בפרפורי גסיסתם, למורדים נותר רק להכות בבטן הרכה של אסד

מי שהיה נחשף לדיווחים שהעבירו בשבוע שעבר המורדים על המצב בדמשק היה יכול להיות משוכנע שבירת סוריה קרובה ליפול לידי האופוזיציה, שש שנים לאחר תחילת מלחמת האזרחים. השגרירים עוזבים, ארמון הנשיאות של בשאר אסד מופץ והרוסים מחשבים צעדים. כל זאת היה פרי דמיונם ומשאת נפשם של מתנגדי השליט, אם כי כוחות המשטר אכן הופתעו מהמתקפה שהחלה ביום ראשון שעבר בפרבריה המזרחיים של דמשק.

בסיוע אווירי של רוסיה - שלא הולכת לשום מקום - נהדפה היוזמה הצבאית שבה פתחו ערב-רב של קבוצות מורדים, כולל תחריר א-שאם, התחפושת הארגונית החדשה של אל-קאעדה בסוריה. אחרי עימותים פנימיים בשורות האופוזיציה, בין ארגונים "מתונים" התומכים במאמצים הדיפלומטיים לבין תחריר א-שאם ותומכיו הג'יהאדיסטים, הם יצאו מהמגננה כדי להלום במשטר. לוחמים מהפרבר ג'ובר חברו לאלו הנצורים בקאבון ובברזה, שני פרברים סמוכים של הבירה.

לקריאה נוספת בנושא
דאעש קרא לתושבי המעוז בסוריה להתפנות: "סכר הענק יתמוטט"
מאחורי קווי האויב: ארה"ב הצניחה מורדים בשטח "המדינה האסלאמית"

אפקט ההפתעה אפשר להם להשתלט במהירות על עמדות שהיו בידי נאמני השלטון, אך הישגיהם של המורדים נמחקו במהירות במתקפת נגד שכללה תקיפות אוויריות מרובות לא הרחק מהעיר העתיקה של דמשק. עתה מנסה צבא סוריה, יחד עם בעלי בריתו, למגר את כיסי ההתנגדות ולהשיב את הביטחון לעיר הבירה, שחוותה בשבועות האחרונים גם פיגועים קטלניים. עם זאת, בעודו מרכך את ההתנגדות בחזית אחת, נאלץ אסד לטפל גם בחזית נוספת צפונה משם, בחמאת.

אחרי התבוסה הקשה בחאלב בסוף השנה שעברה וההתבססות הרוסית במדינה, קשה לראות את המורדים מצליחים לכבוש שטחים משמעותיים מידי המשטר. הפילוגים הפנימיים, ההתמקדות של המערב בדאעש במזרח וההיסוס של טורקיה ומדינות ערב הסוניות, החלישו את יכולתם הארגונים השונים בשדה הקרב. חזונם להפיל את אסד נראה כמעט בלתי אפשרי במצב הנוכחי, ולכן צריך לשנות את הטקטיקה - להחליש כמה שיותר את כוחותיו התשושים דרך פתיחת כמה חזיתות בו-זמנית, גם אם לא ניתן להחזיק בשטחים שנתפסו יותר מכמה ימים.

יומיים אחרי פתיחת המתקפה בדמשק, עבר מוקד הקרבות לחמאת הצפונית יותר. גם שם, תחריר א-שאם היה ראש החץ שפרץ את האזוריים הכפריים הצפוניים במחוז, עד למבואות העיר החשובה. חמאת הייתה מוקד למחאה נגד משפחת אסד גם בתקופתו של חאפז, שטבח בעשרות אלפי מתושבי העיר בשנת 1982 כחלק מדיכוי מרד של "האחים המוסלמים". לפי הארגון הסורי לזכויות אדם, לוחמי האופוזיציה התקרבו עד כדי ארבעה קילומטרים מהעיר עצמה עד שנסוגו בשל הפגזות אוויריות כבדות, גם של הרוסים.

שתי היוזמות ההתקפיות הללו מצטרפות לניסיון הנואש של המורדים להבקיע אל תוך שטחי המשטר בדרעא שבדרום המדינה. גם בחזית זו, הם התקדמו במהירות דרך פיצוץ מנהרת תופת ומכוניות תופת, אך עזרה רוסית וירי ארטילרי כבד בלמו את הפעולה ההתקפית שנמצאת בפרפוריה.

המגמה האחרונה מלמדת על שלושה דברים - המורדים מכירים במגבלות הכוח שלהם להרחיב את הטריטוריה שלהם, ומתרכזים בהימום המשטר דרך פתיחת מתקפות בכמה חזיתות. כתוצאה מכך, הם חושפים את השמיכה הקצרה של אסד שמתקשה להגן על השטחים שכבש בשנה וחצי האחרונה. ולבסוף, כל המהלכים הללו מתגמדים בהשוואה למאמץ המרוכז נגד דאעש, שהולך ומתכנס בא-רקה.

ארגון "המדינה האסלאמית" מותקף מכל כיוון ועל ידי כל הצדדים. ארצות הברית הגבירה את הקצב מאז חילופי הממשל, שתחת דונלד טראמפ עסוקה עוד פחות בעימותים בין המשטר למורדים. הנשיא לא מקדיש אפילו ציוץ אחד למעשי הטבח היומיים שמתרחשים בסוריה חרף העובדה שהפסקת האש שנכנסה לתוקף בדצמבר קיימת רק בקושי על הנייר, וחידוש המשא ומתן העקר בחסות האו"ם.

לא ברור מה נותר למורדים מלבד מלחמת התשה והקזת דם. את אלו המתונים או הלא-קיצוניים כבר קשה לזהות, והאופוזיציה נאכלת אט-אט על ידי אל-קאעדה על צורותיו ושלוחותיו השונות. מנגד, לאסד אין יכולת של ממש להגשים את הצהרותיו בדבר שחרור כל סנטימטר מאדמת סוריה, וממילא הוא תלוי באלפי לוחמים שיעים ששלחה לצדו איראן כדי להגן על הבטן הרכה שלו.