בישראל לא מכירים את שמו ולעתים מבלבלים אותו עם עוגיות, אבל חיידר אל-עבאדי, ראש ממשלת עיראק, שנותר אלמוני למדי מחוץ לארצו, הוא אולי המנהיג המזרח-תיכוני המצליח ביותר בשנים האחרונות.
עבור הדוקטור להנדסת מכונות שחזר לעיראק אחרי 2003 מגלות ארוכה בבריטניה, ההתחלה לא הייתה מבטיחה כלל. אל-עבאדי היה שותף לקנוניה פוליטית בתוך מפלגת א-דעווה השיעית שהובילה בספטמבר 2014 להדחת ראש הממשלה המכהן והנבחר נו?רי אל-מאלכי, שהפך עקב כך לאויבו הגדול.
הוא קיבל עיראק חבולה, שדאעש קרע שטחים נרחבים ממנה ואיים על בירתה. עיראק שכבר חולקה בפועל הן על די דאעש והן על די הכורדים שהשתלטו על העיר כ??ר?כ?ו?כ?. הוא ירש צבא עיראקי מוכה ומושפל ומערכת פוליטית כמעט בלתי ניתנת לשליטה.
מקץ פחות משלוש שנים, כוחות הביטחון העיראקיים עומדים לשחרר את העיר מוסול, בירת ה"חליפות" הדאעשית, ולהשלים את שחרור השטחים העיראקיים שנותרו בידי דאעש. אל-עבאדי הוא המפקד הכללי על הכוחות המזוינים. בתקופתו ובהובלתו עברו הכוחות העיראקיים שידוד מערכות משמעותי, שהפכם מכוח נסוג ומתגונן לכוח היעיל ביותר באזורנו במאבק נגד דאעש. אל-עבאדי מגלה מעורבות רבה בניהול הלחימה: הוא מבקר בחזיתות, מתייעץ עם המפקדים בשטח ועל דעתו נקבע מועד תחילתם של מבצעים צבאיים.
הדבר בולט במיוחד לנוכח העובדה כי מאז קיץ 2016 לא היו לעיראק שרי הגנה ופנים, ורק לאחרונה אוישו משרדים אלה.
מדיניותו של אל-עבאדי בנושאי ביטחון שמה דגש על שיתוף הפעולה עם הקואליציה המערבית בהובלת ארצות הברית ועל האמריקניזציה של הצבא וכוחות הביטחון. שיתוף הפעולה האווירי, המודיעיני והביטחוני עם הקואליציה הוביל לשיפור עצום בלחימה נגד דאעש שהכשיר את הקרקע לשחרור הערים שנכבשו.
העברת הידע לצבא עיראק, באמצעות יותר מ-5,000 יועצים צבאיים, שיפרה את יכולתו ומנעה משלוח כוחות-צבא אמריקניים לעיראק. כל היחידות העיראקיות הלוחמות בקרבות מוסול אומנו על-ידי האמריקנים. בולטות במיוחד במקצועיותן יחידות הלוחמה בטרור - "מוכ?אפחת אל-אירהאב?", הכוחות לתגובה מהירה- "א-רד א-סריע" - והמשטרה הפדראלית שמילאו תפקיד חשוב בשחרור הערים תיכ?רית, רמאדי ופלוג'ה, עוד לפני המערכה במוסול. בלחימה בדאעש הוחלט להשתמש בכוחות ייעודיים ללחימה בשטח עירוני, שהגיעו לרמות מקצועיות גבוהות ביותר, ולא בכוחות צבא סדיר.
בהעדפתו את האוריינטציה המערבית-אמריקנית התרחק אל-עבאדי ביודעין מן האיראנים. במהלך הקרבות לשחרור תיכ?רית באביב 2015 נראה היה כאילו האיראנים, ונציגם הבולט, הגנרל קאסם סולימאני, מעורבים מדי בנעשה בשטח ומעקבים את מהלך הקרבות. בעצה אחת עם האמריקנים הורחקו האיראנים והעיר שוחררה בסיוע אמריקני. אל-עבאדי סילק באופן מיידי את סולימאני מעיראק ובקרבות שלאחר מכן כבר לא הייתה מעורבות איראנית ישירה.
