הפקח אלמליח החליט לא לגרור את המיצובישי ואחרי שתי דקות נשמע פיצוץ

מאת: הלית לוי

הפקח:

בשעה 17:15 עשה יצחק אלמליח פקח מטעם עיריית חדרה את המסלול הרגיל ברחוב הנשיא, אחד הרחובות הראשים בעיר חדרה. ליד מאפיית בונז'ור, סמוך לתחנת האוטובוס, חנתה שלא כחוק מיצובישי כחולה. אלמליח עצר את הגרר, הביט לתוך הרכב, איש לא היה בפנים.

כבר שנה וחצי הוא עובד בפיקוח, מעולם לא ויתר על מכונית. היום אחר הצהרים הוא דילג עליה. הוא לא יכול היה להסביר מה הביא אותו לכך. שלוש דקות אחר כך, והוא עדיין באזור, זעזע את הרכב בו נסע פיצוץ אדיר, אלמליח הסתובב,והבין מיד, המיצובישי הכחולה שדילג עליה לא הייתה אלא מכונית תופת. הגורר, שרגע לפני פינה מכוניות עומדות החל לעזור לכוחות הפינוי. אלמליח איש מאמין, יגיד ברכת הגומל הלילה.

האחות:

זהבה, מתגוררת ברחוב הנשיא 37, מטרים ספורים ממקום הפיגוע. בשעה 17:00 כמו בכל יום היא ישבה לראות ערב חדש. מיד לאחר ששמעה את הפיצוץ, נרגעה מחלונות הבית שרעדו, הבינה זהבה, שמתחת לבית היה פיגוע. היא לא חשבה הרבה. למרות הפחד מפיגוע נוסף. "ישר ירדתי למטה. נזכרתי בבית ליד ובפיגועים הנוספים, פחדתי, הילדה שלי לא הייתה בבית אבל זה מה שלימדו אותי לעשות".

מה ראית למטה?

"ראיתי מלא אנשים פזורים. על הדשא בשדירה היה גבר, שטוף דם הוא פירפר, לא יכולתי לעזור לו. סמוך לו היו עוד שני אנשים, מרחק מטרים מהאוטובוס. בתחנה ישבו כמה נשים, הן לא דיברו הרבה רק מלמלו. 'תראי כמה דם יש פה', הרגעתי אותן, זה היה כמו שדה קרב".

המוכר:

מור, היה בחנות הבגדים, מול תחנת האוטובוס. שלוש דקות לחמש ועשרים, הוא יצא מהחנות, "לפרוט כסף קטן". האוטובוס עמד בתחנה, העלה נוסעים, לידו עמדה מכונית כחולה. מור נכנס לחנות הפיצה, פרט שטר של כסף וחזר לחנות.

"איך שאני נכנס לחנות, בשניות היה ניצוץ, הבזק רעש גדול ועשן. חלונות הראווה התנפצו כליל, הותירו ארבע בובות ראווה לבושות במיטב בגדי החנות". הוא לא חשב הרבה לפני שתלש את הבגדים מהבובות וניגש לכוחות ההצלה. "נתתי את הבגדים שישתמשו בהם לניקוי וחוסם עורקים. כמה שניות אחרי זה, ככל הנראה מההדף, שמענו פיצוץ בפיצריה, ניגשנו לשם עם המטף וכיבינו את השריפה. היה לי ברור שמדובר בפיגוע, ראיתי את האוטובוס, את הפיצריה, רעש כזה יכול היה להיות רק פיגוע".