"ביום שאחרי, הירח ידהה בשמים, יפרפר בגסיסה מהבהבת. השמש תזרח אדום דובדבן. היבשה תישטף והימים הגדולים יעטפו בקרח מקוטב עד קוטב. ערי האדם יתפוררו לאבק. רוב רובם של החיים בכוכב יעמדו על סף הכחדה אך על יבלית שתגדל על סלע קירח סמוך לקרחוני הענק של מפרץ מקסיקו, ישב חרק זעיר וינענע במחושיו לעבר קרן שמש יגעה. הוא יהיה הניצול היחיד מבין החיים על כדור הארץ. חתיכת ג'וק מלנכולי".
כך נפתח "ספר העש" של הזואולוג וויליאם ג'ייקוב הולנד. טקסט שנכתב לפני יותר ממאה שנה, הרבה לפני שאיינשטיין הפציפיסט שלח את המכתב המפורסם לרוזוולט ובו הצעה לתכנן את הנשק האולטימטיבי נגד הנאצים, הרשע המוחלט.
זהו הסוף? ג'וק מלנכולי בודד כעדות לאווילות האנושית ויצר ההרס העצמי?
קליגולה ונירון בימיהם הרעים
אמנם נבואות ותחזיות גיאו-פוליטיות מרחיקות לכת (בדומה לקונספירציות) הן כמו איש עיוור בחדר חשוך שמחפש כובע שחור אבל נדמה לי שבשלו התנאים למלחמת עולם שלישית. כדור הארץ עובר תהליך טרלול מהיר, מסוריה ועיראק בואך צפון קוריאה ואירופה שנאלצת פעם אחר פעם לשלם בדם על נדיבותה הליברלית. אחרוני לוחמי מלחמת העולם השנייה הלכו לעולמם, משאירים את הזיכרון החמוץ מדם של אם כל המלחמות מאחור. יש נשק, יש מוטיבציה, יש מנהיגים שמזכירים את קליגולה ונירון בימיהם הרעים.
דה ז'ה וו ל-1914: אולי השחקנים השתנו, אך המין האנושי לא. באופן פרדוקסלי, אולי להיפך, עלינו לברך כעת על כוח ההרס הגרעיני. רק מאזן האימה הגרעיני מונע הסלמה מידית. אלמלא הפחד המצמית מסוף העולם, יש למישהו ספק שצפון קוריאה הייתה חוטפת? רק החשש ממלחמת עולם רביעית במקלות ואבנים כפי שחזה איינשטיין מונע לעת עתה, את מלחמת העולם השלישית שיש אומרים שכבר פרצה. מצד שני, זו צפון קוריאה, ויש לה פצצת אטום.
בכל הקשור לצפון קוריאה, דומה שההיסטוריה מפתיעה, ומתכתבת עם קארל מארקס שאמר "ההיסטוריה חוזרת על עצמה פעמיים, פעם כטרגדיה ופעם כפארסה" - אבל על טורבו. צפון קוריאה היא פארסה מטורפת שמונהגת על ידי סופגנייה קטלנית עם פוטנציאל נזק בלתי נתפס. דיקטטורה שכמו נולדה במוחו של תסריטאי כושל שהצעתו לסרט ג'יימס בונד הבא נדחתה מטעמים של חוסר סבירות והפרזה. מדינה שמיליוני תושביה גוועים ברעב בעוד שליטה עורך ניסויים בליסטיים ובונה מונומנטים מבטון חסרי שחר ושימוש.
השבוע פרסמה צפון קוריאה סרטון תעמולה שהראה הדמיה (ברמה של מתנ"ס) של הפצצת נושאת מטוסים ומטוס קרב אמריקניים שנפגעים ועולים בלהבות. הקריין מכריז בפאתוס, "סכין תינעץ בגרון של נושאת המטוסים". הסרטון בא כתגובה להכרזת ארה"ב כי היא אינה פוסלת נקיטת אופציה צבאית נגד המדינה המטורללת. דובר משרד החוץ הצפון קוריאני הבהיר כי "הכוח הגרעיני מהווה חרב של צדק והוא המרתיע האמין ביותר מפני מלחמה כדי להגן על המולדת הסוציאליסטית וחיי אזרחיה". וכדי להשלים את הפרודיה על הסאטירה, צייץ נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי הדיקטטור הצפון קוריאני מתנהג "באופן רע מאוד".
