כדי למנוע הוריקן גלובלי, טראמפ ונשיא סין יצטרכו למצוא שפה משותפת

היום (חמישי) תחל הפסגה המדינית בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ לבין נשיא סין שי ג'ינפינג, שייפגשו במאר א-לאגו, הבית הלבן של פלורידה כפי שמכונה האחוזה.
היה זה הנשיא דווייט אייזנהואר שאמר פעם כי רק שני סוגי נושאים מגיעים למכתבת נשיא ארצות הברית: הדחופים והחשובים. מרוב הנושאים הדחופים אתה לא מתפנה לחשובים. אז הנשוא החשוב הוא יחסי הכלכלה והמסחר בין שתי הכלכלות הגדולות בעולם – והדחוף, שהוא גם חשוב, כמובן – קוריאה הצפונית.

לכאורה, משטרו של קים ג'ונג און נמצא על הכוונת של טראמפ. טראמפ מצייץ שוב ושוב, הבית הלבן ומשרד החוץ שבים ומדגישים שפיונגיאנג מותחת את החבל, סף הסבלנות של ארצות הברית נגמר, והגיעה שעת המעשים – ועל סין לרסן את בת חסותה הסוררת. ולכאורה, זה הזמן שבו משטר רציונלי –המשטר בפיונגיאנג רציונלי לחלוטין, רק שההיגיון שלו אינו ההגיון שלנו – אמור להוריד פרופיל. לא לעשות דבר שיעלה את חמתה של המעצמה החזקה ביותר בעולם, שיכולה להשמיד את קוריאה הצפונית ומוטרדת מהתכנית הגרעינית ותכנית הטילים שלה.

ואולם, בשטח, זה בדיוק להיפך. פיונגיאנג מבצעת עוד ניסוי בליסטי - מי יודע כמה במספר, עושה הכנות לעוד ניסוי גרעיני – כחצי שנה בלבד אחרי הניסוי הקודם, מפזרת הצהרות לוחמניות נגד הדרום, יפן, וארצות הברית. בקיצור, עסקים כרגיל, נוסח פיונגיאנג.

יש קו, אמנם לא ישר ופתלתל, שמחבר בין התנהגותה של קוריאה, להעזה שמגלים מטוסים וספינות איראניים מול כוחות אמריקניים והפצצת אידליב בגז סארין בידי אסד. הקו הזה הוא התחושה, המתגברת ככל שחולפות השנים, שארצות הברית עייפה. שהיא מתפטרת מתפקידה כשוטרת העולם. הסמל המרכזי של שבירת ההרתעה האמריקנית היה מתיחת הקו האדום של ברק אובמה מול אסד – והשגת עיסקה מבישה עם ולדימיר פוטין שתמנע את הצורך בענישת המשטר הסורי על שהפרו את הקו האדום והפציצו בנשק כימי אזרחים. בתגובה להפצצה השבוע באידליב קוראת ארצות הברית לרוסיה ואיראן להפעיל את השפעתן כדי שזה לא יקרה שוב. עוד פחות מקו אדום, אם זה אפשרי.

והעולם מתבונן היטב בוושינגטון ובודק את טראמפ. רוסיה, באוקראינה ובסוריה, סין, איראן ועוד רבות בוחנות אם ארצות הברית הפכה סופית נמר של נייר, ומה תעשה אם מדינות – כמו קוריאה הצפונית למשל – ימרו את פיה אחרי שהוזהרו. אז תגובת משרד החוץ האמריקני לניסוי האחרון הייתה כמעט משעשעת: "קוריאה הצפונית שיגרה עוד טיל בליסטי לטווח בינוני. ארצות הברית דיברה מספיק על צפון קוריאה. אין לנו הצהרה נוספת".

סביר להניח שבתום הפסגה תהיה הצהרה משותפת של טראמפ ושי על קוריאה. הצהרה הקוראת להרגעת המתיחות בחצי האי הקוריאני, אולי אף נזיפה משותפת. כי גם סין מכירה בכך שהמתח העולה באזור הזה מזיק לאינטרסים שלה – יפן מחריפה את הטון, כך גם קוריאה הדרומית. עם זאת, לסין עוד עניין חשוב – טייוואן.

