(20 איש השתתפו בהלוויית ניצולת שואה ערירית, בחודש יולי האחרון)
ממשלות ישראל פעלו בעשרות השנים האחרונות כדי לתמוך ולסייע לניצולי שואה, אולם ניצולים ושירותים רבים עדיין לא מתוקצבים או מאורגנים על ידי הממשלה, ומותירים ניצולים רבים לחסדיהם של ארגונים לא ממשלתיים - כך עולה מדוח מיוחד של מבקר המדינה המתפרסם היום (רביעי) לקראת יום השואה, שיצוין ביום שני הקרוב.
לפי הדוח, במערך הממשלתי לטיפול בניצולי שואה בישראל קיימות לקונות רבות הגורמות לכך שניצולים רבים עדיין חיים בתנאים קשים ביותר. כך למשל, על אף שטיפולים נפשיים ממומנים על ידי המדינה, היא אינה מממנת ככלל טיפולים בדמנציה או באלצהיימר.
הצורך בשיפור מערך השירות לניצולי שואה, קובע הדוח, הוא צורך מידי. בישראל חיים היום כ-158 אלף ניצולי שואה, שגילם הממוצע הוא 85. מדי שנה מתים בממוצע 12 אלף ניצולים. מצבם של החיים מחמיר מדי שנה - לחלקם הגדול ישנם קשיי התניידות, לאחרים בעיות רפואיות נוספות וקושי ברכישת מזון ובהכנתו. צורך דחוף נוסף הוא הצורך למצוא פתרונות דיור לניצולי שואה.
גם בתחום הטיפול הנפשי המדינה מממנת בעיקר טיפולים פסיכיאטריים ופסיכותרפיסטיים, ולא טיפולים אחרים, כמו תרפיה באומנות ובדרמה. לקונה אחרת נוגעת למימון טיפולי השיניים סוגיה הנחשבת לאחת הבעיות הקשות שעמן מתמודדים הניצולים, בין היתר, בשל מצב תת-התזונה שבו היו נתונים בזמן השואה.
המשרד לשוויון חברתי, על פי הדוח, כשל בפיקוח על ניצול התקציבים שהוא מעביר לארגונים לא ממשלתיים, דבר שהוביל לכך שכ-60 מיליוני שקלים כלל לא נוצלו בשנים האחרונות. לפי ממצאי המבקר, לא בוצע הליך הפקת לקחים בנושא. מרכז הארגונים, ארגון הגג של הארגונים העוסקים בסיוע ובטיפול בניצולי שואה, מסר למשרד מבקר המדינה כי הדבר אירע לאחר שהמשרד לשוויון חברתי אישר במועד מאוחר את כספי התמיכה הממשלתית.
אחת הבעיות הקשורות לטיפול הממשלתי בניצולי שואה נוגעת למחסור במידע. דוח המבקר מעלה כי הגוף הממשלתי המופקד על ריכוז הטיפול בניצולי שואה היא הרשות לזכויות ניצולי שואה גוף שבו מועסקים כ-140 עובדים אולם זו לא ערכה עדיין סקר מקיף בקרב כלל אוכלוסיית הניצולים, הממפה את הצרכים השונים שלהם. על אף שתקציבה הוגדל בעשור האחרון פי שלושה, הרשות לא מצליחה לספק את מלוא הסיוע לו זקוקים ניצולי השואה.
בעיה נוספת נוגעת לכך שאין כיום חוק אחד המסדיר באופן מרוכז את זכויותיהם של הניצולים. אלו ניתנות מתוך תיקוני חקיקה, פסיקות בתי משפט והחלטות מנהליות של משרדי ממשלה. במצב זה, ניצולים רבים עדיין אינם מודעים לזכויותיהם בחוק. לכך מצטרפת העובדה שהניצולים, שגילם הממוצע הוא 85, מתקשים למצוא את המידע הרלוונטי באינטרנט. פרויקט מיצוי הזכויות של ניצולי שואה, הכרוך בשיתוף פעולה בין הרשויות המקומיות לבין הרשות, יעיל רק ביחס לכמחצית מהניצולים ולכשליש מהרשויות המקומיות.
מתקשים לרכוש מזון ולבשל
האוכלוסייה שנפגעת יותר מכל מהמצב הנוכחי היא אוכלוסיית ניצולי השואה שעלו לישראל לאחר קריסת ברית המועצות בשנות ה-90. חלק ניכר מהם לא שהה במחנות ובגטאות בזמן מלחמת העולם השנייה, אלא נמלט מזרחה מאימת הנאצים. בשל כך, הם זכאים רק למענק שנתי בסך של כ-4,000 שקלים בלבד ולא למענק חודשי כמו ניצולים אחרים.
