פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מלכת הימין הקיצוני רוצה לשבור את תקרת הזכוכית באליזה

      אחרי שסילקה את אביה האנטישמי וחדרה למיינסטרים, לה פן תנסה לעשות היסטוריה ולהיות נשיאת צרפת. בעידן של איום טרור ועולם אנטי-גלובלי רעיונותיה הקיצוניים קוסמים לרבים, אך הפחד ממי ששרדה ניסיון התנקשות בגיל שמונה יקשה על הגשמת מטרתה - להחזיר את צרפת לגדולה

      מלכת הימין הקיצוני רוצה לשבור את תקרת הזכוכית באליזה
      צילום: רויטרס, עריכה: שמרית גולדשטיין

      הרגע שלו חיכתה מארין לה פן בשנים האחרונות הגיע, ומחר (ראשון) תעמוד תכניתה ארוכת השנים למבחן ראשון. לה פן עברה כברת דרך ארוכה מאז לקחה את שרביט ההנהגה של "החזית הלאומית" מאביה לפני כשש שנים, פרק זמן שבו עמלה קשות כדי לשנות את תדמיתה של המפלגה ולהפוך אותה מתנועת שוליים בימין הקיצוני של צרפת למתמודדת של ממש על הכתר.

      היא הסתכסכה עם אביה וניתקה איתו קשר לחלוטין, במטרה לסלקו לתמיד מהמפלגה שאותה ייסד בשנות ה-70 - כרבע מאה בלבד אחרי תום השלטון הפרו-נאצי של משטר וישי. זה לא היה קל. ז'אן-מארי, קצין לשעבר שלחם במלחמת אלג'יריה הידועה לשמצה, היה הפנים של המפלגה במשך כ-40 שנה והתבטאויותיו הגזעניות והאנטישמיות הפכו למזוהות עם החזית הלאומית. "פרט שולי בהיסטוריה", הוא כינה את תאי הגזים, ולא חזר בו גם כשהורשע בהכחשת שואה ונקנס בכמה מקרים שונים.

      עוד בוואלה! NEWS:
      טראמפ: הפיגוע בפריז יסייע למועמדת הימין לה פן בבחירות לנשיאות
      ראש ממשלת צרפת מזהיר: "לה פן מנצלת את הפיגוע כדי לפלג את העם"
      היריות שנשמעו ברחבי צרפת: הפיגוע של דאעש טורף את הקלפים במרוץ לנשיאות

      מרין לה פן, מועמדת הימין הקיצוני בצרפת במסיבת עיתונאים לאחר הפיגוע בשאנז אליזה בפריז, אפריל 2017 (רויטרס)
      מוכנה לכבוש את הצמרת. לה פן במסיבת עיתונאים בפריז, אתמול (צילום: רויטרס)

      הוא בישר את תחיית הימין הקיצוני באירופה, אחרי שהובס במלחמת העולם השנייה אבל מעולם לא נעלם באמת מהיבשת, גם אם עבר מוטציות שונות, בין היתר כדי לא להיפסל על ידי הממסדים החוקתיים שקמו במדינות היבשת במטרה למנוע ממפלגות שרוצות להשתמש בדמוקרטיה כדי להחריבה לעשות זאת. הוא הצליח להדהים את צרפת ולעורר דאגה רבה כשהפעיל לסיבוב השני בבחירות לנשיאות ב-2002, אבל שם הובס בקנה מידה היסטורי. הנשיא דאז ז'אק שיראק גייס את כל הציבור שלא הצביע עבורו - או עבור לה פן - בסיבוב הראשון, וגרף יותר מ-82% מהקולות, כשלה פן עלה בכאחוז אחד בלבד בהשוואה לסיבוב הראשון.

      זה היה רגע השיא האלקטורלי של "החזית הלאומית", שאמור להתחוור לעומת הבחירות הקרובות. לה פן מיקדה בשנים האחרונות את מצע מפלגתה בהגירה, גבולות, זהות וכלכלה, והשתדלה להימנע מהתעסקות בנושא השואה ומלחמת העולם השנייה, נושאים נפיצים גם בימים אלו.