במערב, הנוטה לבחון את התנהלותם של גורמים שיעיים רבים במרחב דרך הפריזמה של קרבתם לאיראן, רבים נוטים להעצים את חלקן של מיליציות "אל-חשד א-שעבי" השיעיות בקרבות ולטעון שהן עושות דברה המובהקות של איראן. מיליציות אלה הוקמו על מנת לקלוט את המתנדבים שנענו לקריאתו של בכיר אנשי הדת השיעים, האייתוללה עלי סיסתאני, בשנת 2014 לצאת לג'יהאד נגד דאעש.
האמת היא שרק שלוש מיליציות מסך מאות המיליציות הפעילות במסגרת "אל-חשד א-שעבי" נתמכות על-ידי איראן באופן ישיר ומובהק וכוחן הצבאי אינו רב. המיליציות האחרות פועלות בכפוף לפקודתו של אל-עבאדי ולפקודות המגיעות מחצרות אנשי הדת בנג'ף, וגם אם הן ידידותיות לאיראן, בוודאי שלא ניתן לראות בהן כוח איראני מובהק.
עם זאת, אל-עבאדי מבין היטב את הערך בשימוש בכוח צבאי מקצועי לשחרור יעדים ואת הבעייתיות הפוליטית והעדתית שעלולה לעורר מעורבות ה"חשד" בקרב. ולכן, בכל הקרבות עד כה נקבע שה"חשד" לא יילחם בחזית הקרבות אלא ישותף רק בלחימה במעגלים המרוחקים. בהכנות למערכה לשחרור מוסול, הביעו גורמים סוניים חשש מפני מעורבות ה"חשד" בשחרור העיר וממגעיו עם אוכלוסייתה הסונית לאחר השחרור.
אל-עבאדי נטה שלא לשתף את ה"חשד" כלל במערכה, אולם בלחץ של ממפקדיו הוחלט לשנות את התוכנית ההתחלתית ולאפשר למיליציות להילחם בחזית שממערב לעיר, במשימות של ניתוק העיר תל עפר ממוסול וסגירת הצירים המובילים אל הגבול הסורי. במקביל, פעל אל-עבאדי במישור הפוליטי לאשר חוק להסדרת מעמד ה"חשד" וזכויותיהם של המתנדבים ובני משפחותיהם.
הצלחות פוליטיות ודיפלומטיות
הישגיו של אל-עבאדי אינם מצטמצמים לתחום הצבאי. כך למשל בתחום אספקת השירותים הבסיסיים לאוכלוסייה נרשם שיפור מסוים בתחום אספקת החשמל בשנים האחרונות. אחת הסיבות לכך היא ההשתלטות על תחנת הכוח בעיר בייג'י ב-2016 שהייתה בשליטת דאעש ואבטחת התחנה הגדולה בשכונת א-דורה בבגדאד, שהיוותה יעד לפעולות חבלה רבות. מחירי הנפט בשוק העולמי כיום אינם גבוהים, אולם יצוא הנפט של עיראק הגיע זה מכבר לשיא של כל הזמנים ועומד על 3.4 מיליון חביות ליום ועתודות הנפט העיראקיות הוערכו לאחרונה ב 136 מיליארד חביות, הערכה גבוהה בהרבה מהמקובלת בעבר.
