דומים אך כה שונים: איל הנדל"ן ובת הכומר ינסו למצוא שפה משותפת

לאחר עיכוב קל – הטבע לא מתחשב אפילו בלוחות הזמנים של מנהיגי העולם החופשי – ייפגשו הערב (שישי) נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. מנהיג אמריקה ומנהיגת אירופה. לכאורה זהו מפגש בין אישים עם השקפת עולם דומה – הם מגדירים את עצמם שמרנים - אבל כמובן שקשה למצוא שניים השונים יותר בסגנונם ובהשקפת עולמם. הניו יורקי העשיר, המוחצן, איל הנדל"ן ושלל העסקים, מול בת הכומר שגדלה בגרמניה המזרחית ועשתה דוקטורט בכימיה קוואנטית.

וגם השקפת העולם לא זהה בכל תחום. למשל, האיחולים של מרקל לטראמפ כאשר נכנס לתפקידו. היא כתבה לו שהיא מקווה ששתי המדינות יעבדו יחד על בסיס הערכים המשותפים כמו דמוקרטיה, חירות, כבוד לחוק ולכבוד האדם – בלא קשר למוצא, צבע עור, דת, מין, נטיות מיניות או נטיות פוליטיות. אי אפשר לומר שטראמפ פועל על פי האיחולים האלה. במערכת הבחירות טראמפ גם אמר שוב ושוב שמרקל הרסה את גרמניה כשהסכימה להכניס מיליון פליטים למדינה.

אבל מערכת הבחירות מאחורינו, וכעת מנהיגתו הבלתי-מעורערת של האיחוד האירופי מגיעה לפגישה עם נשיא ארצות הברית, ועל הפרק שורת דברים – מעבר ללחיצת היד הרשמית שתהיה נושא למעקב בפני עצמו אחרי לחיצת היד לראשת ממשלת בריטניה תרזה מיי - והיכרות בין שתי המדינות החשובות ביותר במערב.

65 הוא מספר המפתח. כלומר, 65 מיליארד דולר – הגירעון האמריקני מול גרמניה. טראמפ שם לו למטרה ראשונה במעלה לשנות מן היסוד את חוקי המשחק של הכלכלה הגלובלית, ולמעשה לפרק את מנגנוניה הקיימים ולהתחיל בעידן הזונח את הסכמי הסחר הרב-צדדיים – כמו ההסכם של ארצות הברית עם האיחוד האירופי – אלא הסכמים דו-צדדיים, ובכך להפחית את הגירעון המסחרי האמריקני התופח.

גרמניה, כלכלה משגשגת ומוטת יצוא, שלה עודף בן 8% ביצוא מול יבוא כמובן לא תהיה מוכנה לכך – והשאלה האם אנו על סיפה של מלחמת סחר בין ארצות הברית לאיחוד האירופי פתוחה לחלוטין.

מרקל היא המגנה הגדולה על המוסדות האירופיים – האיחוד האירופי וברית נאט"ו. היא רואה ברוסיה איום, ואיום חמור. טראמפ אמר שלדעתו יש לפרק את האיחוד, ובאשר לנאט"ו, לכל הפחות הוא דורש שמדינות הברית יעלו את תקציבי הביטחון שלהן. זאת דרישה שהעלה גם אובמה, אבל יש הבדל מהותי בצורת הבעת הדברים בין הנשיא הקודם לנוכחי.

בינתיים הרטוריקה של טראמפ התמתנה, ואף בנושא הרוסי היום הממשל האמריקני מתבטא ביתר חריפות מול הקרמלין, ובכך מפיג במעט את החששות האירופיים. ובאשר לנושא התרומה לנאט"ו - גרמניה אמורה להעלות את תקציב הביטחון שלה על פי התחייבותה לנאט"ו ל-2% מהתוצר הלאומי הגולמי שלה, כמעט פי שניים מהרמה הנוכחית. העלאה כזו היא בעייתית בשנת בחירות, במדינה כמעט פציפיסטית כמו גרמניה.

כן, בחירות. מרקל תבקש השנה קדנציה רביעית, ומולה יש אתגר לא פשוט בדמות מרטין שולץ, הסוציאל-דמוקרט, הביקורתי מאד כלפי טראמפ. מרקל תנסה להפיק את המיטב מהפסגה, וכך גם טראמפ. וזה טבעי. יש שאלה גדולה כמה מרקל תרצה להיראות כבעלת ברית של טראמפ – לא של ארצות הברית אלא של טראמפ אישית, וכמה מעט מרוחקת ממנו, ברוח האידיאלים שלה, השקפת העולם שלה הכה שונה מהנשיא. והוא מצדו יצטרך להחליט עד כמה ירצה ללכת לקראת בעלת ברית קריטית לארצות הברית, ועד כמה להדגיש את אג'נדת אמריקה תחילה שלו – שבסיס תומכיו רוצה.

היחסים בין ארצות הברית לגרמניה מורכבים. ההגירה הגרמנית לארצות הברית הייתה אחת הגדולות ביותר עם תחילתה במאה ה-19, ועשרות מיליוני אמריקנים, בהם גם טראמפ, הם ממוצא גרמני. בשנות ה-30 התמודדו בארצות הברית תומכי הבונד הנאצי עם פליטים יהודים מגרמניה, ואחרי שתי מלחמות עולם באו שנות הברית – אני ברלינאי הצהיר ג'ון קנדי בברלין המחולקת, "הסר את החומה מר גורבצ'וב" קרא רונלד רייגן למנהיג ברית המועצות. ואובמה התקבל בברלין כאליל רוק. הזמנים השתנו ועמן השקפות העולם והפוליטיקה בעקבותיהם. כעת על המדינאית המוערכת בעולם ועל המנהיג החדש של המעצמה החשובה בעולם להתחיל במערכת יחסים – לטובת שני הצדדים ולטובת המערב.

ובמהלך השנה ייפגשו טראמפ ומרקל שוב בפסגות ה-G20 וה-G7, ופסגת ראשי נאט"ו אבל איך אומר הפתגם – אין הזדמנות שנייה לעשות רושם ראשון.