פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תנועת המלקחיים שמאיימת למחוץ את זכר השואה ברחבי העולם

      מצד אחד בורות, מצד שני שנאה ואנטישמיות: הרבה לפני שדיברו על פייק ניוז, מכחישי השואה היו שם כדי לשכתב את ההיסטוריה עם עובדות אלטרנטיביות. ארבע דוגמאות טריות לניסיון של פוליטיקאים ברחבי העולם לגמד את זוועות השואה ולהחיות סמלים נאצים

      תנועת המלקחיים שמאיימת למחוץ את זכר השואה ברחבי העולם
      צילום: רויטרס, עריכה: יוסי אלטר

      "השואה היא היסטוריה מזויפת", חרצה כתובת גרפיטי שרוססה בחודש שעבר על קיר בית כנסת בסיאטל. הביטוי, שנכתב בתקופה של אנטישמיות ושנאת זרים מתגברת בארצות הברית - ולא רק בה - מגלם למעשה את גלגולה המוקדם של ממרה שהפכה לשחוקה בחודשים האחרונים: "פייק ניוז". שהרי מהי הכחשת שואה אם לא אותן חדשות מזויפות, הכלי שבעזרתו סבורים מפיציהן כי יוכלו לקעקע את האמת ההיסטורית.

      אמנם אין אובייקטיביות מוחלטת לגבי ההיסטוריה, אך הפשעים שהתחוללו במהלך מלחמת העולם השנייה תועדו והתקבעו במיליוני מסמכים, עדויות, תמונות וקטעי וידאו, כך שהניסיון למחוק אותם הוא למעשה תהליך ייצור של עובדות ומציאות אלטרנטיביות. עם זאת, בעידן שמאופיין במאמצים לשכתוב ההיסטוריה המוכרת, גם מכחישי השואה מופיעים על במה גדולה יותר מבעבר כדי להעביר את משנתם, במיוחד ברשתות החברתיות. משנה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בהבעת ספק לגבי היקף ההשמדה, בטשטוש האשמה או בשימוש חוזר במוטיבים אנטישמיים שהיו נפוצים בעבר.

      מארין לה פן, המועמדת לנשיאות צרפת 2017 ממפלגת החזית הלאומית בעימות הטלוויזיוני, פריז. 4 באפריל 2017 (רויטרס)
      המשפחה שבישרה את הפוסט אמת. מארין לה פן ( צילום: רויטרס)

      צרפת, ומערכת הבחירות הנוכחית לנשיאות בה, מהווה דוגמה טובה לכך והוכחה להתפתחות התופעה. מפלגת החזית הלאומית, בעבר תנועת שוליים וכיום עמוק במיינסטרים הצרפתי, נוסדה על ידי ז'אן-מארי לה פן ב-1972. המייסד הנרגן היה בבחינת מוקצה במשך שנים רבות, במיוחד לאחר שהצהיר לפני 30 שנה כי תאי הגזים ששימשו את הנאצים להשמדת יהודים היו "פרט שולי בהיסטוריה", אך הביקורת הנוקבת והרשעתו בהכחשת שואה לא מנעו ממנו להמשיך להפיץ את דעתו. זו מתבססת על "אמת היסטורית" עצמאית, ולפיה מתוך אלף עמודים על מלחמת העולם השנייה, למחנות הריכוז יש מקום בחמישה בלבד, ולתאי הגז 15-10 שורות. עבור לה פן, שמתכחש לעברו כקצין בצבא צרפת שביצע פשעים במלחמת אלג'יריה, רצח של מיליונים במחנות ההשמדה הוא דבר פעוט.

      עמדות אלו הותירו אותו במשך שנים מחוץ לקונצנזוס הצרפתי, וגם כשהצליח להשתחל לסיבוב השני בבחירות לנשיאות ב-2002, נחל תבוסה מול ז'אק שיראק, לאחר שהציבור התאחד נגדו. 13 שנים אחרי, יודח לה פן על ידי בתו מארין ויידחק לשוליים בעקבות ריאיון שערורייתי נוסף, שבו הוסיף לרפרטואר הקבוע שלו גם הגנה על המרשל אנרי פטאן, מנהיג משטר וישי הידוע לשמצה.