גם בתחום יחסי החוץ נרשם שיפור משמעותי ביחסים עם ערב הסעודית, ששר החוץ שלה, עאדל אל-ג'וב?ייר ביקר לאחרונה בבגדאד. אל-עבאדי עצמו יבקר בקרוב בוושינגטון. הוא מוצא שפה משותפת עם הנשיא דונלד טראמפ והצליח להביא לביטול איסור הכניסה על אזרחים עיראקים לארצות הברית. למותר לציין כי היחסים עם ערב הסעודית הם בבחינת סדין אדום מוחלט עבור האיראנים, הלוטשים עיניהם לרכישת השפעה מוגברת בחזית הפנימית העיראקית. אל-עבאדי מודע לדבר, כמובן, ופעל בנחישות לחידוש היחסים עם השכנה מדרום ולחיזוקם ויש בכך הצהרה ברורה לרצונו לשמור על ריבונותה של עיראק ועל עצמאות קבלת ההחלטות העיראקית בידי בגדאד, תוך הרחקתם של האיראנים ממוקדי הכוח.
נחישות דומה הפגין אל-עבאדי גם בהתנהלותו מול השכנה המאיימת מצפון, טורקיה: בין המדינות שורר בשנה האחרונה מתח עקב נוכחותו המתמשכת של כוח צבאי טורקי בבעשיקה שבצפון עיראק, נוכחות הזוכה לברכת ממשלת החבל הכורדי. משיכת החבל מול אנקרה השפיעה רבות וגם הושפעה מן היחסים הצוננים והחשדניים שהתקיימו משך שנים ארוכות בין בגדאד לארביל.
ואולם, אל-עבאדי השכיל להתנהל בתבונה רבה מול ממשלת טורקיה. מצד אחד הוא הצהיר בתקיפות שלא יתיר לאיש להפר את הריבונות העיראקית בכל שטחי המדינה, כולל באזורים שתחת שלטון דה פקטו של החבל הכורדי, וכי הוא נכון ללכת על כך למלחמה. מצד שני, התנהל אל-עבאדי בתבונה בערוצים חשאיים מול אנקרה כדי למנוע את החרפת הסכסוך ופעל ברגישות להרגעת חששות טורקיים סביב גורלה של העיר הטורקמנית תל עפר וגורל יושביה הסונים לאחר שחרורה על-ידי הכוחות העיראקיים, שמרבית לוחמיהם שיעים.
גם בנושא היחסים עם החבל הכורדי האוטונומי בצפון נחל אל-עבאדי הצלחות לא מבוטלות: עם עלייתו של אל-עבאדי לשלטון בספטמבר 2014, נראה היה כי פסע מפריד בין הכורדים לפירוקה של עיראק. הכורדים ניצלו את קריסת הצבא העיראקי לאחר פלישת דאעש למדינה והשתלטו על העיר כרכוכ, "ירושלים של הכורדים", שהריבונות עליה וניצול עתודות הנפט האדירות בסביבתה היו משך שנים סלע מחלוקת בין בגדאד לארביל. ההשתלטות על כרכוכ וההכרעה הכפויה של המחלוקת בעניינה, נראו לפני שנתיים וחצי כרגע מכריע ביחסים בין הצדדים ואולי כצעד ראשון בדרך לפריצה כורדית לעצמאות.
היום, עם זאת התהפכו היוצרות: החבל הכורדי סובל ממשבר פוליטי וכלכלי קשה, לאחר שהפרלמנט הכורדי פוזר בצו של הנשיא מסעוד בארזאני, שבעצמו סובל ממשבר חמור בפופולריות שלו ולמעשה מכהן בתפקידו לא מתוקף בחירה אלא מתוקף צו הארכה זמני שנתן לו הפרלמנט לפני מלעלה משלוש שנים וחצי. התחזקות כוחות הביטחון העיראקיים בקרבות מול דאעש ונסיגת הפשמרגה מחזיתות שונות בימי פלישת דאעש, צלקת שזכרה עוד לא נמחה, רק מבליטות את הנחיתות הצבאית של הפשמרגה הכורדים.
אל-עבאדי יצר בשנה האחרונה קשרי עבודה טובים עם נשיא החבל בארזאני, שמצדו הקפיא, לפחות לעת עתה, את כוונתו לערוך משאל עם על התנתקות מעיראק. מכל הסיבות שלעיל, נראה שלמרות ההערכות המוקדמות על התחזקותם של הכורדים, מאזן הכוחות בין ארביל לבגדאד נוטה עתה בבירור לטובת השנייה.
