מבצע צוק איתן. קיץ 2014. זה יכול היה להסתיים באסון. שני טנקים של חטיבה 401 עליהם הותקנה מערכת "מעיל רוח" של חברת רפאל, נכנסו לעומק השטח הפלסטיני ונעו באזור בנוי צפוף ועמוס בצמחיה. מחבל חמאס תצפת מתוך מבנה על תנועת הטנקים, הניח את כוונת טיל הנ"ט מסוג RPG-29 על הטנק בזמן שחברו מצלם באמצעות מצלמת וידאו את המתרחש. "זה המצב הגרוע שיכול היה להיות מבחינת השריונרים. האירוע הכי מורכב שיכול להיות", הסביר יפתח קליינמן, שריונר בכל רמ"ח איבריו ומנהל פיתוח עסקי הגנה אקטיבית לרק"ם (רכב קרבי משוריין) בחברת רפאל. לפתע משוגר טיל הנ"ט לעבר טנק מפקד המחלקה. מערכת מעיל רוח צווחה בחלל הטנק "טילים! טילים!" והתריעה על שיגור הטיל. לפתע נשמע פיצוץ. מערכת מעיל רוח יירטה את הטיל.
פעילי החמאס הפיצו מאוחר יותר את הסרטון כי חשבו שהצליחו לפגוע בטנק. למעשה הטנק לא נפגע, אלא הצליח ליירט את האיום. מה שלא נראה בהמשך הסרטון הוא שטנק המ"פ שהיה צמוד לטנק המ"מ נע לאחור, צודד את התותח וירה כדי לנטרל את המחבל שירה את טיל הנ"ט. "בעיניי אין מהפכה גדולה בעולם היבשה ממעיל רוח", אמר קליינמן בפתח הריאיון. במהלך מבצע צוק איתן רשמה מערכת מעיל רוח 15 יירוטים מוצלחים של טילי נ"ט מסוגים שונים, ובכך הצילה חיי לוחמים והגנה על הטנקים.
בחודשים האחרונים החליט הרמטכ"ל, רב אלוף גדי אייזנקוט, להשביח גם את טנקי המרכבה הישנים יותר, סימן 3 במערכת מעיל רוח. כך גם את נגמ"ש העתיד של צה"ל , הנמ"ר. הסיפור של מעיל רוח, מערכת ההגנה האקטיבית שפיתחה חברת רפאל הישראלית, החל לפני עשרות שנים. במלחמת יום הכיפורים, שיאה של מלחמה קרה, השריון הישראלי ספג אבדות קשות מטילי הנ"ט הסובייטים של הצבא המצרי. צה"ל איבד לוחמים ומערכות נשק. למעשה נפגעה היכולת של צה"ל לתמרן לעומק שטח האויב.
משרד הביטחון וחברת רפאל פיתחו בחשאי מענה טכנולוגי לאיום המצרי: המיגון הרה אקטיבי. 'קופסאות מתכת' שהורכבו על גוף הטנק רק בעתות חירום על מנת שלא ייחשפו בפני האויב. מטרתן הייתה ליזום את פיצוץ ראש הנפץ הקרבי של הטיל, למנוע ממנו לחדור לגוף הטנק ובכך לנטרל אותו. חיי חיילים רבים ניצלו בזכות טכנולוגיית המיגון של רפאל. בשנת 1982 נחשפה המערכת לראשונה במלחמת שלום הגליל ואחרי כמעט עשור החליטה גם ארה"ב להצטייד במיגון הרה-אקטיבי של רפאל עבור 2,500 נגמ"שים של הצבא האמריקאי.
בטווח השנים הללו שני טנקים של צה"ל עטופים במיגון הרה-אקטיבי הישראלי נפלו בידי הצבא הסורי והועברו מאוחר יותר לדברי גורמי מודיעין ישראליים אל הצבא הרוסי. מהנדסים רוסים פענחו את הטכנולוגיה הישראלית ולא רק שהעתיקו אותה לטנקים שלהם אלא יזמו תהליך חשיבה חדש שהוביל לפיתוח טיל נ"ט מתקדם יותר, כך טוענים גורמים בתעשיות הישראליות. לדבריהם, כך למעשה הואץ תהליך הפיתוח של הקורנט, טיל נ"ט בעל ראש כפול: האחד שיחדור את הטנק והשני שיתפוצץ בתוכו.
במשרד הביטחון ובצה"ל כבר היה ברור שצריך לשדרג את השריון הישראלי ולפתח מערכת מיגון מסוג אחר, שתדע לנטרל גם את טילי הנ"ט המתקדמים בעולם. בשנת 1987, הרעיון המהפכני של חברת רפאל להגנה אקטיבית מפני טילים קיבל אור ירוק להתניע תהליך פיתוח.