      צעדת הימין הקיצוני של מארין לה פן, פריז, 1 במאי 2013 (רויטרס)
      "קודם כל העם!". צעדת תמיכה ב"חזית הלאומית" בפריז, 2013 (צילום: רויטרס)

      מריון אן פרין לה פן - בשמה המלא - בת ה-48, אם לשלוש וגרושה פעמיים, נולדה במערב פריז ב-1968 וחיה עם שתי אחיותיה בקומה נפרדת מהוריה. על אף שז'אן-מארי הרבה לחשוף את בנותיו בתקשורת, הוא ואשתו פיירט ללון יצאו לחופשות ארוכות מסביב לעולם לבדם. למרות זאת, הקשר עמו יעצב את עתידה הפוליטי - וירדוף את דמותה כשתנסה להתנער ממנו במרוצת השנים.

      את חזונה הפוליטי, היא מספרת בהזדמנויות שונות, החלה לראות לנגד עיניה כבר בגיל שמונה. בשעת לילה מאוחר ב-2 בנובמבר 1978 החריב מטען רב-עוצמה שהוטמן בחדר המדרגות את הקיר החיצוני של המבנה, כחלק מניסיון התנקשות באביה. איש לא נפגע ומעולם לא נעצרו חשודים, אך מארין כבר הבינה שאביה סומן בשל עמדותיו, שאותן אמצה לחיקה. "בזמן ששיחקתי עם בובות, הפכתי מודעת לדבר הנורא והבלתי-ניתן להבנה עבורי: אבי לא קיבל את אותו היחס כמו אחרים, אנחנו לא זכינו לאותו יחס כמו אחרים", היא כתבה באוטוביוגרפיה שלה, "נגד הזרם", שפורסמה ב-2006, עוד בטרם הקרע עם אביה.

      בעקבות המתקפה, עברה המשפחה לאחוזה מהמאה ה-19 השוכנת בגבעות המשקיפות על פריז, שאותה ירשה מאדם עשיר שתמך בלה פן האב. הבית, שבו גרה לה פן במשך כארבעה עשורים, הפך למוקד עניין עבור התקשורת והציבור בצרפת, במיוחד אחרי שאמה עזבה את הבית כשהיא הייתה בגיל 16. במשך 15 שנה שרר נתק בין השתיים, כשבתווך התנהלו גירושים מכוערים בין ההורים ואמה אף הצטלמה באותה תקופה בעירום למגזין פלייבוי.

      ז'אן-מארי לה פן ובתו מארין לה פן, צרפת 2010 (AP)
      האב הודח, הבת מגיעה להישגים חסרי תקדים. מארין וז'אן-מארי לה פן (צילום ארכיון: אי-פי)

      לה פן, שלמדה משפטים ושימשה בצעירותה עורכת דין שהגנה בעיקר על פעילי ימין קיצוני, הצטרפה באופן רשמי למפלגה בינואר 1998, כשנה אחרי שהתחתנה עם אחד מתומכי החזית הלאומית. שלושה חודשים לאחר מכן היא עשתה את טבילת האש הפוליטית הראשונה שלה, כשזכתה במושב במועצה של המחוז העני נורד פה דה קלה הסמוך לבלגיה. מאז ועד היום, זאת תהיה הקרקע הפורייה שלה - אוכלוסיות עניות ופחות משכילות, שבפניהן היא תהלך אימים - המהגרים גונבים לכם את העבודות, הגלובליזציה הורסת את אופיה של צרפת.

      אל התודעה הציבורית היא פרצה בזמן שאביה הגיע לשיא, ומאז התחלפו ביניהם היוצרות. אחרי הצלחתו בסיבוב הראשון ב-2002, שהותירה רבים המומים, מיליונים יצאו לרחובות והפגינו נגדו. הם הצליחו וגרמו להפסדו הצורם לשיראק שבועיים לאחר מכן, ובתו הנאמנה והאוהדת דאז נחלצה לעזרתו בטלוויזיה. ואולם, בתוך תוכה הבינה כי החזית הלאומית קובעה כמפלגה פשיסטית, ספק ניאו-נאצית, וכך לא ניתן לכבוש את השלטון. ז'אן-מארי הסתפק בלהיות הצבעת מחאה ולתקוע אצבע בעין של הממסד, ואילו מארין רצתה להשתלט עליו.

