יש מסורת אמריקנית שבה מתדרך הנשיא היוצא את הנשיא הנכנס, בעיקר במדיניות חוץ וביטחון, ומעביר לו מהו המקום המסוכן ביותר בעולם, לתחושתו ולתחושת קהילת המודיעין והביטחון. בשיחה בין ברק אובמה לבין דונלד טראמפ התשובה הייתה חד-משמעית, אך לא צריך להיות נשיא ארצות הברית על שלל מאגרי הביון והניתוח שלרשותו כדי לדעת את התשובה - חצי האי הקוריאני. למעט הפסקות קלות, התשובה הזו תקפה כבר עשרות שנים, עם הבדל חשוב אחד: משנה לשנה הסיכון גובר. החשש הגדול הוא שטעות בשיקול דעת או חישוב מוטעה יכול להצית מלחמה, אולי אף גרעינית.
יש היגיון בשיגעון או מה שנראה כשיגעון של קים ג'ונג און, השליט הצעיר של צפון קוריאה. "לקים הצעיר יש בדיוק אותו היגיון שהיה לאביו (קים ג'ונג איל) ולסבו(קים איל סונג) לפניו, אבל הסיכונים שהוא לוקח גדולים יותר. הוא בודק כל הזמן את גבולות הגיזרה, בודק איזו תגובה תבוא על איזו פרובוקציה", אמר לוואלה! NEWS דוקטור אלון לבקוביץ, מומחה לקוריאה ממכללת בית ברל.
לא הרבה זמן אחרי שטראמפ נכנס לתפקידו, בחר קים בעיתוי הכה רגיש של ביקור ראש ממשלת יפן שינזו אבה באתר הנופש של הנשיא בפלורידה - בעוד הפסגה התנהלה, הם קיבלו דיווח חי על ניסוי בטיל בליסטי. חודש לאחר מכן, שיגרה קוריאה הצפונית עוד ארבעה טילים בליסטיים לים יפן. טירוף ורצון במלחמה?
לפי טל ענבר, ראש המכון לחקר החלל במכון פישר, לא בכך מדובר. "קים מפר את הסנקציות הבינלאומיות באופן אחראי, אם ניתן להתבטא כך", אמר לוואלה! NEWS. לדבריו, הטילים שהוא משגר לא חולפים מעל יפן עצמה. וכשהוא משגר טילים לחלל הוא משגר אותם דרומה, אל האוקיינוס ולא נניח לכיוונה של ארצות הברית.
עם זאת, מלחמות לא פורצות כי שני הצדדים התנהגו ברציונליות. במקרה זה יש לכל הצדדים יש פחות מדי היגיון, או לפחות היגיון המקובל עליהם. צבר אירועים מאז הבחירות בארצות הברית עלול לקרב את העולם למלחמה נוספת בחצי האי הקוריאני. גם מלחמת קוריאה פרצה משום שהצפון הבין שהדרום לא מוגדר על ידי ארצות הברית אינטרס חיוני, ולכן היא לא תצא לעזרת סיאול. התוצאה הייתה שלוש שנות מלחמה, חורבן של שתי המדינות על שתי בירותיהן והסיום קו הפסקת האש חזר בדיוק לנקודה שבה היה ערב הקרבות, קו הרוחב 38.
כיום, יושב בבית הלבן נשיא שחלק מהצהרותיו במהלך קמפיין הבחירות ואחריו עשויות להתפרש כאילו שארצות הברית בוחנת מחדש את מחויבויותיה בעולם. היא לא בהכרח תצא להגן על מדינות שלדעתה אינן משקיעות מספיק בהגנה ומסתמכות על וושינגטון ויתרה מזו מתחרות בה כלכלית. יפן בתעשיית הרכב והאלקטרוניקה, וקוריאה הדרומית עם תעשיית הפלדה ומספנותיה. בדיוק בשל החשש מהידרדרות לא מבוקרת ביחסים, יצא בבהילות שר ההגנה ג'יימס מאטיס לטוקיו וסיאול מייד כשנכנס לתפקידו - זאת כדי להבהיר שארצות הברית מגבה את בעלות בריתה.