לרגע נראה היה שטראמפ הופך את מדיניותה של ארצות הברית, המכירה בסין אחת – כלומר סין שטייוואן חלק ממנה אבל תוך הסמכה טייואנית, כשארצות הברית ממשיכה להגן על טייפה, אבל מיד חזר בו. טייוואן, מחוז מורד שיש להשתלט עליו מבחינת בייג'ין, תהיה גם ברקע השיחות, אולי על השולחן. בטייוואן קובעי המדיניות חוששים ממצב שבו יוקרבו על מזבח אינטרסים גדולים יותר של אמריקה.

ובעוד העיניים מופנות בעיקר לקוריאה, סין ממשיכה את התעצמותה, בעיקר בים סין דרומי. הנוכחות הימית מתגברת, הצבא עובר שדרוג ויכולות הסייבר משתכללות. ארצות הברית עדיין חזקה יותר מסין, אבל בזירה הקרובה לסין, האוקינוס השקט ומזרח אסיה, סין היא כוח משמעותי. שאר המדינות מבקשות הגנה, אבל ארצות הברית כבר איננה בעניין של בריתות הגנה ושל מתן חסות. הבית הלבן של טראמפ מוכוון כלכלה, בעיקר משרות הייצור, שלתחושתו נגזלו בידי סין.

טראמפ חייב לצאת עם הישג או לפחות עם הצהרה תקיפה מול נשיא סין בפסגה הזו. הכלכלה האמריקנית והסינית שלובות עד לרמת טריליוני הדולרים באיגרות החוב האמריקניות שסין מחזיקה. זה נשק, לא פחות מטילים. טראמפ מבקש את החזרת משרות היצור, מאחר שזה מה שהבטיח במסע הבחירות בויוסקונסין, מישיגן ופנסיבלניה – המדינות שהעניקו לו את הניצחון.

לפני 50 שנה תעשיית ההלבשה היתה התעשייה הגדולה ביותר בניו יורק. היום, נעלי הספורט, הלבשה, ועכשיו גם סמארטפונים מיוצרים בסין. היתרון שהיה לארצות הברית בתחום היצור נעלם, וגם החדשנות מועתקת בלי בושה. בנוסף לכך, סין גם משמרת בצורה מלאכותית ערך מטבע נמוך מלאכותית לטובת היצוא שלה. אין פלא שטראמפ, ורבים אחרים, זועמים על התנהלות הדרקון הגדול.

עכשיו אנו רואים היפוך תפקידים שאיש לא יכול היה לשער לפני שנתיים בלבד. סין מדברת בשם הגלובלזיציה, בשם עולם של הסכמים גלובליים והורדת מכסים והשמירה על איכות הסביבה. מנגד, ארצות הברית תבוא מעמדה של הגנה על השוק שלה מתחרות, וכמובן קריעת הסכמים גלובליים להפחתת העלייה בגזי החממה.

יש גם הבדלים תרבותיים. דנג שיאופינג, מנהיגה המיתולוגי של סין, הכין תכנית לארצו כשהיה בשנות ה-80 לחייו, תכנית עם יעדים ל-70 שנה קדימה. עד כה סין מקדימה בהרבה את לוח הזמנים ואנשי עסקים מסתכלים לרבעון הבא ולבחירות בארצות הברית בשנה הבאה - לכל בית הנבחרים ולשליש מהסנאט.

במהלך הפסגה יהיו לחיצות ידיים והצהרות, שמהן נוכל, אולי, להסיק אם ארצות הברית וסין ישתפו פעולה או שיתחילו במלחמת סחר – הוריקן שיסחוף איתו את העולם. וקיימות כמובן עוד הרבה אפשרויות באמצע.את הדינמיקה בין טראמפ לקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל כבר ראינו. עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין טרם נפגש, אבל היחסים הבסיסיים ברורים.

בסוף השבוע הזה נראה את התחלת היחסים בין טראמפ לשי ובהמשך השנה יתקיימו שלל פגישות בינלאומיות – G20, ראשי נאט"ו וכדומה. בתום השנה נראה, מעבר להצהרות, מעבר לציוצים בטוויטר, איך מתגבשת המדיניות האמריקנית.