      מנהיגת מפלגת הימין הקיצוני "החזית הלאומית", מארין לה פן, 7 בספטמבר (רויטרס)
      עיצבה חזון חדש. לה פן בעצרת בחירות, ספטמבר (צילום: רויטרס)

      אט-אט, עיצבה לה פן את "החזית הלאומית" מחדש וניסתה לטאטא את האנטישמיות ואת הגזענות שלה. ההתמקדות עברה לזהות לאומית, ולא לגזע, ומליברליזם כלכלי לפרוטקציוניזם הקורא לסגירת גבולות ונטישת האירו לטובת הפרנק הישן. מי ששימש לה לעזר במהפך הדרמטי היה פלוריאן פיליפו הצעיר, שהכיר את לה פן ב-2009 באדיבותו של חבר משותף. בוגר בית הספר היוקרתי למנהל ציבורי שינה את הסיסמה בניסיון להגיע לפלח אוכלוסייה גדול יותר - לא עוד לאומנות מפחידה, אלא ריבונות הכרחית.

      הוא בעצמו ייקלע לסקנדל ב-2014, כשמגזין צרפתי יפרסם תמונות שלו עם גבר בווינה ויטען כי הוא הומו. פיליפו, כיום אחד מחמשת סגניה של לה פן ויועץ קרוב שלה, אמר אז כי מדובר בחדירה לפרטיות, אך לא הכחיש את הדיווח והדגיש כי למפלגה אין בעיה עם חד-מיניות - עמדה שלא עולה בקנה אחד עם הימין הקיצוני הקלאסי, שמזוהה לרוב גם עם הומופוביה.

      מארין לה פן, המועמדת לנשיאות צרפת 2017 ממפלגת החזית הלאומית בעימות הטלוויזיוני, פריז. 4 באפריל 2017 (רויטרס)
      מקבילת טראמפ. לה פן בעימות טלוויזיוני בתחילת החודש (צילום: רויטרס)

      ב-2011, שנה לפני הבחירות, ז'אן-מארי הלאה והקשיש העביר את המושכות לבתו, אחרי שסיים רק במקום הרביעי בסיבוב הראשון בבחירות של 2007, כשהוא מאבד כמיליון בוחרים. מארין החלה במלאכת העיצוב מחדש של החזית הלאומית, ובמבחן הכוח הראשון שלה כבר האפילה על אביה. היא אמנם סיימה במקום השלישי בבחירות 2012, אחרי הנשיא המכהן ניקולא סרקוזי וזה שיחליף אותו פרנסואה הולנד, אך היא הגדילה את בסיס התמיכה של מפלגתה וקיבלה 17.9% מהקולות - יותר ממה שקיבל אביה אי-פעם. שנתיים לאחר מכן, היא רשמה הישג נוסף, כשניצחה בבחירות לפרלמנט האירופי והייתה למפלגה הצרפתית הגדולה ביותר בגוף שאותו היא רוצה לפרק.

      הבעיה הייתה שאביה לא חדל מהרגליו הישנים. הוא המשיך לפקפק בחשיבותם ההיסטורית של תאי הגזים חרף אזהרותיה של המנהיגה החדשה של הימין הקיצוני בצרפת. באפריל 2015 הוא שבר את גב הגמל כשבריאיון לעיתון של הימין הקיצוני חזר על התבטאויותיו הרגילות ואף הרחיק לכת כשאמר שהמרשל פטן, מנהיג משטר וישי, "זכה לביקורות לא הוגנות". מארין ראתה בכך נקמה על כך שסירבה לאפשר לו להתמודד בבחירות המחוזיות באותה שנה, והנהגת המפלגה החליטה בתום דיונים סוערים להדיח את המייסד שלה. הקרע המשפחתי לא אוחה מאז, ומארין תיארה את המהלך שהביא לסילוק אביה, שמתקרב היום לגיל 90, כדבר "הכואב ביותר שחוויתי בחיי חוץ מללדת". נתק מוחלט עדיין שורר בין השניים.