ארצות הברית גם נוקטת צעדים גלויים: התמרון השנתי עם הדרום שבגינו שיגר החודש הצפון את ארבעת הטילים, והצבת מערכת ההגנה המתקדמת נגד טילים THAAD בדרום. קוריאה הדרומית ויפן נמצאות בחשש כה כבד עד שהן מתחילות לדבר בקול רם על אופציות עצמאיות, אפילו גרעיניות.
קים למד את הלקח מקדאפי ומסדאם
ההתפתחויות הללו מכניסות לתמונה נוספת מדינה נוספת - סין. היא אמנם הפטרונית של קוריאה הצפונית, אך זה לא אומר שפיונגיאנג מצייתת להנחיות מבייג'ינג, שיכולה לשלוט בגובה הלהבות אך רק עד לגבול מסוים. יש לה קליינט קשה, היודע היטב שסין לא תתן לארצו ליפול. מבחינה אסטרטגית, סין אינה חושקת בלשון המעטה בקוריאה מאוחדת דמוקרטית ופרו-מערבית על גבולה, והתמוטטות המשטר בפיונגיאנג תיצור גל של מיליוני פליטים שיידפקו על שעירה. מכיוון שהניסיון לעצור את קוריאה הצפונית באמצעים די דלים הטלת אמברגו על ייבוא פחם מקוריאה לסין עד לסוף השנה - ודאי לא מרתיע את קים, סין פונה גם לאיומים נגד קוריאה הדרומית ויפן.
סין טוענת כי המערכת האמריקנית בקוריאה הדרומית מאיימת עליה ומזהירה כי האחריות להידרדרות תהיה על ראשן של סיאול וושינגטון. המערכת הזו יעילה לא רק נגד טילים קוריאניים, אלא גם סיניים, והיא עוד גורם שסין צריכה לקחת בחשבון כשהיא ממשיכה להתעצם בים סין הדרומי. ובייג'ינג אמנם הטילה אמברגו קטן על הצפון, אבל הצליפה בדרום עם שוט גדול בהרבה. "סין הנחיתה על כל סוכנויות הנסיעות בסין מעין אזהרת מסע לקוריאה הדרומית, וכך מהשבוע זרם התיירים הסינים לדרום קוריאה ייעצר", אמר דוקטור לבקוביץ. "מדובר בשמונה מיליון תיירים לשנה, כמחצית מכלל התיירות לדרום קוריאה".
וכשהמשבר האזורי הממושך מתעצם, הדבר האחרון שצריך הוא גם משבר פנימי. בדיוק בעיתוי הרגיש הזה נשיאת קוריאה הדרומית פארק גון-הייה הודחה בשבוע שעבר עקב פרשת שחיתות, שבה מעורבים בין השאר תאגיד הענק סמסונג וידידתה הקרובה מילדות שהייתה לאשת סודה. בעקבות זאת פרצו התנגשויות בין תומכי פארק למתנגדיה. זהו לא זמן טוב להראות לאחיםאויבים מצפון חולשה. בעוד כחודשיים ייערכו בחירות חדשות, ואולי תעלה האופוזיציה המעוניינת בריכוך מסוים של המדיניות התקיפה מול הצפון. זה, בין היתר, תלוי במידה רבה בפעולותיו והצהרותיו של קים.
גם לקים היו בעיות פנים משלו, אך הן נפתרות בדרך אחרת. מאז עלה לשלטון לפני שש שנים, בגיל 27, הוא ביסס את שלטונו בין השאר על ידי הוצאה להורג של כ-300 בני אדם, מחציתם בכירים, בהם דודו שנחשב לאדם החזק במשטר. המפורסם שבהם היה אחיו למחצה, קים ג'ונג נאם, שנרצח בנמל התעופה בקואלה לומפור, מלזיה לפני כחודש - כנראה בהוראת קים עצמו. הדבר היחיד המנחה אותו הוא הישרדות שלטונו. על כן הטיהורים האכזריים בפנים, והרתעה על ידי נשק גרעיני כלפי חוץ.
