לעצמאות.
"זאת ציפי, בת שש, וגם היא חוגגת עצמאות בצורה מיוחדת", הצביע זורייבין על ילדה קטנה המביטה על דף עבודה ממוחשב. לציפי יש שיתוק מוחין וקושי משמעותי בדיבור. לפני כשבועיים היא הצליחה לראשונה להשלים דפי עבודה ולצייר באמצעות האישונים. מערכת ייחודית ומתקדמת הנקראת "מיקוד מבט" מאפשרת לה לבצע שלל פעולות שמספקות לה הנאה ואינטראקציה עם הסביבה. היא שולחת הודעות לחברים, משיבה לשאלות, והכי חשוב, היא מרגישה חלק בלתי נפרד מהכיתה כשהיא נוטלת כעת חלק פעיל בכל המשימות שמטילים עליה.
הסיפור של "מש"י" החל לפני כ-20 שנה. ליפשא פלדמן, גננת במקצועה, הביאה לעולם את בתה התשיעית רוחמה. לאחר הלידה התגלה מום בלבה של רוחמה והיא נאלצה לעבור ניתוח לב מסובך בצרפת, שהותיר אותה עם פגיעה נוירולוגית קשה. פלדמן חוותה על בשרה את מסכת הטרטורים שנאלצים הורים לילדה משותקת לחוות, והחליטה להקים בכוחות עצמה מעון ייחודי שירכז את כל מה שנדרש לילדים נכים תחת קורת גג אחת. יחד עם אמה גייסה את סכום הכסף הנדרש וביחד הקימו את "מש"י" במסגרת בית החולים אלי"ן.
הביקוש להתקבל למוסד הלך וגבר, אך אתו באו גם הצרות. המדינה מתקצבת רק שעתיים וחצי שבועיות, והנהלת אלי"ן הודיעה כי אין באפשרותה להמשיך ולהחזיק את המוסד השיקומי, אלא אם תצמצם את כמות הילדים השוהים בו. פלדמן ואמה יצאו לדרך עצמאית וכך התאפשר להן לקלוט כמה שיותר ילדים. בשנת 2009 הלכה לעולמה בגיל צעיר פלדמן והותירה את עשרות הילדים ללא מי שהייתה עבורם "אמא". אחיה, הרב זורייבין, החליט כי מפעל החיים שהקימה חייב להימשך ונטל את מושכות הניהול לידיו.
ב"מש"י" מטופלים כ-200 תלמידים שכל אחד מהם דורש יותר מאיש צוות אחד. בכל כיתה במוסד לומדים ילדים עם מוגבלות שונה הלומדים כולם לימודים זהים. הגישה הלימודית הינה על בסיס רמת הבנה זהה. באחת הכיתות נמצאים ילדים שהטיפול בהם הצליח מעבר לצפוי, ובשנת הלימודים הקרובה הם עתידים לצאת מהמוסד השיקומי למוסד חינוכי רגיל, שם ישתלבו בכיתות הייעודיות.
"כשהילדים צעירים הם לא מבינים עד כמה הם חריגים בחברה"
הילה, אחת הילדות ב"מש"י", חגגה לפני חודש את יום הולדתה השלישי. כמתנת יום הולדת רכשו לה הוריה וויזי-באג כיסא ממונע וידידותי שמזכיר יותר מכונית צעצוע קטנה. הוויזי-באג מעניק להילה עצמאות וניידות ממקום למקום למרות מוגבלותה הפיזית וזה עבורה "שמחה גדולה". ללכת היא עדיין לא מסוגלת אך המתנה החדשה אפשרה לה להיות שותפה בחוויות המשפחתיות וליטול חלק בטיולים במהלך חג הפסח האחרון.
"כאשר הילדים צעירים, הם עדיין לא מבינים בדיוק עד כמה הם חריגים בחברה בשל המוגבלות שלהם. בהמשך, בגילאים המתגברים, הם מפנימים את זה ומתפתחות אצלם גם בעיות רגשיות", אמר זוריביין. "ב'מש"י' דאגו גם לזה, וצוות מקצועי מיוחד מעניק גם טיפול ותמיכה רגשית לילדים".
במקרה של עדן עוזרי, בת 16, יום העצמאות נראה אחרת לגמרי. כשכל אחד ואחד מאתנו מקדיש חלק נכבד מיומו בהתכתבויות בווטסאפ, עבור עוזרי עד לפני ימים ספורים זה היה חלום בלבד. עדן סובלת מ-CP - שיתוק בארבע הגפיים - והיא איננה מסוגלת לדבר. היא משתמשת בטכנולוגיה מסייעת לצרכי למידה, פנאי ותעסוקה, ולצרכי תקשורת תומכת וחליפית. ב"מש"י" מספרים עליה שהיא נערה תקשורתית, אהובה בחברה ומצליחה בלימודים בזכות אמצעים טכנולוגיים העומדים לרשותה. היא מפעילה מחשב באמצעות מתג ראש, ובאמצעות זרוע המחברת אותו לכיסא הממונע שלה, ומתניידת עם המחשב במהלך היום לכל מקום.
צוות תקשורת הפועל בשיתוף הדוק עם מומחי "טכנולוגיה מסייעת" של "מש"י" סייע לה ללמוד להשתמש בטלפון החכם המונגש עבורה באמצעות המחשב. כעת, היא מסוגלת להאזין להודעות דואר אלקטרוני הנשלחות אליה ולהשיב להן, לשלוח מסרונים ולהתכתב עם בני משפחתה באפליקציית המסרים "ווטסאפ".
"לאורך השנה כולה חוגגים ב'מש"י' הרבה ימי עצמאות", אמר בחיוך אשר זורייבין, "כל ילד שמתקדם, שעולה שלב בעצמאות, ביכולת השליטה שלו ובאוטונומיה שהוא רוכש מעניק לנו תחושת סיפוק אדירה. רבים מהילדים סובלים מנכות קשה, כאשר משימת העל שלנו היא להעניק להם את החופש, ולאפשר להם לחגוג כמה שיותר עצמאות".