בעיצומו של הריאיון עמו, נפתחת דלתו של תת-אלוף דרור שלום, ראש חטיבת אגף המודיעין בצה"ל, ופתק חשאי מגיע לעיניו. מאוחר יותר הוא יתגלה כדיווח מודיעיני על תקיפות כימיות שביצע משטרו של בשאר אסד באידליב נגד אזרחים, שהסתיים במותם של עשרות, רבים מהם נשים וילדים. מאז מונה לתפקיד לפני שנה, נוקפות השעות באיטיות יום-יום, שעה-שעה לאור המשימות המורכבות והאחריות על כתפיו.
השיחה עמו מתגלגלת בין כל הפינות האפלות של המזרח התיכון. ממדינה למדינה, מאיום לאיום. בעוד רוב הציבור טרוד בחזית הצפון או בזירה הדרומית וחושש ממלחמה בקיץ, תא"ל שלום מדגיש כי בראש סדר העדיפויות שלו ישנו איום אחד ברור איראן.
"הגרעין האיראני הוא נושא שאנו צריכים לעקוב אחריו. נכון, אין איום קיומי, נחתמה עסקה עם המעצמות. אבל אנחנו צריכים לנטר אותה, לראות שההסכם אכן מתקיים ולקחת בחשבון את האפשרות הגרועה ביותר", הוא מסביר. "אבל איראן היא לא רק סיפור הגרעין - טהראן היא גנרטור לתופעות שליליות במזרח התיכון. היא ספקית הנשק המרכזית באזור, מממנת גורמים, מומחים וארגונים שונים ומפיצה אידיאולוגיה השוללת את קיומה של ישראל. בסופו של דבר אתה רואה את זה בשדה הקרב, בצפון ובדרום. היא אמנם לא מצליחה לייצא את המהפכה שלה, אבל היא בהחלט שולחת זרועות להרבה מקומות מהצפון ועד תימן".
ראש חטיבת המחקר סיפר על האיומים הנוספים חיזבאללה, חמאס, הג'יהאד העולמי. לדבריו, האתגרים הללו המונחים לפתחה של ישראל כרוכים בסוגיה הפלסטינית, שיכולה להתלקח באבחה ברצועת עזה. "אנחנו מסתכלים על שחקני האזור. יציבות המשטרים בשכונה שלנו לא נעלמת מעינינו. הטלטלה לא נגמרה".
המגמות המדאיגות באזור נובעות לשיטתו משלוש סיבות עיקריות הבעיה הכלכלית, השחקנים העולמיים ו"המדינה האסלאמית" (דאעש), שאמנם הולכת ומאבדת שטחים אבל משנתה הקיצונית והנפיצה ממשיכה לדבוק בלבבות המאמינים. "המזרח התיכון הוא הומלס, ג'ובלס והופלס. יותר ממחצית מהאוכלוסייה הם צעירים מתחת לגיל 24, רבים מהם מובטלים ונבערים", מסביר תא"ל שלום.
"בסוריה, עיראק ומצרים יש מיליוני ילדים מחוץ לבית הספר. יש יותר מעשרה מיליון איש במזרח התיכון שהם פליטים או עקורים. אנחנו עדיין וילה בג'ונגל. אפילו הרעיונות שחודרים לכאן מסוכנים: לפעילים קשה להיכנס לכאן, אבל המחשבה הדאעשית קיימת ונמצאת פה".
הלקח מ-73
בלשכתו מונחת כלאחר כבוד תמונה בשחור-לבן של בכירי חטיבת המחקר ב-1973. הטראומה של מלחמת יום הכיפורים, ובכלל זה כישלונו של המודיעין לספק התרעה אסטרטגית על המלחמה, מרחפת כענן מעל ראשו. תמרור אזהרה. מהר מאוד השיחה מגיעה ללקחים העמוקים מהמלחמה ההיא.
התפנית האסטרטגית שעשה אנואר סאדאת בתחילת שנות ה-70, לאחר שהבין כי עם ברית המועצות לא יצליח להאכיל את העם המצרי הרעב, לא זוהתה באמ"ן או בדרג המדיני. כפי שטבע משה דיין, רווחה בישראל הקביעה כי "עדיף שארם א-שייח בלי שלום משלום בלי שארם א-שייח" אולם תפקיד המודיעין היה להצביע גם על הזדמנויות נוספות, כמו שלום עם מצרים.