הוא למד מצוין את הלקח ממועמר קדאפי ומסדאם חוסיין: לעולם לא להתפרק מנשק להשמדה המוני. כל עוד יש לך נשק השמדה המוני ואמצעים לשיגורו המערב ידבר עמך בנימוס רב. אבל ברגע שהתפרקת ממנו והשתכנעת למתק השפתיים מוושינגטון, אז המערב יתקע סכין בגבך בשם הדמוקרטיה. זה הנרטיב, וקשה לומר שהוא מגוחך או משולל כל יסוד. מנהיג קוריאה הצפונית מוכן לשלם מחיר כבד - לעם, לא למשטר.
"כבר ב-2012 ראינו במצעד צבאי טילים עם טווח בין-יבשתי. אולי הם לא היו מבצעיים אז, אבל אפילו הרכבים שהובילו אותם, שנרכשו מסין, היוו הפרה של סנקציות בין לאומיות, וקים הציג אותם לראווה", הסביר ענבר. "אתה לא נכנס בעיניים פקוחות לסנקציות נוספות אלא אם יש או יהיה לך גיבוי".
לדבריו, כל טענותיה של פיונגיאנג על הארסנל שהיא מחזיקה, כולל הטילים ויכולותיה הגרעיניות, גובה במעשים ובניסויים. לדעת ענבר ומומחים נוספים, לשליט המוזר והרצחני בן ה-34 בלבד יש ראש נפץ גרעיני מוקטן הניתן להרכבה על טיל בין יבשתי, שיכול להגיע גם לארצות הברית. לוושינגטון ולממשל החדש יש כמה אפשרויות כשהוא שומע את ההצהרות על הנשק הגרעיני של פיונגיאנג היכול לפגוע ב"אויב האמריקני".
טראמפ הצהיר פעמים רבות שהסכם הגרעין עם איראן היה טעות היסטורית ומודע לשיתוף פעולה בין איראן לקוריאה הצפונית - ואחת האפשרויות הן מכת מנע נגד המדינה הקומוניסטית המבודדת. לכן, ייתכן שקים יעשה פרובוקציה אחת יותר מדי כי מול ארצות הברית גם אלפי הטילים שלו לא יעזרו. עם זאת, הם יגרמו נזק אדיר לכל האזור הנפיץ, ומול המטרה הטובה מכל אפילו לא צריך טילים - בירת דרום, סיאול, נמצאת בטווח התותחים של הצפון. לפי לבקוביץ, מלחמה תהיה המוצא האחרון. "קים לא מעוניין במלחמה, אבל הוא יעדיף מלחמה על כניעה שקטה ועל אובדן שלטון".
אם תפרוץ מלחמה, ידה של קוריאה הדרומית צפויה להיות על העליונה. היא חזקה לאין שיעור בכל פרמטר ובניגוד לצפון היא כמעט ולא חושפת את יכולותיה. מדי פעם, רק כדי להזכיר לצפון שלא יעשה טעויות נמהרות, סיאול משחררת הצהרה. אחת מהן הייתה מיועדת ישירות לבטן הרכה של קים הישרדותו והישרדות שלטונו כשחשפה תכנית לחיסול כל הצמרת בפיונגיאנג בתוך דקות.
ברור לחלוטין שמלחמה תהרוס חלק ניכר מהכלכלה הדרום קוריאנית ואת כל הצפון קוריאנית. וזאת מבלי להזכיר מעורבות אפשרית של ארצות הברית, של סין, של יפן או התדרדרות למלחמה גרעינית או שימוש בנשק השמדה המוני אחר.
התקווה היא שכמו בעבר, גם המשבר הזה יחלוף וההצהרות המתלהמות של קים יישארו כאלו. עם זאת, אסור לשכוח שלפני מלחמת העולם הראשונה הייתה שורת משברים שנפתרו והתחושה הייתה שהכל יישאר על כנו. ואם נלך למשל ספרותי, אז בסוף הסיפור על הנער שהזעיק את כל הכפר פעם אחר פעם כמתיחה בסוף הזאב אכן הגיע.