בראש הצוות הסודי עמד ד"ר ס', ששמו עד היום נאסר בפרסום. בשנת 2014, הוא ושאר חברי צוות מעיל רוח זכו בפרס ביטחון ישראל. שני דברים היוו תפנית טכנולוגית בחשיבה ובביצוע. בראש ובראשונה סוג המיירט שנבחר: מספר קטן של קליעים מעוצבים, מאוד מהירים ומדויקים לנטרול טילי הנ"ט. ושנית, ההחלטה לשלב מכ"ם על טנק. טרם ניסו את זה בשום צבא בעולם.
"יורה נ"ט נעלם אחרי הירי. אתה לא יכול לראות כשיורים עלייך טיל נ"ט ממרחק חמישה קילומטרים", מסביר קליינמן. "אם פעם ראשונה בהיסטוריה מניחים מכ"ם על רק"מ, למה להשתמש בו רק לצורך סיכול האיום? אם אני יודע מה האיום ואני יודע לסווג אותו, אז אני יודע מה צורת המעוף שלו. הדבר הזה הוא המהפכה הגדולה ביותר ביבשה ב-30 השנים האחרונות. במקום להמשיך את הגישה ההגנתית שמחייבת עוד ועוד שכבות שריון, אני בעצם משנה את התפישה. אני מסוגל תוך שניות לנטרל את האיום. שום צבא בעולם לא הצליח לממש את זה. הרוסים? אין להם מערכת בהצטיידות".
כשקליינמן נשאל כיצד הגיבה הסביבה הקרובה ברפאל לרעיונות של ד"ר ס' ושאר חברי הצוות, הוא חייך חיוך רחב ואמר: "יש בחברת 'רפאל' מונח שנקרא 'סולם בונן', על שם ד"ר זאב בונן שבעבר היה מנכ"ל רפאל. המונח הזה מתאר את מידת המורכבות של הפרויקט. רמה 1 - אין סיכון מאחר וכולם כבר עשו את זה. רמה 4 אף אחד לא עשה את זה ולא בהכרח יש אבני בניין להרים את זה פה. בפרויקט הזה, מתוך ארבע אבני בניין עיקריות של המערכת, שלוש היו 4 בסולם בונן. למה? כי אף אחד לא השתמש בקליעים מעוצבים, אף אחד לא שם מכ"ם על רק"מ, אף אחד לא עבד במשטר זמנים כזה, ואף אחד לא בנה רובוט אוטונומי יורה".
הפרויקט התקדם, אך חרב הקיצוצים הונחתה עליו וד"ר ס' נאבק על המשך קיומו כי ראה את האור בקצה המנהרה. כאילו שלא היה די בכך, בשנת 2000 נסוג צה"ל מלבנון, פרצה האינתיפאדה השנייה ומעמדו של הטנק התערער מאוד. במטה הכללי שאלו: מדוע צריך את הטנק? בשנת 2006 המציאות התהפכה. מעמדו של הטנק היה ברור, כך גם נחיצות מערכת ההגנה האקטיבית מסוג מעיל רוח.
"עד אז היה עסוק הצוות הזה במאבק על חיי הפרויקט", סיפר קליינמן והוסיף, "לפעמים הם נאלצו לנקוט בצעדים לא שגרתיים כדי להשיג תקציבים. הצוות של מעיל רוח בראשות ד"ר ס' וד"ר ג', מהנדס המערכת, עשו בעיקר את זה. בסוף, כדי לעשות מהפכה, צריך משוגע שלא סופר אף אחד. וד"ר ס' הוא משוגע שלא סופר אף אחד. זו הייתה קליקה סגורה, מי שלא התיישר והאמין ברעיון בדבקות דתית עף או הפליט את עצמו. אני מעריץ את האיש הזה. בכירים ברפאל לא האמינו לו שיצליח. אבל בסוף אנחנו ארגון, מעבדה לאומית. זה ה-DNA שלנו לספוג אירועים לא שגרתיים כנגד כל הסיכויים ולאפשר לאנשים שלנו להצליח. אני מזכיר לך שגם את כיפת ברזל לא רצו. אמרו בישראל ובארה"ב שזה לא יילך".
מהנדסי חברת רפאל למדו היטב את מגוון האיומים בהם השתמש חיזבאללה נגד צה"ל, ובעיקר את שיטות ההפעלה כדי לשכלל את מערכת מעיל רוח. הרעיון הכללי של הפיתוח הישראלי הוצג בעולם והצביע באופן מובהק על טילי הנ"ט כאיום הבא. אך צבאות מערביים דחו את הגישה ולא העריכו שהרעיון יהפוך למערכת מבצעית.