"פספסו את זה. אני מזכיר את זה כי זה נוכח גם היום: המודיעין תפקידו להצביע גם על מרחבי ההזדמנויות", אומר תא"ל שלום, שמסביר כי הוא בוחן גם את הפינות "האפורות" במזרח התיכון, שכוללות לא רק איומים, אלא גם נקודות אור. "סאדאת הלך למבצע מוגבל מבחינתו, אבל פה תיארו זאת כחורבן בית שלישי. אם היו יודעים שזה מבצע מוגבל, יכול להיות שמודיעין רלוונטי היה מאפשר חשיבה להכלת האויב בסיני ולא היינו צולחים את התעלה".
לדבריו, ישראל לא ניצלה את המודיעין שברשותה. "ידעו על הסאגרים (טילי נ"ט, א"ב) של מצרים. כתבו על זה בניירות בחטיבת המחקר בזירה הטכנולוגית, שקיימת גם היום, אבל לא הורידו את זה לשטח. הידע על האויב לא יורד בסוף לשריונר, וזו טעות מאוד גדולה. צריך להביא את המודיעין לשטח".
לא במקרה דבריו נשמעים מוכרים וברורים. ביקורת דומה הועלתה אחרי מלחמת לבנון השנייה מידע קיים ורלוונטי באמ"ן לא תמיד מגיע לשטח, ובמקרים שכן לא תמיד הוא מעודכן. השינוי הדרמטי בסוגיה זו החל אצל ראש אגף המודיעין הקודם, אלוף אביב כוכבי, ונמשך ביתר שאת עם רח"ט מחקר הנוכחי. תכנית העבודה כוללת מטרה ברורה: להביא את המודיעין לדרג הטקטי, כמו גם לדרג המדיני והצבאי הבכיר - ולהטמיע אותו.
"אני לוקח את זה כלקח אליי", מסביר תא"ל שלום ומתעקש לחבר בין ההיסטוריה ההיא למציאות הנוכחית. הוא רומז על כברת הדרך הטכנולוגית שעברו חיזבאללה וחמאס, ששואפים להשיג ולייצר רקטות מדויקות. "אני מסתכל על היכולות של האויב ורואה התפתחות. והכמות, בשלב מסוים, הופכת לאיכות". אז כמו היום, הוא מסביר, השחקנים שמאיימים על ישראל נמצאים בצומת דרכים ונדרשים לקבל החלטות שישפיעו מהותית על העימות העתידי.
כל זה לא מונע ממנו להיות אופטימי בנוגע לשאלה המרכזית. "הסבירות למלחמה יזומה מצד אויבנו, בכלל הזירות נמוכה. האפשרות להסלמה רחבת היקף שתוביל למלחמה קיימת בסבירות נמוכה", מבהיר תא"ל שלום. עם זאת, הוא מציין כי ישנן חמש זירות פעילות באזורנו. "אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שאכן תהיה הידרדרות, אבל השגנו הרתעה בכל הזירות. כולם מבינים את היתרון הגדול של צה"ל. אני אומר זאת בזהירות הנדרשת, כמובן, אבל הם מבינים שגם אנחנו עשינו כברת דרך. היכולות של צה"ל נתפסות כמשוכללות לאין ערוך בהשוואה לעבר".
למרות מבצע "צוק איתן", שנמשך 51 יום?
"למה למרות? בצוק איתן צה"ל הפגין יכולת מאוד גבוהה. בסוף, במבחן התוצאה, אנחנו באחת התקופות השקטות ברצועת עזה".
"חיזבאללה זה מאפיה"
לאורך כל השיחה מדגיש רח"ט מחקר כי ההרתעה הישראלית "אותנטית ועמוקה", כהגדרתו. "האויבים שלנו, בעיקר בצפון, מאוד מאותגרים. חיזבאללה טרוד במלחמה בסוריה, שהיה מעדיף להימנע ממנה. יש לו יותר מ-1,700 הרוגים בזירה זו, ולהערכתי זה כבר נושק ל-2,000. אני חותם לך שזה הולך לעלות בקרוב, כי הם בדרך למערכת בחמה (העיר החמישית בגודלה בסוריה, א"ב). הם מתמודדים גם עם אתגר כלכלי גדול מאוד; הם לא מקצצים באמצעי לחימה, אבל כן בדלק ובמזון. בתוך חיזבאללה מתנהל ויכוח לגבי נחיצות המערכה בסוריה".
