פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      עוקפים את רוחאני מימין: הקנאי הדתי והטייס השמרן שחולמים על נשיאות איראן

      הציבור באיראן מתוסכל. הסכם הגרעין נחתם, המצב הכלכלי נותר בכי רע - והסבלנות מגיעה לקצה. ועם זאת, רוחאני עדיין בעמדה טובה לכהונה שנייה, כשההיסטוריה לצדו ואחמדינג'אד לא יהיה שם כדי להפריע. ובהינתן החלופות, גם הליברלים יודעים: רוחאני הוא הרע במיעוטו

      נשיא איראן חסן רוחאני, מאי 2015 (AP)
      הוא מכיר את ההיסטוריה, ויודע שמאז 1981 לא היה נשיא שהודח בתום קדנציה אחת. רוחאני (צילום: אי-פי)

      ב-19 במאי ילכו אזרחי איראן לבחור נשיא בפעם ה-12 מאז כינון הרפובליקה האסלאמית בשנת 1979. מאז המהפכה האסלאמית משמש המנהיג העליון כראש המדינה באיראן. המנהיג, שאינו נבחר על ידי הציבור, אלא ממונה על ידי "מועצת המומחים" המורכבת מ-88 אנשי דת, מרכז בידיו את עיקר סמכויות ניהול המדינה, בעיקר את ניהול אסטרטגיית מדיניות החוץ.

      סמכויות אלה הורחבו אף יותר במסגרת תיקונים שהוכנסו לחוקת איראן בעקבות מותו של מכונן המהפכה האסלאמית, איתוללה רוחאללה חומיני, והעברת השלטון לידי יורשו, עלי חמינאי, בשנת 1989. נשיא איראן נהנה, עם זאת, מהשפעה ניכרת על ניהול ענייני המדינה, בעיקר על מדיניות הפנים והכלכלה מתוקף תפקידו כראש הרשות המבצעת. ארבע שנים לאחר בחירתו של חסן רוחאני כנשיא איראן, יוכלו יותר מ-50 מיליון בעלי זכות הצבעה מעל גיל 18 לממש את זכותם להצביע ולהכריע אם להחליף את הנשיא המכהן, בתום תקופת כהונה אחת בלבד, או לבחור בו לתקופה נוספת בת ארבע שנים כפי שמתיר לו החוק.

      לקראת הבחירות נרשם במשרד הפנים האיראני מספר שיא של 1,686 מועמדים. מאחר שהחוק האיראני אינו מטיל כמעט כל מגבלה על הגשת מועמדות בשלב הרישום הראשוני, נרשמו גם השנה מועמדים חסרי כל סיכוי, כדוגמת מתנגד המשטר מהדי חזעלי, שנעצר מספר פעמים בעבר בעקבות ביקורת חריפה שמתח על מנהיג איראן, או להבדיל אב ל-18 ילדים מחמש נשים שונות, שהבטיח להתיר בחוק את השימוש באופיום אם ייבחר כנשיא.

      אחמדינג'אד נשאר בחוץ

      גם ל-137 הנשים שנרשמו לבחירות לא היה כל סיכוי לקבל את אישור "מועצת שומרי החוקה", שאימצה עד כה את הפרשנות החוקתית המחמירה, שלפיה אחד הקריטריונים למועמדים לנשיאות הוא להיות גבר. בסמכותה של מועצה זו המורכבת מ-12 חברים, שמחציתם אנשי דת הממונים על ידי המנהיג ומחציתם משפטנים הנבחרים על ידי ראש הרשות השופטת - שממונה בעצמו על ידי המנהיג - לפסול מועמדים המתמודדים במערכות הבחירות למוסדות הנבחרים במדינה.

      את ההפתעה הגדולה בשלב רישום המועמדים סיפק הנשיא לשעבר, מחמוד אחמדינג'אד. אחמדינג'אד, שסיים את שמונה שנות כהונתו כנשיא בשנת 2013 - כשהוא מבודד וחבול פוליטית, לאחר שנתיים של מאבקי כוחות חסרי תקדים בצמרת ההנהגה, נרשם לבחירות חרף "המלצה" פומבית ומפורשת שקיבל לפני מספר חודשים מהמנהיג העליון שלא להתמודד שוב בבחירות.

      נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינג'אד מגיש את מועמדותו לנשיאות, 12 באפריל 2017 (רויטרס)
      שרף יותר מדי גשרים פוליטיים במאבקיו כנשיא. אחמדינגא'ד (צילום: רויטרס)

      הנשיא לשעבר, שכבר עורר את קצפם של ראשי הממסד הדתי השמרני בשל עמדותיו ומדיניותו מעוררות המחלוקת, הצליח להפתיע גם את הפרשנים האיראנים במה שנתפס כקריאת תיגר בוטה על המנהיג. בניגוד לכוונתו המקורית לתמוך בסגנו לשעבר, חמיד בקאא'י, שנעצר בשנת 2015 בחשד לשחיתות, התייצב אחמדינג'אד אל מול המצלמות ונרשם בעצמו כמועמד. ייתכן כי ביקש לחזק בכך את מעמדו הציבורי כפוליטיקאי עצמאי שאינו חושש להתריס נגד המשטר או לקרוא תיגר על סמכותה של מועצת שומרי החוקה. שלא במפתיע, פסלה מועצת שומרי החוקה הן את מועמדותו שלו והן את זו של סגנו לשעבר.

      מתנגדיו הליברלים של רוחאני יודעים: הוא הרע במיעוטו

      תקופת כהונתו הראשונה של רוחאני מסתיימת בתעודה מעורבת של הישגים וכישלונות. רוחאני נבחר לנשיאות על בסיס שתי הבטחות מרכזיות: שיפור המצב הכלכלי והגברת חירויות הפרט. איש הדת בן ה-69, שנמנה עם מייסדי המשטר האיראני ונחשב שמרן מתון, מכיר היטב בצורך להתאים את האידאולוגיה המהפכנית לתנאי הזמן ולמציאות העכשווית.

      מאז בחירתו ניסה רוחאני להוביל שינויים הדרגתיים במטרה לצמצם את המעורבות הממשלתית בחיי האזרחים ולספק מענה לדרישתו הגוברת של הציבור, ובמיוחד לדרישותיהם של הצעירים, לשינוי. את עיקר מאמציו השקיע, עם זאת, בהשגת הסכם הגרעין על מנת להביא להסרת הסנקציות הכלכליות.

      בארבע השנים האחרונות ניסה רוחאני להימנע ככל האפשר מעימותים עם מוקדי הכוח המרכזיים, ובראשם המנהיג העליון, הממסד הדתי ומשמרות המהפכה, גם במחיר מימוש הבטחותיו לקידום רפורמות אזרחיות ולשיפור במצב זכויות האדם. שתיקתו הנמשכת לנוכח המשך הדיכוי הפנימי מצד הרשות השופטת ומנגנוני הביטחון ואכיפת החוק הנתונים בשליטת השמרנים עוררה ביקורת רבה בקרב המחנה הרפורמיסטי, שתלה בו תקווה כי יפעל לחיזוק החירויות הפוליטיות.

      חמינאי תקף את ארה"ב: "האמריקנים לא עמדו בהתחייבויותיהם" (רויטרס)
      רוחאני למד מאחמדינג'אד ונמנע מעימותים עם מתווה הדרך. המנהיג העליון חמינאי (צילום: רויטרס)

      בתחום הכלכלי יכול הנשיא להציג תמונה חיובית יותר. ניצחונו הסוחף בבחירות הקודמות עורר בציבור ציפיות רבות לשיפור כלכלי. ציפיות אלה גברו בעקבות הסכם הגרעין, שנחתם בקיץ 2015 בין איראן לבין המעצמות. אף שאזרחי איראן מכירים תודה לנשיא על ההסכם, הם עדיין מצפים לראות את פירות ההסכם בדמות שיפור כלכלי. מאז יישום הסכם הגרעין חל שיפור במצבה הכלכלי של איראן. בהופעותיו הפומביות בחודשים האחרונים הדגיש הנשיא את הישגיו הכלכליים, ובראשם את הצמיחה הכלכלית המרשימה בשיעור של למעלה מ-6%, הנובעת בעיקר מן העלייה החדה בייצוא נפט, ופתיחת המשק האיראני להשקעות זרות.

      הנשיא יכול להתגאות גם בהישגו הכלכלי המרשים ביותר: ירידה דרמטית באינפלציה משיעור של יותר מ-40% בשלהי תקופת כהונתו של הנשיא אחמדינג'אד, לשיעור חד-ספרתי. עם זאת, איראן מתקשה עדיין להפשיר את עשרות מיליארדי הדולרים שהופקדו בחשבונות בחו"ל והוקפאו בעקבות הסנקציות, ובנקים וחברות במערב עדיין מסתייגים מחידוש העסקים עם איראן, בעיקר מחשש לתגובתה של ארצות הברית - שלא הסירה את הסנקציות המשניות מעל איראן - ובשל בעיות מבניות מהן סובלת הכלכלה האיראנית.

