ראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי חתמה ביום רביעי על המכתב הרשמי, שבו הכריזה על הפעלת סעיף 50 המפורסם ביותר באמנת ליסבון, חוקת האיחוד האירופי. בריטניה החלה כעת באופן רשמי את הליך היציאה מאותו איחוד שמעולם, למעשה, לא הרגישה בו לגמרי בבית. מדינות היבשת, ובראש ובראשונה צרפת, גם הן לא הרגישו בנוח עם בריטניה.
ההיסטוריה, באופן אירוני למדי, מלמדת כי אחד הגורמים שדחפו במידה רבה לאיחוד אירופה היה הבריטי הדגול ביותר במאה ה-20, ואולי אף בהיסטוריה. בחודש אוקטובר 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כתב וינסטון צ'רצ'יל לשר החוץ שלו, אנתוני אידן: "עליי להודות שמחשבותיי סובבות בראש ובראשונה סביב אירופה ותחיית תפארתה. כל כמה שקשה לומר זאת עכשיו, אני בטוח ביכולתה של משפחת אירופה לפעול כאגודה אחת, בחסות מועצה של אירופה".
בשנת 1946, השנה שבה יטבע צ'רצ'יל את הביטוי "מסך הברזל", הוא אמר בנאום בציריך: "הצעד הראשון ליצירה מחודשת של משפחת אירופה חייבת להיות שותפות בין צרפת לגרמניה". המנהיג הבריטי, שלחם בכל נפשו ומאודו נגד העוצמה הגרמנית, דיבר אז על ארצות הברית של אירופה, שנה בלבד לאחר תום מלחמת העולם השנייה.
עוד בוואלה! NEWS:
הברקזיט מתחיל: ראש ממשלת בריטניה חתמה על מכתב הפרישה מהאיחוד
בחירות חוזרות או שלטון בריטי ישיר: משבר חמור בצפון אירלנד
"ברקזיט" החל רשמית: "זהו רצון העם, אין כבר דרך חזרה"
עם זאת, כשהחלו ההליכים המהוססים לקראת שיחות כלכליות בריטניה נרתעה. את האיחוד הובילו מנהיגים קתולים שמרנים, בעוד בריטניה הייתה תחת שלטון הלייבור וראתה בעצמה אימפריה. ב-1947, היצוא הבריטי היה שווה ליצוא של צרפת, מערב גרמניה, איטליה, נורבגיה, דנמרק ובנלוקס יחד. לונדון סברה שאם תצטרף לאיחוד כלכלתה תיפגע ולא תחוזק משילוב ביבשת החרבה ונשארה בחוץ.
החרטה הגדולה מהירה לבוא אבל שארל דה גול, שהיה למנהיג צרפת החופשית בזמן המלחמה, הטיל וטו פעם אחר פעם על בקשות ההצטרפות הבריטיות. רק לאחר מותו הצטרפו הבריטים לאיחוד לאחר שפריז נכנסה לפאניקה בשל מדיניות גרמניה המערבית, ובריטניה הייתה האפשרות היחידה לאיזון. מאז ומתמיד, ובייחוד בימי מרגרט תאצ'ר, בריטניה הלכה "עם" ורצתה להרגיש "בלי". היא מעולם לא הרגישה חלק מהאיחוד האירופי, הן בשל היותה אי, הקשרים ההדוקים עם חבר העמים וארצות הברית ולאור ההיסטוריה שלה.
משאל העם הוביל את בריטניה לצעד הכרחי. איך הוא יתבצע? לאיש אין מושג. ספר הכניסה לאיחוד האירופי, עם שלל התקנות, התקינות וכל השאר כולל 97 אלף עמודים. יציאה? לכך אין שום תקדים. עד כה מדינות רק התחננו להיכנס לאיחוד האירופי, בעוד היו שהעדיפו שלא להיכנס אך אף אחת לא פרשה. בעוד חודש יתכנסו מנהיגי האיחוד האירופי כדי לדון בתשובה. מעתה מתחיל סחר סוסים ומשא ומתן: בריטניה כמובן תרצה לשמור על כמה שיותר הטבות נגישות לשוקי הכספים, מעבר חופשי לבריטים באירופה ולתת כמה שפחות מעבר חופשי של אירופאים לבריטניה. האיחוד מצדו, כמובן חייב שלא לאפשר לבריטניה הטבות רבות מדי כדי לא ליצור מצב בו כל מדינה תבקש לפרוש.
בריטניה תיאלץ לחתום על הסכמי הסחר החופשי מחדש מתוך עמדת חולשה. יותר ממחצית היצוא הבריטי הוא לאירופה, המוני בריטים חיים באירופה - אך מעמדם טרם ברור. האם מטות הבנקים והתאגידים הרב לאומיים יעברו מלונדון לערים אחרות כדי להישאר באיחוד האירופי? מה יקרה לאירופאים העובדים בלונדון? האם תעשיית התיירות בבריטניה תסתדר ללא מהגרי העבודה מדרום ומזרח אירופה? כרגע איש אינו יודע.
בריטניה אמנם שמרה על המטבע שלה, וכך נחסכה ממנה מהומה נוספת אם הייתה נאלצת לשנותו. במהלך השנה הקרובה יהיו בחירות בצרפת, גרמניה ואיטליה. ההערכות מדברות על יציאת צרפת מגוש האירו ואף מהאיחוד אם מארין לה פן תנצח ואף על קריסת הכלכלה האיטלקית לקראת הבחירות במדינה. אולם תרחיש נוסף, סביר יותר, הוא שהתואר "בריטניה הגדולה" יאבד ממשמעותו.
הפרלמנט הסקוטי אישר משאל עם נוסף על היפרדות מבריטניה, לאחר שבקודם הוחלט על הישארות, כשזו עדיין הייתה חברה באיחוד. כעת, הסקוטים רוצים לשנות את הכללים בדיעבד, בטענה שהם הצביעו על הישארות באיחוד ולא במדינה המחליטה לחזור לימי בדידותה.
עם תוצאות משאל העם מתמודדים הבריטיים והאיחוד האירופי, המחפשים תשובות לשאלת זהותם. שישים שנה אחרי אמנת רומא, אירופה עדיין איננה יודעת בדיוק לאן מובילה הדרך שאליה יצאה.