שאיפת ישראל לעליונות אווירית הולידה כבר באמצע שנות השישים את יחידת תמ"מ (תעשיות מכשירים מדויקים) בתוך חטיבת הטילים והחלל של התעשייה האווירית. גם אז כמו היום, המצאות ופיתוחים ביטחוניים היו קריטיים לגורל המדינה מוקפת האויבים, והיחידה החלה לרשום הצלחות מהירות בתחום ניווט החימוש המדויק.
פיתוח אמצעי ניווט מתקדם עבור חפצים מעופפים הוביל לשאלת המשך: אם אנחנו יודעים לייצב טיל בדרכו למטרה, מדוע שלא נייצב עליו גם מצלמה? התשובה לשאלה, התברר, פרצה דרך בעולם כולו, והתגברה על קשיים מסורתיים רבים בתחום. כך, מה שנראה בתחילה כהתבוננות מבעד למשקפת תוך כדי ריצה וטלטולים אינספור, הומר בהמצאה שאפשרה שידור תמונה יציבה וביטלה הלכה למעשה את הרעידות.
מערכות התצפית שפותחו עם השנים העבירו תמונת וידאו בזמן אמת והותקנו על כלי טיס, כלי שיט, כלי רכב ותרנים. סדרת POP נמכרה לצה"ל, לצבא ארצות הברית ולצבאות זרים אחרים ברחבי העולם, ובשלב הבא פותחו מערכות מציינות לייזר ותצפית יום ולילה שמדדו מרחק וסימנו מטרות מכלי טיס, כך שניתן היה במקביל לשגר טיל לעבר המטרה המסומנת.
עולם הקרב המשתנה תדיר חייב פיתוחים אינסופיים. צבאו הסדיר של האויב הומר לא אחת בארגוני טרור שפועלים על בסיס חוליות קטנות, לבושים בגדים אזרחיים ופועלים מאזורים מיושבים אך גם בשטחים טופוגרפיים קשים כמו מערות והרים תלולים. הקושי באיתור גורמים חשודים במרחב גבר, וצה"ל ביקש דרך מהירה להפוך את האיום למטרה, משום שהמחבל הפוטנציאלי מופיע לפרק זמן קצר מתוך בתים, מנהרות, יערות, ואינו מתחשב במזג האוויר או בתנאי הראות בלילה. מורכבות האתגר רק הלכה והתעצמה, והמהנדסים נדרשו להתאים מטענים ייעודיים (מטע"דים) מתקדמים כגון מצלמות, שפועלים בשדה הקרב המודרני על גבי מערכות לחימה קטנות ורובוטיות בים, באוויר וביבשה.
ביחידה התמקדו במשקל המטען האלקטרו-אופטי שמצלם את תא השטח המבוקש ומד טווח הלייזר לעבר המטרות, תוך כוונה להתאים את המשקל לכושר הנשיאה של מערכות קטנות. בהמשך, התמקדו המהנדסים באיכות התמונה ושאפו להפוך את עין התצפיתן לביונית. התוצאות לא איחרו לבוא, והמערכות אפשרו כעת צפייה באויב ביום ובלילה, דרך אובך, ערפל, עשן או גשם.
בתמצית, התמונה פשוט הפכה לחדה יותר, וחשפה יותר פרטים על תא השטח שעמד במוקד המעקב המודיעיני. עולם חדש נפתח עבור התצפיתנים, שחיפשו אחר רמזים קטנים להימצאות האויב. כך, למשל, מאפשרת המערכת לראות פרטים קטנים על נגמ"ש שחולף דרך מסך עשן, שעשויים להיות קריטיים במהלך קרב. המערכת יודעת לזהות חימוש פוטנציאלי וסוג כלי רכב, להבחין בפעילות אנושית עוינת, ולהבין אם הוחלפו סורגים בבית הנתון למעקב, פרט שעשוי להשפיע על היתכנות תקיפה אווירית.
כך זוהו צוללני חמאס
האמצעים הטכנולוגיים והתצפית האנושית מובילים לתוצאות בשטח. למרות שפרטים רבים נותרו חסויים, איתור חדירת חוליית הצוללנים מרצועת עזה לחוף זיקים וזיהוי חוליית חמאס שהרגה את סגן-אלוף דולב קידר מהוות דוגמאות טובות ליישום שילוב זה.