      מתנגדי הנשיא מצביעים גם על הירידה החדה בערך המטבע הלאומי (הריאל) בשנה שחלפה מאז יישום ההסכם, ובעיקר על כישלונו לספק מענה למשבר האבטלה החמור העומד כיום על כ-13% בקרב כלל הציבור ויותר מ-30% בקרב הצעירים. במלאת שנה ליישום ההסכם, שמו מבקרי הנשיא ללעג את דברי רוחאני, שהדגיש בשנים האחרונות כי הצנטריפוגות במתקני הגרעין צריכות להסתובב רק בתנאי שגם כלכלת איראן וחיי אזרחיה ינועו קדימה. לטענתם, הצנטריפוגות אכן חדלו להסתובב בעקבות הסכם הגרעין, אך גם הכלכלה אינה מסתובבת.

      חגיגות בטהראן לציון יום השנה ה-38 למהפכה האסלאמית באיראן, 10 בפברואר 2017 (AP)
      ההסכם נחתם, המצב הכלכלי נותר בכי רע, ולציבור באיראן אין סבלנות (צילום: אי-פי)

      בינתיים מאבד הציבור האיראני את סבלנותו. סקר שנערך בקיץ 2016 בעבור אוניברסיטת מרילנד האמריקנית הצביע על כך שכ-74% מהציבור האיראני אינו חש בכל שיפור כלכלי מאז הסכם הגרעין, וכי שיעור תומכיו המושבעים של הנשיא הצטמצם מכ-60% באוגוסט 2015 לפחות מ-40% ביוני 2016. התמיכה בהסכם הגרעין ירדה מ-76% מיד לאחר ההסכם ל-63% כעבור שנה. על אף האכזבה הגוברת מהנשיא גם בקרב תומכיו, נהנה רוחאני מכמה יתרונות בולטים ביחס ליתר המועמדים בבחירות, בראש וראשונה ניסיונו הביצועי כנשיא ויכולתו לגייס תמיכה פוליטית בקרב שני הזרמים המרכזיים בפוליטיקה האיראנית: המחנה הרפורמיסטי והימין השמרני.

      הרפורמיסטים, ובעיקר שוחרי השינוי הליברלים, מאוכזבים אמנם מכך שרוחאני לא מימש את הבטחתו לקדם רפורמות אזרחיות ושיפור במצב זכויות האדם. אלא שאלה נדרשים גם הפעם לבחור בין הרע לרע במיעוטו. בדומה לבחירות הקודמות, ברור גם לרפורמיסטים שאם לא יתמכו בנשיא המכהן, הם עלולים להביא לבחירתו של נשיא שמרני, שיגביר עוד יותר את המתיחות עם מדינות המערב, ובראשן ארה"ב, יבלום את השיפור הכלכלי וימנע, ולו את הסיכוי הקטן, לשינוי מבית. לצד התמיכה מצד הרפורמיסטים, זוכה רוחאני גם בתמיכתם של כמה פוליטיקאים בולטים בימין השמרני, ובראשם יו"ר המג'לס, עלי לאריג'אני; יועצו הבכיר של המנהיג העליון לענייני חוץ, עלי-אכבר ולאיתי; ויועץ נוסף של המנהיג ויו"ר המג'לס לשעבר, נאטק נורי.

      הטוענים לכתר: טייס לשעבר וקנאי דתי שמכוון הכי גבוה שאפשר

      בעקבות פסילת מועמדותו של אחמדינג'אד, צפוי עיקר המאבק הפוליטי להתנהל בין הנשיא רוחאני לשני מועמדים המזוהים עם הימין השמרני: ראש עיריית טהראן, מוחמד-באקר קאליבאף, ואיש הדת השמרני אבראהים ראיסי. קאליבאף מתמודד זו הפעם השלישית בבחירות לנשיאות איראן, לאחר שהגיע למקום הרביעי בבחירות לנשיאות בשנת 2005 (בהן ניצח במפתיע אחמדינג'אד) ולמקום השני בבחירות לנשיאות בשנת 2013 בהן זכה בקרוב ל-17% מהקולות.

      הטייס לשעבר בן ה-56 מזוהה עם האגף הפרגמטי במחנה השמרני ומביא עמו ניסיון צבאי וניהולי עשיר. עם זאת, בשנה האחרונה שמו נקשר בפרשת שחיתות חמורה הנוגעת למכירת נדל"ן בהנחות משמעותיות למקורבים בעיריית טהראן וכן למחדל התמוטטותו של בניין "פלאסקו" הידוע בעיר בינואר2017, שגבתה את חייהם של עשרות בני אדם.