היום שאחרי דאעש
ערב עלייתו של אל-עבאדי לשלטון, היו הסונים בעיראק בשיאו של משבר יחסים עם המשטר השיעי בבגדאד. המחוזות הסונים הכריזו על מרד וכמה מבכירי הפוליטיקאים הסונים קראו להקמת חבל סוני אוטונומי. אל-עבאדי ניצל היטב את היחלשות הפוליטיקאים הסונים הללו כתוצאה מהשתלטות דאעש על השטחים הסוניים, הדיח את מי שכיהן כמושל מוסול לפני ההשתלטות, את'יל א-נוג'ייפי, שעמד בראש הגוש הסוני שדרש אזור אוטונומי, ומינה אחר במקומו. אל-עבאדי עודנו מסרב להכיר בא-נוג'ייפי כשותף לשיחות בנוגע לעתיד עיראק.
האחרון משמר מעט ממעמדו רק בזכות תמיכתן של אנקרה וארביל, הנותנת לו מקלט, אבל ללא ספק חדל להיות גורם מוביל בפוליטיקה הסונית. לעומת זאת, אל-עבאדי מנהל מערכת יחסים טובה עם הפוליטיקאי הסוני הבולט ביותר בעיראק היום, יו"ר הפרלמנט סלים אל-ג'בורי. הוא מגלה רגישות רבה לבעיות הציבור הסוני, ובממשלתו מכהנים שמונה שרים סונים, כולל שר ההגנה, ערפאן אל-חייאלי. הציבור הסוני חווה בשנים האחרונות התנסות קשה והיה הקורבן הבולט ביותר של דאעש. עד לאחרונה, לפי הנתונים הרשמיים, חיו ארבעה מתוך שמונה מיליון הסונים בעיראק במחנות עקורים. רבים מהם חוזרים עתה לערים המשוחררות. אל-עבאדי מבין היטב ששיקומם של האזורים הסונים יעמוד בראש סדר היום של עיראק שאחרי דאעש.
מאז 2016 מתנהלים בעיראק מגעים בין נציגי כל מרכיביה (שיעים, סונים, כורדים, מיעוטים) על התנהלות המדינה בשלב שאחרי דאע"ש. מגעים אלה, שזכו לשם הלא מחמיא "עסקה" (ת?ס?ו?י?ה), כוללים היבט של חלוקת תפקידים פוליטית ותוכנית לפיוס לאומי ולא מן הנמנע שבסיומם תנוסח מעין "אמנה לאומית" כתובה. דיונים אלה מדווחים במקום בולט באמצעי התקשורת והם ביטוי להתנסות ייחודית וחריגה, בזמן אמת, של אומה הנתונה במציאות מורכבת, המתכננת את עתידה, חרף נבואות הזעם המנבאות כבר שנים את קריסתה הקרובה או את חלוקתה. קירובה של עיראק צעד נוסף אל עבר פיוס, יציבות והשבת שלמותה הטריטוריאלית נזקפת במידה רבה לזכותו של אל-עבאדי, ולשכות נחישותו והבנתו את הרגישויות שבתוכן הוא וממשלו מתנהלים בעיראק של ימינו.
לצד כל אלה, אל-עבאדי שרד בימי כהונתו מתקפות פוליטיות קשות, בעיקר מצד פוליטיקאים שיעים אחרים. בקיץ 2016 הוביל איש הדת הכריזמטי, מוקתדא א-סדר, סדרה של הפגנות המוניות שכוונו נגד אל-עבאדי וממשלתו, בדרישה להחלפת השרים המושחתים בממשלת טכנוקרטים. ההפגנות כונסו מדי יום שישי מול "האזור הירוק", המתחם המאובטח והמסוגר של מוסדות הממשל בלב בגדאד, ובשיאה פרצו ההמונים לתוך בניין הפרלמנט במתחם שהיה בפגרה. יריבו הגדול של אל-עבאדי, סגן הנשיא נורי אל-מאלכ?י, אושיה פוליטית בזכות עצמו שזוכה לחסותה של איראן, עוסק ללא הפסק בפעילות פוליטית נגדו.