      "לה פן הוא מבשר הפוסט-אמת, 'העובדות האלטרנטיביות' וה'פייק ניוז'", הסביר ל"וושינגטון פוסט" מישל ווייורקה, מומחה להיסטוריה של מפלגת החזית הלאומית שחיבר גם ספר בנושא. "זה הפרויקט שלו". באותה כתבה, שעסקה בדמותו של הצרפתי וכללה ריאיון עמו, סיכם לה פן את המציאות העצובה: בגיל 81 חייו הפרטיים אינם רלבנטיים כלל, אך רעיונותיו עקפו את המציאות מהשוליים ודוהרים באוטוסטרדת העובדות האלטרנטיביות.

      אין אחראים למצוד

      לה פן הבת שיקמה את תדמיתה של מפלגת החזית הלאומית ונמנעה מהתבטאויות ברוח דומה, והתנועה קנתה אחיזה בקרב המצביעים. רעיונות שעסקו בחיזוק הלאומיות בעידן גלובלי, סגירת הגבולות, גירוש מהגרים בזמן של איום טרור גובר ופרישה מהשוק המשותף בימים של כלכלה מקרטעת קסמו לרבים. האנטישמיות הגלויה הוחלפה באסלאמופוביה ובקסנופוביה, והמפלגה טיפסה בסקרים.

      מי שהיה זקוק להוכחה לכך שלה פן לא שונה מהותית מאביה אלא רק עטופה אחרת, קיבל כזו כשבוע וחצי לפני הבחירות לנשיאות, שבהן הגיעה למקום השני שיוביל אותה לסיבוב השני בבחירות. בזמן אלקטורלי קריטי, החליטה מנהיגת החזית הלאומית לחשוף את דעתה על אחד מהכתמים הצרפתים הכהים ביותר ביחס לקהילה היהודית שלה, והתנערה מאחריותה של המדינה ל"מצוד ולודרום ד'איבר" - גירוש יהודי פריז ב-1942 בהוראת הנאצים ושליחתם למחנות ריכוז והשמדה.

      אחריות השלטונות לפעולה קיבלה ביסוס במשפטים שהתקיימו לאחר המלחמה, בהוצאתו להורג של ראש ממשלת וישי פייר לאוול, וכן בהתנצלותם הפומבית של שני נשיאים (שיראק ופרנסואה הולנד) שקיבלו אחריות מלאה על חלקה של צרפת בחיסול, אך לה פן בשלה. האחראים למצוד, הסבירה, הם מי שאחזו בשלטון אז, ואלה "לא היו צרפת". כך, במשפט אחד, הבליטה לה פן רגשות לאומיים שאפשרו לצרפתים "להיות גאים שוב" והסירה במקביל את מה שנותר ממסיכת מפלגתה – תנועה שגמרה אומר לשנות את חלקיו האפלים של הנראטיב ההיסטורי הצרפתי, בזמן שאחד מבכיריה סבור שלא היו מעשי הרג המוניים במחנות הנאצים.

      היועץ סטיב באנון ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בחדר הסגלגל בבית הלבן, 28 בינואר, 2017 (AP)
      סירב לרשום את ילדיו לבית ספר שבו לומדים יהודים. היועץ סטיב באנון והנשיא טראמפ (צילום: AP)

      המאבק נגד הכחשת השואה ועיוות ההיסטוריה הפך קשה יותר עם התפשטות הרשתות החברתיות ואתרי ה"פייק ניוז", המשמשים כלי יעיל עבור מי שבודים מלבם מציאות חדשה. כך, למשל, סייעו שקרים שהופצו נגד הילרי קלינטון במהלך מערכת הבחירות, ובהם כאלה שסימנו אותה כחלק מרשת פדופיליה הפועלת מפיצרייה בוושינגטון, לסלול את דרכו של דונלד טראמפ לבית הלבן.