      המועמד לנשיאות איראן מוחמד באקר קאליבאף עם הנשיא חסן רוחאני (צילום מסך , טוויטר)
      השחיתות מרחפת מעל מועמדותו. קאליבאף (משמאל) ליד רוחאני (צילום: מתוך טוויטר)

      המועמד שמעורר את עיקר תשומת הלב הוא איש הדת השמרני בן ה-57, אבראהים ראיסי. עד לאחרונה נחשב ראיסי לאיש מנגנון אפור ואלמוני למדי, שמילא מאז ראשית שנות ה-80' שורה ארוכה של תפקידים ברשות השופטת. בין היתר, שימש כסגן התובע הכללי של טהראן בזמן ההוצאות להורג ההמוניות של אסירים פוליטיים בשנת 1988.

      בשנת 2016 מונה ראיסי על ידי המנהיג העליון לשמש כמופקד על קרן האימאם רזא בעיר הקדושה משהד. קרן רבת עוצמה זו חולשת על הקדשים אסלאמיים משמעותיים, נכסים בהיקף רחב ותקציבי ענק. חרף ניסיונו הפוליטי הדל, הועלה שמו של ראיסי בשנה האחרונה כאחד המועמדים האפשריים לרשת בבוא היום את המנהיג העליון הנוכחי שמצבו הבריאותי הורע בשנים האחרונות. הצגת מועמדותו של ראיסי לנשיאות נחשבת הימור פוליטי מסוכן למדי מבחינתו, משום שכישלון בבחירות עלול לפגוע במידה מסוימת בסיכוייו לנצח בעתיד במאבק הירושה הצפוי לאחר מותו של חמינאי.

      אם יזכה ראיסי בבחירות, לעומת זאת, יהווה הדבר עבורו מקפצה משמעותית במאבק הירושה. הוא צפוי לזכות בתמיכה נרחבת למדי בקרב הממסד הדתי-השמרני ובמשמרות המהפכה, הרואים בו מועמד ראוי הנאמן לערכי המהפכה האסלאמית, במיוחד בזכות עמדותיו הנוקשות בענייני פנים וחוץ. בעבר יצא ראיסי בהצהרות חריפות בגנות התרבות המערבית והאופוזיציה הרפורמיסטית. הוא נחשב מקורב למנהיג העליון, אם כי עמדת חמינאי ביחס למועמדותו בבחירות לנשיאות אינה ידועה. חרף התמיכה לה הוא זוכה בקרב מתנגדי הנשיא במחנה השמרני, ספק אם יהיה בכך די כדי לאפשר לו לזכות בתמיכת הציבור הרחב ולזכות בבחירות.

      המועמד לנשיאות איראן אבראהים ראיסי, קום, אפריל 2016 (רויטרס)
      שימש כתובע הכללי בהוצאות להורג ההמוניות ב-1988. ראיסי (צילום: רויטרס)

      התמודדותם במקביל של שני מועמדים שמרנים בולטים עשויה אומנם לשפר במידה מסוימת את סיכוייו של רוחאני לזכות בבחירות, אך גם להעמידו בפני ביקורת מועצמת וחריפה, בעיקר במהלך העימותים הטלוויזיוניים הצפויים בשבועות הקרובים. בניסיון לחזק את רוחאני לנוכח הביקורת הצפויה החליט סגנו, אסחאק ג'האנגירי, להתמודד אף הוא בבחירות. מועמדותו אושרה על-ידי מועצת שומרי החוקה, אך הוא צפוי ככל הנראה לפרוש מן המרוץ בתום העימותים הטלוויזיוניים, שבהם יוכל להביע תמיכה במדיניות הנשיא וממשלתו.

      לפי חוקת איראן, חייב הנשיא לנצח ברוב רגיל של יותר מ-50% מהקולות. במקרה שלא יושג רוב כזה, ייערך כעבור שבוע סיבוב בחירות שני בין שני המועמדים המובילים. סיכוייו של הנשיא רוחאני לזכות בתקופת כהונה נוספת נראים בשלב זה טובים למדי. הפוליטיקה האיראנית כבר הוכיחה, עם זאת, עד כמה היא עשויה להפתיע. שיעור הצבעה נמוך, בעיקר בקרב קהלים הנחשבים לתומכיו המסורתיים של הנשיא, כגון: מעמד הביניים העירוני המשכיל, צעירים, נשים ומיעוטים אתניים-לשוניים, לצד התגייסות הממסד השמרני ומשמרות המהפכה נגד הנשיא המכהן, עלולים להפוך את רוחאני לנשיא האיראני הראשון מאז שנת 1981 שלא ייבחר לתקופת כהונה שנייה.

      ד"ר רז צימט הוא חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) באוניברסיטת תל אביב