ברשותכם, ומכיוון שתמונה טובה שווה אלף מילים, אני מבקש לנתח שתי תמונות של קים ג'ונג און. הראשונה נלקחה בשנה הראשונה לשלטונו, מיד לאחר שיגור טיל בליסטי מעל יפן. בתמונה, נראה הדיקטטור הצעיר (שתוארו המלא: מזכ"ל מפלגת הפועלים של קוריאה, יו"ר נציבות ההגנה הצבאית של הרפובליקה הדמוקרטית העממית של קוריאה והמפקד העליון של הצבא העממי) במעיל עבה בעל צווארון פרווה יושב על כסא מנהלים מקטיפה בצבע קרם בתוך אולם ענק כשמולו מסך מחשב עצום ממדים המשדר את מעוף הטיל. לפניו על השולחן המבריק, טלפון שהיה פאר הטכנולוגיה לפני 25 שנה, מיקרופון ומאפרת זכוכית. מתחת לטלפון מפה. קים מעשן סיגריה בנון שלנטיות. עורפו העבה והקוצני בקדמת הפריים, מעט מלחיו הדשנה נגלה בחצי פרופיל. חסר לו רק חתול סיאמי בחיקו כדי להשלים את הטירוף. אתה מסתכל בתמונה ולא מבין אם מדובר מסצנה מסרט ריגול זול או אולי פרודיה מודעת לעצמה ומתוחכמת לכבוד ארגוני הביון המערביים. לא יכול להיות שמישהו הוציא את התמונה הזו ברצינות. נכון שהחיים מחקים לפעמים את האמנות אבל לא ככה, לא כמו אוסטין פאוורס. לא כל כך שקוף.
האם יש לו חוש הומור? בעיקר שחור. האיש הוציא להורג את סגן שר הצבא שלו בירי מרגמות. האומלל נחשד כי שתה לשוכרה ובילה במהלך תקופת האבל על אביו. על פי הדיווחים, קים ג'ונג און דרש "לא להותיר ממנו זכר, עד רמת השיער שלו". תגידו מה שתגידו על הבחור, הילד היה קשור לאבא.
התמונה השנייה נלקחה השבוע. סוכנות הידיעות הצפון קוריאנית פרסמה אותה כתמונה המייצגת את "יום האושר הבינלאומי". בתמונה נראה הרודן עושה אבו יו יו (שק קמח) לאיש צבא קשיש. הרודן מחייך באושר. ככה נראה רודן מאושר. מנגד, לקצין הזקן הרכוב על קים, יש סוג של חיוך/עווית שמתקבל כשבורח בטעות נוד רטוב. הוא מבועת לגמרי. יד אחת אוחזת רפה בחזהו הנפול של הדיקטטור הצוהל, ידו השנייה לפותה בכף ידו של קים. ידו של קים, שנכתב עליה בפרסומים רשמיים בצפון קוריאה כי בפעם הראשונה שאחזה מחבט גולף קלעה את הכדור ל-11 חורים באותה מכה ופרשה מספורט לעד (זה כלום לעומת אביו, קים ג'ונג' איל שסוכנות הידיעות הרשמית של צפון קוריאה מספרת שלמד ללכת בגיל שלושה שבועות ולדבר בגיל שמונה שבועות. סבו של קים ג'ונג און, קים איל סונג תועד כמי שכתב כ-1,500 ספרים ושש אופרות מלאות במשך שלוש השנים בהן למד באוניברסיטה. "האופרות שלו היו טובות יותר מכל אופרה אחרת בהיסטוריה של המוזיקה", נכתב בפרסום הרשמי).
ועוד בתמונה, סביב קים שלנו, מספר קצינים קשישים שמחייכים באושר השמור רק למי שלא נאלצו בזה הרגע לטפס על גב של דיקטטור שהוציא להורג את סגן שר החינוך שלו משום שנרדם במהלך ישיבה אצל המנהיג (הסיבה לכעס מוצדקת אבל התגובה מעט חריפה, היה יכול לתת לשר שעתיים ביציאה או שבת מקוצרת).
אח"כ במיטה בלילה, הקשיש האומלל יחשוב שוב ושוב על הרגע ההוא שבו הורה לו קים לטפס על גבו. גב של פרנואיד שהורה להוציא להורג מעל 300 בני אדם בחמש שנים. שובר את שיא אביו שאף הוא היה בעל רקורד מרשים של פרנויה רצחנית ופאה שנראתה כאילו ערגו אותה משערות ערווה. דמו יקפא נוכח המחשבה על הפסיכופת הצעיר מביט בתמונה ומתבאס. אוי לא, אולי מזכ"ל מפלגת הפועלים של קוריאה מסתכל בתמונה וחושב שהתנוחה המסוימת מעלה אסוציאציה של דוגי, שאני משפיל אותו, נבהל הקשיש במיטתו, אוי ואבוי, שרק לא יחשוב וכך וירעיל אותי כמו את אחיו במלזיה או גרוע מכך, יוציא אותי להורג בירי נ"מ. בשלב הזה, אם הקשיש לא מת מהתקף לב, הוא חתיכת ממזר קשוח.
תראו, אני מציע לכם לשים ככה בפינה של המוח את האפשרות שבכל רגע נתון השקט הזה, המבורך והמשעמם, שאנחנו משום מה לוקחים אותו כמובן מאליו ומתבכיינים על שטויות, לא יופר רק בגלל השכנים החביבים שלנו כפי שהתרגלנו, אלא באופן גרנדיוזי יותר, כי לקוקו בעל שלושת הסנטרים באמת יתפוצץ פיוז אחד רחוק מדי.
אשכרה סרט.