"מערכות המיקרו פופ והנאנו פופ הם המילה האחרונה של עולם המטע"דים האלקטרו-אופטיים", הסביר נווה בהט, מנהל מחקר ופיתוח בתמ"מ, חטיבת טילים וחלל בתעשייה האווירית. המיקרו פופ שוקל כ-1.2 ק"ג ומותקן על גבי כלי שיט קטנים, מל"טים טקטיים, רחפנים ורובוטים נשלטים מרחוק כמו "רקס" ו"גארדיום". הוא מאפשר פעילות יעילה הרבה יותר ולמעשה "מכפיל" את כוח הכלים שמהם הוא פועל. המערכת הוכחה כמבצעית לאחר שאיחדה תצפיות יום ולילה נפרדות, והיא מצליחה לשרת נאמנה גם את לוחמי שייטת 13 מתוך ים סוער, למשל.
"בעבר, אם המפעיל רצה לעבור מפעילות לילה ליום, הוא היה צריך להחזיר את הכלי ולהחליף עליו את המערכת. זה ייצר בעיות לוגיסטיות, קיצר את משך הפעילות ופגע משמעותית במשימה", הוסיף בהט. "היום יש מערכת אחת שממש פורצת גבולות. היא קטנה במשקל, חוסכת את כל התהליך הלוגיסטי ומעניקה תמונה הרבה יותר איכותית ומדויקת".
המיקרו פופ מייצב את התמונה בכל מקום ובכל מזג אוויר, ומאפשר צילום קבוע ללא הפרעות. "זו תמונה מלאה ולא חתוכה עם רמת דיוק גבוהה מאוד, הכי קרובה למציאות", אמר בהט והוסיף כי המערכת מבליטה גם אפשרות ל"אימג' פיוז'ן" - שילוב יום ולילה ובחירת הפרטים הטובים ביותר להרכבת התמונה. התיקון מתרחש באופן אוטומטי ומהיר, והרזולוציה המתקבלת מאפשרת ירידה לפרטים המודיעיניים הקריטיים. התפתחות עולם המחשבים והסלולר אפשרו את פריצות הדרך האמורות, ותרגומן בשטח הוא מתן אפשרות לדרגי פיקוד נמוכים יחסית ליהנות מתצפית איכותית זמינה, ללא מגבלות זמן או תלות ביחידה אחרת.
"התמונה המלאה שנוצרת באמצעות המיקרו פופ משנה את כללי המשחק", הסביר בהט, ששירת בצבא כתצפיתן וסחב על גבו מערכות במשקל של עשרות קילוגרמים. "מרגע הזיהוי, ההפללה והעברת הפרטים לתקיפה, ניתן לסגור מעגלי אש במהירות רבה במיוחד בשטחים מורכבים, כי אתה רואה יותר פרטים שעוזרים לך להבין את המציאות כשאתה מסוגל לעקוב אחר מטרה סטטית או נעה".
דגם הנאנו פופ הוא למעשה כיווץ של אותה מערכת תצפית למשקל של 200 גרם. הוא פועל ביום ובלילה בטווחים של מאות מטרים ומיועד להתקנה על רחפנים, תחום מתפתח מאוד בצה"ל ובצבאות מודרניים אחרים.
לבד מהגודל והמשקל, מתמקדים המפתחים בשיפור יכולת מיצוי המידע מהמערכות בזמן אמת. "אני יודע להגדיר תא שטח ולאתר את יוצא הדופן בו", הסביר בהט. "אם אני מחפש אחר טייס שנטש בים, המערכת תזהה את המצוף, תתביית עליו ותפנה את תשומת הלב של התצפיתן. החדשנות שלנו היא לא רק לפתח מערכות וסנסורים אלא גם למצות את המידע וללמד את המערכת מה אני מחפש".
והעתיד הרחוק מעט יותר? הוא, על פי המפתחים, יעסוק בפיתוח יכולת "ייעוץ" לתצפיתנים ובשליטה על שטחים קטנים כגדולים. כך, ישולבו המערכות בתחום חקר המטרות, יכללו יכולת סריקת לייזר ומיפוי תלת ממדי של השטח. "אנחנו מחפשים אחר המיקוד בים המידע והיכולת לנעוץ נעץ", הוסיף בהט, "להניח מערכת מעל אזור ולדעת לאחוז בשטח לאורך זמן, להבין מה קורה ולחפש בצורה ממוקדת פעילות שהגדרתי מראש בתאי שטח גדולים כמו ערים אפילו".