      רשת הכזבים, והחיבוק שהעניקו קבוצות גזעניות ואנטישמיות לטראמפ, מזינים אלו את אלו ולא יכולים להתקיים בנפרד. התופעות החברתיות זכו לביטוי רב בממשל החדש, וסטיב באנון הפך למייצגה המובהק של הצלחת הקיצוניות. המנהל לשעבר של "ברייטברט", אתר הקונספירציות וה"פייק ניוז", סירב, על פי אשתו, לרשום את בנותיו לבית ספר שבו לומדים יהודים. הוא גם זה שעמד, ככל הנראה, מאחורי ההצהרה ההזויה שפרסם הבית הלבן לרגל יום הזכרון לשואה, ובה נשזרה הכחשת שואה קלאסית - ניסיון להפחית את מיקומם הייחודי של היהודים באירועים. "בלב כבד אנו זוכרים ומוקירים את הקורבנות, את השורדים ואת גיבורי השואה. בלתי אפשרי להבין את האכזריות של הטרור הנאצי כלפי אנשים חפים מפשע". העובדה הפעוטה שמטרתו העיקרית של המשטר הנאצי הייתה השמדת יהודים נשכחה, או הושכחה, זהות הקורבנות בשואה טושטשה, והנרצחים הפכו לשרירותיים – קורבנות מלחמה ותו לא. התהליך "הולבן" מעל הבמה הגבוהה בעולם.

      "כך נראית הכחשת שואה", קונן הסנאטור טים קיין, שהתמודד בבחירות כסגנה של קלינטון. "מכחישי שואה רבים מסכימים: 'כן, אנשים אכן נהרגו, אך מדובר באנשים רבים חפים מפשע. היהודים לא היו מטרה'".

      כתובת אנטישמית על קיר בית כנסת בסיאטל (צילום מסך)
      הכתובת שרוססה על קיר בית כנסת בסיאטל

      אם לא היה די בקשר האינטימי של הממשל עם בכירי הימין הקיצוני, ובהתרבות הצדעות במועל יד לאחר ניצחון טראמפ, החליט דובר הבית הלבן להפגין לפני כשבועיים שוב את בורותו העמוקה בנושא. בניסיון מגושם להצדיק את המתקפה האמריקנית בסוריה, שיצאה לפועל כתגובת נגד לשימוש בנשק כימי שעשה בשאר אסד נגד אזרחים, השווה שון ספייסר את נשיא סוריה לרוע האולטימטיבי - אדולף היטלר. אפילו הפיהרר, הסביר, לא הגיע לתהומות הרודן העלוואי.

      השטות שפלט הדהימה אפילו כתבים שהספיקו לחוות תוך זמן קצר הכול עם ספייסר. כשניסה לתקן, הוא רק החמיר את מצבו והוכיח תוך כדי את עוצמתה של הבורות, ואת היותה הרסנית בדיוק כמו הכחשת שואה מכוונת ושיטתית. ספייסר לא סבור שתאי הגזים הם פרט שולי בהיסטוריה, הוא פשוט לא מכיר אותם, אך התוצאה דומה.

      מעגל ה"פייק ניוז" נסגר, כראוי, בגרמניה עצמה, שמשקיעה מאמץ רב במלחמה בהכחשת פשעי עברה או בניסיונות להדחיקם. בעשורים שחלפו מאז תום מלחמת העולם השנייה הכתה גרמניה על חטאיה וקיבלה אחריות מלאה על השואה, מתוך כוונה למנוע את הישנותה, אך כעת נדמה שהמאבק בתחומה מחריף.

      כוחות הביטחון מתעמתים עם מהגרים בגבול גרמניה ודנמרק, ספטמבר 2015 (AP)
      פליטים מתעמתים עם כוחות הביטחון בגבול גרמניה (צילום: רויטרס)

      עד השנים האחרונות, נותרה סצנת הימין הקיצוני בשוליים הגרמניים, בשונה ממדינות אחרות ביבשת, שם הובילו המשבר הכלכלי העולמי ונזקי הגלובליזציה להתחזקות המפלגות הלאומניות והאנטישמיות. אך מאז היווצרות משבר הפליטים, והאיום שהוא מביא על אירופה, לא פסחו התופעות גם על המדינה החזקה ביותר באיחוד, שעומדת אף היא בספטמבר בפני בחירות חשובות.

