פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "מה משותף לכיפת ברזל 2011 ולמערכת של היום? רק השם"

      שש שנים בדיוק חלפו מאז היירוט הראשון של המערכת הישראלית ויכולות הגילוי, הזיהוי, היירוט, ורדיוס ההגנה של כל סוללה שופרו. אבל כשיפלו כאן 1,000 רקטות ביום, לוחם אנושי הוא זה שיכריע תוך 15 שניות אם ליירט או לא ליירט. ומה תשובת המפתחים להתרברבות של נסראללה?

      שיגור כיפת ברזל (אתר רשמי , שאול גולן)
      שיגור ממערכת כיפת ברזל (צילום: שאול גולן)

      800 רקטות שפוצצו באוויר בהצלחה קיצונית של 90%, ומצבורים גדולים שהושמדו על הקרקע במהלך מבצע "צוק איתן", הותירו את עזה במחסור ושינו את מאזן הכוח בין ישראל והארגונים המאיימים עליה מתחומי הרצועה, אך כמעט שלוש שנים אחרי, הפער מצטמצם. הדייגים הישראלים באזור חוף זיקים מספרים שכמעט מדי שבוע הם רואים את שובלי העשן שמשאירות אחריהן הרקטות שמשגרים פעילי הזרוע הצבאית של חמאס לעבר הים, בזמן שמהנדסי הארגון הסוני עסוקים בפיתוח וייצור רקטות לטווחים שונים במטרה לאיים על אזור המרכז וצפונה ממנו.

      קצב הפיתוח והייצור של הרקטות התגבר במיוחד לאחר עלייתו לשלטון של נשיא מצרים עבד אל פתח א-סיסי, שהנחה את צבאו להילחם בצירי הברחות הנשק מהמזרח התיכון לעזה דרך סיני, ולהשמיד את מנהרות ההברחות מתחת לציר פילדלפי. בעבר הבריח חמאס רקטות תקניות בהיקפים גדולים מאוד, אך בשנים האחרונות הוא נאלץ לייצר אותן בעצמו בשטח הרצועה. כך, למעשה, פגעה מגמת צבא מצרים באופן קשה בתהליך ההתעצמות של הארגון, בעוד הג'יהאד האיסלאמי מתמודד עם בעיות דומות, ומנסה בעידוד איראן להדביק את הפער שנוצר בעקבות המבצע.

      קרון שליטה של כיפת ברזל (אתר רשמי , רפאל)
      "נדרשים כל הזמן לעבור מאפס למאה". קרון ההפעלה של כיפת ברזל (צילום: רפאל)

      הזירות שמקיפות את ישראל - עזה, סיני, לבנון וסוריה - מאפשרות למשרד הביטחון לאסוף מידע קריטי על האויב, לנתח את הטכנולוגיה שהוא מפתח, מייצר ומצליח להבריח, וכתוצאה מכך להתכונן טוב יותר למערכה הבאה, שעלולה להיפתח בהפתעה גמורה. "החיבור בין ארגוני הטרור בעזה ל'ציר הרשע' (שכולל, בין היתר, את איראן, סוריה וחיזבאללה - א.ב) אינו אקראי", הסביר ראש מערך ההגנה האווירי בצה"ל, תת-אלוף צביקה חיימוביץ. "בין הצדדים מתקיימת העברת מידע על פיתוח וייצור רקטות וגם לקחים מבצעיים של ארגוני הטרור על האופן שבו פועל צה"ל. החיבורים קורים כל הזמן, והם ממשיכים לשפר ולשדרג. יש פה מרוץ למידה, וכל שבוע יש ניסויים באיראן ועזה".

      לא אותה מערכת

      סדרת ניסויים שנערכה בחודש פברואר במערכת כיפת ברזל הובילה לתוצאות מרשימות מאוד, עד כדי כך שבמשרד הביטחון הטילו איפול על תרחישי הניסויים. בחיל האוויר מתגאים בהישגים הטכנולוגיים ומוסיפים כי המערכת הנוכחית דומה רק בשמה לסוללה שיירטה בשנת 2011 לראשונה רקטת גראד שנורתה לעבר אשקלון. תהליך מחקר ופיתוח סדור, בהובלה של מנהלת חומה במשרד הביטחון וחברת רפאל, הטמיע בשש השנים האחרונות שדרוגים ששיפרו משמעותית את יכולות הגילוי וזיהוי האיומים השונים, יכולות היירוט, ואף הרחיב את רדיוס ההגנה של כל סוללה. כעת, נערכים במערך ההגנה האווירי לקליטת סוללות נוספות ולביסוס שינויים כמו שילוב בין סוללות והיערכות לתרחיש שבו שתי זירות פעילות בו זמנית.