המקרים הקשים ביותר של ניצולי שואה בישראל הנמצאים במצב כלכלי קשה ולעתים גם רעבים ללחם, נוגעים בעיקרם לאוכלוסייה זו, הכוללת כרבע מסך כל ניצולי השואה במדינה. המבקר קרא לממשלה להגדיל את הקצבאות הניתנות לניצולים אלה ולשים דגש על הטיפול בהם.
רבים מהם משתמשים בכסף שלהם כדי לשלם את שכר הדירה וחלקם מוותרים על טיפולים רפואיים ועל צרכים חיוניים כדי לעשות זאת. לפי נתון חמור נוסף שמצא המבקר, 16 אלף ניצולים ממתינים לדיור ציבורי בשל היצע הדירות המוגבל. לניצולים אחרים יש צורך בהתאמת הדירה לצרכיהם המיוחדים. מצב אבסורדי במיוחד נוצר כשהחוק כיום מעניק לניצולי שואה הנחת ארנונה נמוכה מזו שמקבלים אזרחים ותיקים על אף שהם עונים גם להגדרה זו בשל גילם.
במקרים חמורים במיוחד, ניצולי השואה לא מצליחים לרכוש ולהכין לעצמם מזון. במקרים רבים הרשות לזכויות ניצולי שואה מעבירה כספים לחשבון בנק של ניצולים לצורך מטרה זו, אולם בשל מגבלות פיזיות הם אינם מסוגלים להשתמש בכסף לרכישת מזון. הנטל בתחום זה נופל על כתפי ארגונים לא ממשלתיים, בהם הקרן לידידות, "עמך", הקרן לרווחת ניצולי שואה, ארגון לתת והג'וינט. עם זאת, המבקר מצא כי חרף הכוונה הטובה ובשל היעדרה של יד ממשלתית מכוונת, במקרים רבים מופנים תקציבים כפולים למטרה דומה ואין חלוקת והקצאת משאבים שתענה על מכלול הצרכים של ניצולי השואה.
בנוסף לכך, כשליש מניצולי השואה כיום מוגדרים "מרותקים לביתם" ומספר זה אף צפוי לגדול. המבקר קרא לממשלה לפעול גם במישור החברתי ולהנגיש פעולות חברתיות שיפיגו את בדידות הניצולים, עד לביתם.
עוד עולה מהדוח כי גם בקרב משרדי הממשלה אין כתובת אחת לטיפול בניצולים. במקביל לרשות לזכויות הניצולים עוסקים בנושא כמה גופים נוספים, בהם: המשרד לשוויון חברתי, משרד הרווחה, משרד העלייה והקליטה, משרד השיכון ומשרד הבריאות, וזאת בנוסף לרשויות המקומיות.
קולט אביטל, יו"ר מרכז הארגונים של ניצולי השואה, בירכה על הדוח של מבקר המדינה והוסיפה: "אין זה דוח ראשון שמפרסם מוסד מבקר המדינה ואנו עדיין מקווים שהפעם מסקנותיו והמלצותיו תלקחנה ברצינות על ידי הממשלה ושהיא תפעל בהתאם. ניצולי השואה הם ציבור מיוחד שעבר סבל בלתי יתואר. הם העצב הרגיש של החברה הישראלית. גילם המבוגר מחייב תיקון מיידי של העיוותים והעוולות שמהם הם סובלים".
"הגם שמאז פרסום הדוח האחרון נעשו שיפורים, אחוז גבוה של שרידי השואה חיים עדיין בתנאי עוני, וזאת בשל הקצאה בלתי מספקת של משאבים, בירוקרטיה בלתי נתפסת, חוקים מסורבלים וליקויים במערכת הבריאות. הם עדיין חווים על בשרם את השפלות המוסד לביטוח לאומי, הוועדות הרפואיות ואת חוסר הפתרונות של הדיור הציבורי. ערב יום השואה אנו פונים לראש הממשלה ולחברי ממשלתו: תלוו הפעם את נאומיכם מלאי האמפטיה ביום השואה במעשים. זאת חובתכם המוסרית ועל כך נמשיך להיאבק".
ממשרד הרווחה נמסר: "בספטמבר 2015 התחייב האוצר להקצות 40 מיליון שקלים לבסיס תקציב משרד הרווחה עבור פיתוח שירותים חברתיים לניצולי השואה, אך בפועל רק ב-20 ביוני 2016 הועברו 20 מיליון שקלים לטובת הנושא. מאחר שבשנת 2016 לא עוגן בבסיס התקציב סכום ייעודי כמוסכם, ובהיעדר כל אפשרות להיערך לניצול תקציב שהועבר באופן חלקי ופתאומי באמצע השנה, לא ניתן היה להוציא לפועל את התוכניות והשירותים שפותחו, אלא באופן חלקי בלבד. השנה עוגן בבסיס תקציב המשרד סכום ייעודי של 40 מיליון שקלים לטובת ניצולי השואה מה שיאפשר הרחבה ופיתוח שירותים עקבי בהתאם לצרכי הניצולים".
(עדכון ראשון: 16:00)