תא"ל שלום מייחס חשיבות רבה גם לחיסולו של רמטכ"ל חיזבאללה, מוסטפא בדר א-דין, שחוסל בפיצוץ מסתורי במאי 2016 בסמוך לנמל התעופה הבינלאומי של דמשק. בדר א-דין היה אחיה של סעדה מורנייה - אלמנתו של עימאד מורנייה, ראש הזרוע הצבאית של חיזבאללה ואמו של ג'יהאד מורנייה, שלפי פרסומים זרים חוסלו על ידי ישראל. "זה 'הסופרנוס'", אומר רח"ט מחקר בניסיון להסביר את התככים והמזימות בחיזבאללה בהנהגתו של חסן נסראללה. "מאשימים את נסראללה ברצח של מישהו מתוך המאפיה שלהם, בשר מבשרם. מאשימים אותו בשיתוף פעולה עם קאסם סולימאני (מפקד כוח קודס במשמרות המהפכה האיראניים, א"ב). זה אירוע ענק".
להערכתו של תא"ל שלום, בין בדר א-דין וסולימאני התפתח ויכוח על ניהול הלחימה בסוריה. מצד אחד, חיזבאללה שלח אלפי לוחמים, שרבים מהם מצאו שם את מותם, בעוד טהראן שלחה רק יועצים ומפקדים בכירים והסתפקה במימון אלפי חברי מיליציות שיעיות שסייעו במלחמה. המתח הזה בין השניים, לפי הערכות באמ"ן, הוביל בסופו של דבר לחיסול שמשפיע גם על מעמדו של נסראללה. "קוראים עליו תיגר מבית. לא יפילו אותו מחר, אבל הוא מאותגר. זה לא מרפה ממנו. אם אפשר להגיד זאת בזהירות, יש שם 'גרון עמוק'. יכול להיות שיהיה שם חיסול נוסף".
גם כאן הוא מוצא קווי דמיון לזירה אחרת. "חמאס מזכיר את חיזבאללה גם הוא לא רוצה הסלמה רחבה עכשיו. 'צוק איתן' היה אירוע קשה עבורו. הם יכולים להגיד דברי רהב, ואיסמעיל הנייה יכול להצטלם מסמן וי על ההריסות, אבל זו בדיוק התמונה הריסות. ב'צוק איתן' הם חוו חוויה אחרת מבחינת העוצמה של צה"ל, והם מבינים שאם תהיה הידרדרות נוספת אנחנו נבוא בעוצמה גדולה יותר מבעבר".
לדבריו, חמאס נמצא בצומת דרכים. "יחיא סינוואר, דמות קיצונית מאוד, עלה עתה לשלטון. יש פה מאבקי כוח פנימיים ברצועת עזה, חאלד משעל נמצא בעמדת המתנה. חמאס ממשיך לא להכיר בישראל, וגם לא יכיר לדעתי. אבל הם מדברים על מדינה בגבולות 67 ונערכים ליום שאחרי אבו מאזן. משעל רוצה להגיע לעמדת זינוק טובה לקראת היום שבו ייבחר ויהיה מנהיג העם הפלסטיני כולו". עם זאת הוא מדגיש כי ההחלטות בחמאס מתקבלות בקונצנזוס, וכי מדיניות הריסון של הארגון נמשכת, לפי שעה, גם מאז נבחר סינוואר לתפקידו כיו"ר התנועה ברצועה.
בד בבד, הוא מוסיף, חמאס ממשיך להיערך למלחמה הבאה. "הם בונים מנהרות תת-קרקעיות לא רק התקפיות, אלא גם הגנתיות. אנחנו לוקחים את האתגר הזה בחשבון. הם מתקשים להכניס לרצועה חומרים איכותיים בגלל הפעולות הנחושות שלנו. פוטנציאל ההידרדרות ברצועת עזה הוא גבוה כי חמאס סובל ממצוקה כלכלית ואסטרטגית".
לסיום הוא מרעיף שבחים על החיילים והקצינים האלמונים, שעובדים לילות כימים ומנהלים מלחמת מוחות עם אויבי ישראל הרחק מאור הזרקורים. בתוך העשייה האינטנסיבית הוא מוצא מקום להצביע על הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שמשפיע עמוקות על הקצונה הזוטרה באמ"ן. "חטיבת מחקר יושבת עם הרמטכ"ל מדי כמה שבועות. באים אליו שלושה-ארבעה קצינים זוטרים, בדרגת סגן-משנה, ומדברים אתו על סוגיות שונות ומשונות. הוא לומד ומקשיב. יש אצלנו תחרות מי הולך לרמטכ"ל".