      מן הצד השני, חמאס משתפר ומתעצם ממערכה למערכה. נתוני צה"ל מעלים כי בפתח מבצע "עמוד ענן" בשנת 2012 שיגר חמאס מטח של 15 רקטות, ואילו בפתיחת "צוק איתן" עלה המספר ל-27 רקטות. בעימות הבא, יש להניח, ינסה הארגון להגדיל משמעותית את היקף השיגורים ולהעצים את הנזק והנפגעים כבר ביממה הראשונה. כך, יידרשו הסוללות להרחיב את "השיח" ביניהן בזמן אמת ולהגדיל את האפקטיביות המבצעית. "תמיד תהיה דילמה", הדגיש חיימוביץ'. "על מה אתה מגן ומה לא. אין הגנה של 100% ובכל זאת האויב יפגוש מענה הגנתי יעיל וברור יותר מבעבר". הדברים עולים בקנה אחד עם אופי האימונים הצבאי, ובו התמודדות עם מצב שבו האויב יתקוף את ישראל בכל הזירות בשיגור רקטות וטילים בהפתעה גמורה וללא מודיעין מוקדם.

      יירוט מוצלח בניסוי של מערכת כיפת ברזל (צילום: רפאל)

      יוסי דרוקר, סמנכ"ל בכיר וראש חטיבת מערכות לעליונות אווירית ברפאל, שיבח בשיחה עם וואלה! NEWS את תפקוד חיילי כיפת ברזל ואת העומס הרב שעמו הם מתמודדים. "להיות שם שבוע-שבועיים, חודש-חודשיים, תקופות ארוכות לפעמים כשלא קורה שם כלום, ואז פתאום קורה משהו. ולפעמים חלון הזמן שיש להם להחליט מה הם עושים זה משהו כמו שניות בודדות עד פחות מדקה", תיאר. "יש הרבה מאוד אירועים שצריך להגיב להם תוך שלוש שניות. לא משנה כמה המערכת טובה, זה לא יהיה אפקטיבי בלי היכולת הזו ורמת התפקוד הזו במעבר משגרה לחירום. היכולת של החייל היא מוטיב משמעותי מאוד בכיפת ברזל".

      בתחילת הדרך לא הכול היה ורוד, וקושי נרשם באיוש השורות בסוללות. העובדה שמדובר במערכות ניידות שמוצבות ביעדים שונים כדי לשמר את שרידותן ולאפשר להן להתאמן במקביל יצרה בעיות לוגיסטיות ופגעה בתנאי השירות, אך ככל שחלף הזמן והוטמעו שדרוגים טכניים והנדסיים, נוצרו תנאי שירות טובים יותר בשטח ובבסיס האם. החיילים עצמם מעידים כי הדברים עדיין אינם מושלמים, אך נתוני נשירתם מכל מחזור – 5% בממוצע, בניגוד למספר דו-ספרתי בחילות השדה – מעידים על התקדמות משמעותית בטיפול בפרט וברמת המוטיבציה שלו.

      ניסויים בכיפת ברזל, פברואר 2017 (מערכת וואלה! NEWS , דו"צ)
      ניסויים במערכת החדשה של כיפת ברזל, פברואר 2017 (צילום: דובר צה"ל)

      תהליך ההכשרה לסוללות השתדרג אף הוא, וכולל, בין היתר, סביבת גיימינג שמאפשרת למידה בתנאים ידידותיים ומוכרים לחיילים שזה עתה התגייסו, וכן קרונות סימולטרים רוויי מסכים המדמים תרחישי קיצון. "כאן זה שטח מדינת ישראל. הקווים שרצים הם מסלול בליסטי של רקטות ששוגרו עכשיו לעברנו", מסביר אחד המדריכים בקרון סיטואציה שבה שוגרו לפני מספר שניות 8 רקטות בו זמנית לעבר ישראל. החיילים והקצינים מתפעלים את התרחישים, והטכנאים אחראים על הפעלת מכ"ם, מערכת שליטה ובקרה, אנטנת תקשורת, משגר ומיירטים.