      מנהיגת מפלגת החזית הלאומית בצרפת, מארין לה פן, יחד עם אביה, ז'אן מארי לה פן, בטקס בו נבחרה להחליף אותו, 16 בינואר 2011 (AP , Jacques Brinon)
      "נתק כואב". לה פן הבת לצד אביה, לאחר בחירתה למנהיגת המפלגה, 2011 (צילום: אי-פי)

      גם כשכבר הפכה לשליטה הבלתי-מעורערת של החזית הלאומית, היא נתקלה במחסום שמנע ממפלגתה להתעצם עוד יותר ויקשה עליה מאוד להיות לנשיאה הראשונה של צרפת. שיטת הבחירות בצרפת דורשת השגת רוב של 50% ומעלה בסיבוב הראשון כדי להימנע מסיבוב נוסף ומכריע, ומאחר שהמפה הפוליטית מפולגת היטב, אין תרחיש כזה שבו לא זקוקים לסיבוב נוסף. כך לדוגמה היה בבחירות המחוזיות האחרונות, בדצמבר 2015.

      לה פן הייתה מתודלקת במתקפת טרור קטלנית בפריז, שגבתה את חייהם של 130 איש והכניסה את צרפת למצב חירום שממנו טרם יצאה, ובמשבר הפליטים ששטף את היבשת. היא רשמה הישג מהדהד בסיבוב הראשון, כשמפלגתה זכתה ב-27% מסך הקולות והובילה בשישה מתוך 13 המחוזות שבפנים צרפת. עם זאת, בדומה לאביה, היא נתקלה בסיבוב השני בשיתוף פעולה בין כל יתר המפלגות נגדה, כאשר הסוציאליסטים והשמרנים פורשים ממחוזות שבהם הסיכוי שלהם לזכות היה נמוך, כדי לאפשר אחד לשני לגבור על הימין הקיצוני, כפי שאכן קרה. החזית הלאומית נותרה ללא שום מחוז בשליטתה.

      זה התרחיש, חוזים הסקרים, שיהיה גם בבחירות ביום ראשון. לה פן צפויה לסיים באחד משני המקומות הראשונים, ולהפסיד מול מי שלא תפגוש בסיבוב השני שבועיים לאחר מכן. מול מועמד המרכז עמנואל מקרון זו תהיה תבוסה של ממש, עם יריבה על קולות הימין פרנסואה פיון ומועמד השמאל הקיצוני ז'אן-לוק מלנשון צמוד יותר. היא אמנם תמשיך לשפר את התוצאות שהשיג אביה, אך תיתקל בתקרת הזכוכית שתעצור בעדה מלפסוע אל ארמון האליזה, שבסמוך אליו הקימה את מטה הבחירות שלה.

      ההסתבכויות

      על אף המאמצים הרבים שהשקיעה לה פן בסילוק אביה מהזירה, היא סיבכה את עצמה באמרות ספק גזעניות וספק אנטישמיות גם ללא עזרתו. ב-2010 היא השוותה בין תפילת מוסלמים ברחובות לכיבוש הנאצי של צרפת, אך זוכתה בבית המשפט מעבירות של הסתה. לא רק המוסלמים ומנהגיהם משמשים עבורה מטרה - היא קוראת לאסור על לבישת סממנים דתיים, כולל כיפות, ולבטל אזרחות כפולה לא-אירופית - מהלך שיפגע לא מעט בקהילה היהודית, שתידרש לבחור בין אזרחותה הצרפתית לזו היהודית. לשערורייה הגדולה ביותר גרמה, לא ברור אם בשוגג או במכוון, כשהזכירה לאחרונה אירוע היסטורי שעדיין מצלק את צרפת.

      לה פן, המעודדת גאווה לאומית ונלחמת בהלקאה על חטאי העבר, טענה כי צרפת אינה אחראית לגירוש יהודי פריז במהלך מלחמת העולם השנייה. זאת אינה הכחשת שואה במובן הקלאסי שלה, אך זהו ניסיון לטשטש את ההיסטוריה הכואבת ולמחוק ממנה את מה שאינו מפאר את המורשת שלה. לטענת לה פן, ההנהגה הצרפתית אז הייתה של שארל דה גול הגולה, ומשטר וישי לא ייצג את המדינה הצרפתית. זה הנאצים, היא טוענת, לא אנחנו, אף על פי ששני נשיאים - הולנד ושיראק - התנצלו באופן רשמי על מבצע הגירוש שהתרחש ב-1942.