וזה באמת לא הלך חלק. בתחילה התכוונו בחברת רפאל למסור את המערכת לצה"ל כבר בשנת 2008, אבל חלו עיכובים משמעותיים. בעצת מספר מומחים הוחלט להביא את אחד מזקני השבט של חברת רפאל, מומחה תוכנה, שבחן את המערכת מזווית שונה לחלוטין והצביע על מקור הבעיה. לאחר סדרת בדיקות וניסויים - נמצא פתרון.
הטקס הרשמי נערך בשנת 2010, והיירוט הראשון הגיע ברצועת עזה ב-1.3.2011. באירוע הראשון בעולם מסוגו, מערכת הגנה אקטיבית על טנק מרכבה סימן 4 מיירטת טיל נ"ט מתקדם מסוג RPG-29.
"האירוע הזה מתרחש בפחות משנייה. המערכת צריכה לזהות שירו עליה, לסווג את האיום, לוודא שהאיום עומד לפגוע בטנק, להתריע ולשגר חימוש שיפגע באיום. זה מדהים. כל פעם שאני מדבר על זה יש לי צמרמורת. אני מצדיע לאנשים שפיתחו את זה" אמר קליינמן, "ובנוסף, הנזק הסביבתי מינימלי. מערכת מעיל רוח מפרקת את האיום בלי ייזום. זה מפחית נזק סביבתי. שלא יפגעו חיילים ולא אזרחים".
מכונה קטלנית
"לא ירצו לירות על מעילי רוח". המערכת גם אומרת לך אם הטיל עומד לפגוע או לפספס. זה הופך את הטנק למכונה רלוונטית וקטלנית. צה"ל וצבאות אחרים מבינים היום את הדבר הזה. זה שינוי תפיסתי עמוק ביכולת התמרון שלך".
לדברי קצינים בחיל השריון, מערכת מעיל רוח מעלה את הביטחון העצמי של הלוחמים בטנק ביכולת לתמרן גם באזור רווי איומים. ביותר ממקרה אחד נדרשו במבצע צוק איתן מחלקות טנקים שלמות לנוע לאזורים מאוימים, ללא תכנון מוקדם. בעבר היה נדרש לצורך כל נוהל קרב או תכנון שהיה מעכב את הפעילות במשך שעות. מעיל הרוח מגביר את קצב התנועה של הטנק.
המערכת נבחנה אמנם ביותר מ-3,000 ניסויים, אבל צוק איתן היווה מבחן מסוג אחר לגמרי. "המערכת לא נבחנה בתרחישים הכי מאתגרים שיכולים להיות למערכת הגנה אקטיבית בעומס רב", מסביר קליינמן. "במציאות, יש לך מסה של ירי. המערכת צריכה לדעת לזהות את כל ההפרעות האלה. ולמרות זאת, המערכת הזו זיהתה הכול. הדרך הייתה מאוד קשה עם הרבה תקלות בדרך. לא הכול היה פשוט. זה לא סתם שהרוסים לא מצליחים לפתח דבר דומה והם מנסים משנות ה-80'. היו להם כבר שלושה דורות של מערכת. הגרמנים והאמריקאים לא הצליחו".
בעולם מביעים עניין
סוגית ההגנה האקטיבית על גבי טנקים מתעוררת מחדש בשנים האחרונות בעקבות הלחימה בסוריה ובאוקראינה. בשלושת החודשים האחרונים, למשל, נפגעו יותר מעשרה טנקי לאופרד גרמניים מטילי קורנט.
מערכת מעיל רוח צברה עד היום יותר מחצי מיליון שעות עבודה, ואף פותחו בזכות הרעיון הבסיסי גרסאות בינוניות וקלות עבור כלי רכב קרביים במשקלים שונים. המערכות הותקנו על הנגמ"ש הגלגלי של צה"ל מסוג איתן, הרכב הקרבי MATV של חברת 'אושקוש' האמריקאית ונגמ"ש קנדי. מדינות זרות רבות מתעניינות במערכת, בעיקר בזכות היכולת ההתקפית שלה לאתר את היורה ולפגוע בו. הצבא ההודי מעוניין למגן 1700 טנקים מסוג T-90. כשנשאל קליינמן מדוע המערכת לא נרכשה עד כה על ידי הצבא האמריקני, הוא השיב כי "אנחנו התקנו ב-1982 מיגון רה אקטיבי ולאמריקאים לקח עשר שנים. ברגע שמעיל רוח הגדול יפרוץ בפומבי - זה יפתח את כל שוק ההגנה האקטיבי בעולם".
(עדכון ראשון: 17:00, 30 במרץ)