      "המשימה שלנו היא לבנות 'תמונת שמיים', ולהבין מה זה מה", הסביר המדריך. "אנחנו נצטרך להגדיר מהן הרקטות, מה זה כלי טיס לא מאויש, מה שלנו ומה של האויב, מה מסוק קרב, מסוק סער, מטוס קרב, תובלה כבד, תובלה קל ויש גם לא ידוע".

      מספר חלונות מצביעים על כמות המיירטים המוכנים לשיגור, כמה אירועים מתרחשים בשמיים בו זמנית, מהם האיומים השונים, מה רמת חומרתן, היכן הם אמורים ליפול, ומה נקודת המוצא מהן שוגרו הרקטות. חומרת האיום לא נקבעת רק על פי מיקום הנפילה אלא גם על סמך סוג הרקטה וגודל ראש הנפץ הקרבי שלה. סוגי הרקטות מכוילים אף הם במערכת (קאסם 2, גראד 40, גראד 20, גראד 10, פאג'ר ואמצעים מתקדמים יותר, בעלי ראש קרב וטווח שונה - א.ב), והיא יודעת לזהות במקביל מספר רב של רקטות שונות זו מזו תוך כדי מעוף. צבע המטרה על המסך מעיד על מידת החומרה שלה, ו-15 שניות ניתנות לקבל החלטה מה ליירט וכיצד - באמצעות מיירט אחד או יותר.

      לא את הכול צריך ליירט, אך העובדה שהסוללה יודעת לשערך את מיקום הנפילה לא עושה למפעילים חיים קלים יותר, משום ששיגור מקביל של רקטות רבות עדיין דורש טיפול מהיר בכל אחת מהן. ברגע שהמפעיל החליט ליירט רקטה, הוא לוחץ על המטרה כדי לתכנן את היירוט, מאשר "העסקה" ומחמש את המשגר. המטרה הצהובה נצבעת על גבי המסך בצבע אדום.

      תשובה לנסראללה

      "אנחנו לא עוסקים רק בפיתוח מערכת מתקדמת אלא גם בפיתוח שיטות ותפישה", הסביר קצין בכיר בחיל האוויר תוך שהוא מחדד את סוגיית החדות הנדרשת מהמפעילים בקרון. "אנחנו נדרשים כל הזמן לעבור מאפס למאה. כמו באירוע באילת (בפברואר שיגרה שלוחת דעאש במחוז סיני ארבע רקטות לעבר אילת. שלוש יורטו על ידי כיפת ברזל ואחת נפלה בשטח פתוח - א.ב). בשעה 22:55, ללא מודיעין וללא התראה, פתאום מטח. אין לנו פריבילגיה לקבלת מידע. בסוף האירוע באילת כלל מפקד ולוחם. פחות מ-15 שניות להתמודד עם ארבע רקטות ששוגרו מטווח של 60 ק"מ. 60 שניות של מעוף". לדברי הקצין, שביקש להדגיש את גודל האחריות שמונח על כתפי הצוות, "אף אחד לא עומד בין מפקד הסוללה ליירוט. לא רמטכ"ל לא מפקד חיל האוויר ולא מפקד מערך ההגנה האווירי".

      על פי דרוקר, אחד ההישגים המשמעותיים ביותר של המערכת היא העובדה כי השדרוגים שלה לא כללו כלל שינויי חומרה, נתון המעיד על בסיס טכנולוגי מוצק שידע כבר בראשית דרכו להתמודד עם אתגרי העתיד. "נלמדו הרבה מאוד לקחים מתחום התפעול והתחום המבצעי. המערכת המקורית הייתה מספיקה כדי לתת מענה לאיומים שבהם נבחנה בשנים האחרונות, אך כל המעורבים מסתכלים לא על המערכה הקודמת אלא על המערכה הבאה, ותמיד מנסים לחשוב במה עוד אפשר לשפר את המערכת כדי שתדע להתמודד עם איומים עתידיים", הדגיש. "כיפת ברזל יודעת להתמודד היום עם מגוון רחב של איומים וייתכן מאוד שבעתיד היא תדע להתמודד באופן מושלם גם עם איומים אחרים שמזכ"ל חיזבאללה מתרברב בהם".

      (עדכון ראשון: 6.4 17:00)