      עבור יריביה והקהילה היהודית, הייתה זו חשיפת פניה האמיתיות של לה פן. פחות חמוצות מאלו של אביה, אך אנטישמיות לא פחות.

      המצע

      כשהיא שואבת השראה מהברקזיט, לה פן הבטיחה לפתוח במשא ומתן שיימשך חצי שנה על שינוי קיצוני של חברותה של צרפת באיחוד האירופי, כזה שיוביל לפרישה מגוש האירו ולביטול הגבולות הפתוחים ולחוקי תקציב. לאחר מכן, היא רוצה להעלות את חברותה של פריז באיחוד למשאל עם, והיא בעצמה תקרא לפרישה ממנו אם לא תצליח לשנות אותו מבפנים. אם המצביעים ידחו את המהלך, היא מבטיחה לפרוש.

      בסוגיית המלחמה בטרור, שהעלתה אותה על נס, היא מבטיחה יד ברזל. כפי שקראה לממשלה הנוכחית לעשות אחרי הפיגוע בשאנז אליזה, לה פן רוצה לגרש את כל הזרים שנמצאים תחת מעקב שירותי המודיעין. היא דורשת לבטל את אזרחותם הצרפתית של בעלי אזרחות כפולה שיורשעו בטרור - הצעה שאפילו הנשיא הנוכחי הולנד קידם, אך ללא הצלחה. את ההגירה היא רוצה לעצור לחלוטין, וכל גם למנוע שירותי בריאות בסיסיים למי שייכנס למדינה באופן לא חוקי. אזרחות צרפתית תהיה קשה הרבה יותר להשגה, וגם מי שנולד במדינה לא יזכה בה באופן אוטומטי.

      הפגנות מחאה נגד מארין לה פן, מרסיי, 19 באפריל 2017 (רויטרס)
      "החזית הלאומית" תיבלם בסיבוב השני. הפגנות נגד לה פן במרסיי (צילום: רויטרס)

      גם על הכלכלה לא פוסחת לה פן בהצעותיה הרדיקליות, שמדאיגות מאוד את הגופים הפיננסיים הבינלאומיים - הטלת מס פרוטקציוניסטי על ייבוא, פתיחת מכרזים ציבוריים לחברות צרפתיות בלבד, פרישה מהסכמי סחר בינלאומיים, הטלת מס על חברות שישכרו עובדים זרים, הורדת גיל הפנסיה מ-62 ל-60 ומתן קצבאות לקשישים עניים ומענקי ילודה.

      קשה להתעלם מהדמיון בין לה פן לדונלד טראמפ, שבו תמכה במהלך קמפיין הבחירות שלו. השניים מנצלים את משבר הזהות שחוות מדינות רבות בעולם בשל הגלובליזציה ואת התפשטות הטרור, ורוחשים כבוד לוולדימיר פוטין - אם כי מאז כניסתו של טראמפ לבית הלבן האהדה ההזויה שלו למוסקבה הולכת ומתפוגגת. למורת רוחה, שיטת הבחירות בצרפת בעייתית יותר עבורה, וגם אם היא תסיים במקום הראשון ותזכה ברוב הקולות, היא תזדקק לסיבוב נוסף וכנראה בלתי-עביר.

      טראמפ, לעומת זאת, נבחר על אף שקיבל פחות קולות מיריבתו הילרי קלינטון, אך בניגוד למה שחזו הסקרים. זוהי גם תקוותה של לה פן, לכישלון נוסף של הסקרים המושמצים. אך גם אם אלו יתבררו כנכונים, כפי שאמר אביה בריאיון שהעניק לפני כחודשיים לוושינגטון פוסט - מבחינתו, הוא כבר ניצח. הרעיונות שלו, שבעבר נחשבו להזויים ולקיצוניים, השתלטו על מרבית השיח בצרפת.

      הפגנות מחאה נגד מארין לה פן, מרסיי, 19 באפריל 2017 (רויטרס)
      הפגנה נגד לה פן במרסיי (צילום: רויטרס)