הממסד הדתי השיעי (מרג'עייה), היושב בעיר הקדושה נג'ף, מפנה לאל-עבאדי לא אחת עורף ולא ממהר להתייצב להגנתו. בניגוד לקודמו, אל-מאלכ?י, שזכה לשנים ארוכות של שקט תעשייתי יחסי, אל-עבאדי נאלץ להתמודד עם פרלמנט פעיל ולעתים מתריס, שגרם להדחת כמה שרים בממשלתו ולא מיהר לאשר את מחליפיהם. ובכל זאת, אל-עבאדי לא מעט בזכות אישיותו הנעימה המתרחקת ממדנים הצליח להימנע ממשברים גדולים ולקדם פתרונות מעשיים לבעיות שניצבו בפניו, חרף האתגרים הגדולים מבית.
האתגרים שנותרו לאל-עבאדי
לא בכל התחומים נחל אל-עבאדי הצלחה. כפועל יוצא של ההצלחות הצבאיות נגד דאעש, כמות הפיגועים שהוציא הארגון גברה וחשפה ליקויים חמורים במערכי האבטחה, בעיקר בבירה בגדאד. אל-עבאדי הבטיח להילחם בשחיתות השלטונית הנוראה, אולם הישגיו בתחום עד כה מוגבלים וספק אם יצליח למגרה כליל, חרף ניסיונותיו. גם שיעור העוני במדינה, שמספר תושביה מוערך ב-38.5 מיליון, עולה בהתמדה ועמו הפערים החברתיים והריחוק של הממסד הפוליטי מכלל האוכלוסייה. בקיץ הקרב, על חומו הבלתי נסבל, עתיד להעמיד במבחן את אספקת החשמל המקרטעת ממילא ועלול ללבות גלים חדשים של מחאה נגד אל-עבאדי וממשלתו.
עקב אכילס העיקרי של אל-עבאדי הוא חוסר ניסיונו האלקטוראלי. כזכור הוא הגיע לתפקיד כתוצאה מקנוניה פוליטית בעקבות כישלונו של ממשל אל-מאלכ?י להתמודד עם דאעש. בשנה הבאה צפויות לאל-עבאדי בחירות כלליות ראשונות ויריבו בהתמודדות צפוי להיות נורי אל-מאלכ?י, חביבם של האיראנים. השניים הם שני הפוליטיקאים הבולטים ביותר בקדמת הבמה כשיתר הגושים מונהגים על-ידי דמויות אפרוריות שלא צפויות להציג את מועמדותן. עדיין לא ברור אם אל-עבאדי ייבחר על ידי מפלגתו להיות מועמדה בבחירות. אל-מאלכ?י כבר נמצא במסע בחירות ומסייר ברחבי עיראק השיעית. לאל-עבאדי חסרים אנשי שטח שיבנו עבורו בסיס תמיכה והוא אינו נהנה מתמיכה איראנית.
עם זאת, המיאוס מאל-מאלכ?י וזיכרון כישלונו הרה-האסון מקיץ 2014 ולצד זאת ההערכה לאישיותו ולהישגיו של אל-עבאדי כמו גם היריבויות הקשות בתוך המחנה השיעי (בעיקר בין מוקתדא א-סדר ואל-מאלכ?י) עשויות לפעול לטובתו. הישג צבאי כגון השלמת שחרור כל השטחים העיראקיים מידי דאעש והגאווה הלאומית העיראקית שיעורר עשוי גם הוא לתרום להצלחתו. ייתכן כי אז יזכה הפוליטיקאי הכי פחות מוערך גם להערכת הפרשנים.
בשיתוף הפורום לחשיבה אזורית