      "אלטרנטיבה לגרמניה", שעצם שמה מרמז על חוסר חיבתה למצב הנוכחי במדינה, החלה כמפלגה המתנגדת לאירו ולאינטגרציה והבליטה סלידה ממימון כלכלות כושלות כמו יוון, ספרד ופורטוגל. זרם המהגרים הבלתי פוסק ששטף את המדינה בקיץ 2015 הוביל לשבירה חדה שלה ימינה, והיא החלה להזהיר מפני אסלאמיזציה גרמנית, תוך שהיא קוראת לסגירת גבולות הרמטית ולאיסור על בניית מסגדים. הסקרים החמיאו, ההצלחה בשטח גברה, ובמקביל נחשפו פרצופי חבריה. זו הייתה המציאות שיצרה כר נוח מספיק לביורן הואקה, מנהיג המפלגה במדינת המחוז תוריניגיה, לומר באופן פומבי כי על גרמניה לחדול מלחוש אשמה על עברה הנאצי ועל פשעיה במהלך המלחמה. לתפיסתו, יש להמשיך קדימה ולחוש גאווה לאומית. זיכרון המלחמה וההכרה בפשעים שנעשו בשם אותה גאווה צריכים להיזרק הצדה, כנראה, לטובת מציאות חלופית ונקייה מחטאים.

      טשטוש, סילוף, גימוד, נרמול: כל הדרכים להכחיש את זוועות השואה (עיבוד תמונה)

      אחד הפרקים החשוכים ביותר בתקופת מלחמת העולם השנייה נרשם בבלקן, שנדחק בספרי ההיסטוריה בישראל בהשוואה לחלקים אחרים ביבשת. ב-6 באפריל פלשו גרמניה ואיטליה ליוגוסלביה, ממלכה שהורכבה מערב-רב של עמים. אחרי כיבוש האזור, הקימו הנאצים משטר בובות בראשות תנועת האוסטאשה הפאשיסטית. התנועה, בראשותו של אנטה פבליץ', מימשה את האידיאולוגיה הקיצונית שלה בחסות מדינות הציר ורדפה אחרי סרבים, יהודים, צוענים ומתנגדי משטר, "יסודות זרים" שבעיניה יש למגר. כחלק מהשלמת התכנית, שהתבססה על קווים דומים לאלו של הנאצים, מאות אלפים נרצחו במחנות שונים ברחבי המדינה, הגדול שבהם היה יסנובץ'. לפי יד ושם, כ-30 אלף יהודים היו בין הקורבנות, כ-80% מכלל אוכלוסיית היהודים במדינה.

      עם תבוסת מדינות הציר ב-1945, הוקמה מדינה סוציאליסטית ביוגוסלביה, בהנהגתו של יוסיפ טיטו, שניסתה לטשטש את הזהויות של העמים השונים באזור תוך כדי יצירת חברה אחידה. למרות זאת, עם קריסת ברית המועצות והגוש הקומוניסטי התפרקה המדינה לישויות מדיניות תוך כדי מלחמות אכזריות עקובות מדם. קרואטיה התנתקה מיוגוסלביה, שבהמשך תהפוך לסרביה, אך האיבה לא תמה והרגשות הלאומניים באזור התחזקו בשנים האחרונות, בדומה ליתר היבשת.

      וכך, החלו לצוץ ביטויים וסיסמאות המזוהים עם האוסטאשה, בין אם במגרשי הכדורגל ובין אם על ידי ותיקי מלחמת העצמאות, שבשנה שעברה הניפו כרזה בעיירה יסנובץ' ובה נכתבו מילים ששימשו את משטר הבובות הנאצי. למורת רוחה של הקהילה היהודית הקטנה שנותרה במדינה ומונה כ-1,500 איש, הרשויות לא נקטו צעדים למלחמה בניסיון ההולך וגובר לנרמל את התקופה ההיא. בתגובה, היא החרימה את טקסי הזיכרון הממלכתיים שהתקיימו ביום השואה הבינלאומי בשנתיים האחרונות, וכך היא מתכננת לעשות גם בטקס שאמור להתקיים בהמשך החודש.