קלרה פונתה מביתה בעפרה על ידי מג"ב – ותתגייס לחיל בשבוע הבא

(בווידאו: פינוי עפרה, השבוע)

פינוי התנחלויות מייצר בלא מעט מקרים תמונות מקוטבות – התושבים שמפונים מביתם מול הכוחות המפנים, שמתעמתים מילולית או פיזית אחד עם השני. גם בפינוי תשעת הבתים בעפרה, למרות שעבר כמעט ללא אירועים חריגים, היו שני צדדים מנוגדים. לאור זאת, סיפורה של קלרה בן שושן בת ה-18 הוא כל כך ייחודי. בבית משפחתה התנהל הפינוי במשך ארבע שעות, אחד הארוכים בעפרה. סלון הבית היה מלא באנשים וגם בחדרים בבית בן שתי הקומות לא היה כמעט מקום, לאחר שהגיעו פעילים, ובעיקר פעילות, למחות יחד עם המשפחה נגד הפינוי.

לכאורה מדובר בבית כמו שמונת הבתים האחרים שפונו, אך עובדה אחת שהתגלתה לכוחות תוך כדי היום הארוך הראתה כי הסיפור שונה. קלרה, שפונתה עם הוריה וחמשת אחיה ואחיותיה ביום שלישי האחרון, עמדה וצפתה בדחפורים שהרסו את ביתה בחמש השנים האחרונות, בידיעה שתתגייס כשבוע לאחר מכן לשירות צבאי כלוחמת במשמר הגבול. למרות החוויה הקשה שעברה והתנגדותה הנחרצת לפינוי, החלטתה לשרת במג"ב עומדת בעינה.

עוד בוואלה! NEWS:
הערכה בצה"ל: חמאס מתכנן חדירת מחבלים מכמה מנהרות במקביל
"חשבתי שעובדים עליי": חיילי מילואים בצפון קיבלו מלפפונים מרצועת עזה
הכור בדימונה ומפעל סודי של רפאל: חיזבאללה חושף את "בנק המטרות"

נפגשנו ביום חמישי בבוקר ליד חורבות ביתה, כאשר הדחפורים עוד השלימו את הריסת חדרי הממ"ד בחלק מהבתים שפונו. כבר ממבט ראשון ניתן היה להבחין שמדובר בצעירה שיודעת מה היא רוצה ומכירה בכך שלא הכל שחור ולבן. "אני מרגישה שעקרו ממני את הדבר הכי חשוב, את הבית", סיפרה. "בכלל, כל השנתיים האחרונות היו מאוד קשות. שנתיים של חוסר ודאות. הקושי גדול יותר בגלל שזה לחינם. אם היינו עוברים דירה ומישהו היה נכנס לגור במקומנו, עדיין אפשר היה לעבור ברחוב ולראות את הבית", הוסיפה. "הרסו את הבית, ועכשיו לא יהיה פה כלום. גם אם יש בעלים לקרקע הוא לא יוכל לבוא ולעשות בה דבר, כי זה בלב היישוב. אז למה הרסו?", שאלה בעצב. "זה מאוד קשה".

"כשראיתי שהורסים את הקירות של הבית זה פגע בי מאוד. החדר שלי היה כמעט אחרון להיהרס, וכל הזמן אמרתי לאבא שלי 'תראה, עדיין נראה לי שאפשר להיות שם'. בסוף, כשהרסו, זה ממש כאב. זה היה כאילו הסוף לגמרי, לא נשאר דבר", אמרה.

משפחתה של בן שושן עלתה מצרפת לפני כשבע שנים. במשך שנתיים הם התגוררו בהתנחלות כוכב יעקב, ולפני חמש שנים רכשו את ביתם בעפרה, שם גרו מאז. לדברי קלרה, המשפחה ידעה שיש בעיה משפטית עם הבית, אך כמו כולם היתה בטוחה שהיא תיפתר. "זה היה כל כך אבסורדי ומטורף, כי זה בלב היישוב, אז האמנו שיהיה פתרון", אמרה. "בטח שלא העלנו על דעתנו שהבתים יפונו וייהרסו".

לפני כשנתיים פסקו שופטי בג"ץ שעל הבתים להיהרס והדבר היכה את התושבים, ובהם את משפחת בן שושן, בהלם. "כשהבנו שזו ההכרעה התאכזבנו מאוד מהמדינה, והכי הרבה מבג"ץ. מבחינתי הם האשמים", היא פסקה. "החיים הם לא שחור ולבן וצריך לאזן, ומה שקרה פה מאוד מתסכל".

במהלך הריאיון ניסינו להיכנס למתחם הבתים, כדי לעמוד על הריסות בית המשפחה. בקצה השביל המגודר שמקיף את הבתים עמדו כחמישה שוטרים וכמה שוטרי מג"ב, ששמרו שאיש לא ייכנס. כשהם שמעו שקלרה פונתה מביתה ושהיא עומדת להצטרף אליהם כשתתגייס בעוד שבוע, הם נעו במבוכה במקומם. אחד השוטרים שאל את קלרה אם היא תשרת כלוחמת, והיא השיבה לו בחיוך "כן". לצד החורבות היא סיפרה: "ההרגשה היא של הרס סתמי. אני נזכרת בכל התמונות שלנו בבית, צוחקים ושמחים יחד ועכשיו זה נגמר. אך ברור שנשמח גם עכשיו. החיים ממשיכים אבל במקום אחר".

אחרי כמה דקות במקום הציע לה השוטר את מספר הטלפון שלו, ואמר לה: "כשתתגייסי צרי איתי קשר ואעזור לך בכל דבר". קלרה הודתה לו בחיוך ושאר השוטרים איחלו לה הצלחה. לדברי קלרה, התמונה הזו חזרה על עצמה גם במהלך הפינוי. "זה היה קשה, ושאלתי את עצמי אם בשביל זה עלינו לארץ ועזבנו הכל בצרפת. ככה זורקים אותנו מהבית ומעמיסים את הציוד במכולה? אך אין לי כעס על השוטרות והשוטרים, הם בסך הכל קיבלו משימה, הם לא אשמים בזה", אמרה, והוסיפה: "היה לי חשוב לומר להם תוך כדי הפינוי שאני מצטרפת אליהם ומתגייסת למג"ב, כדי שיבינו שאני לא פושעת אלא אחת מהם, כמו כל אחד אחר במדינה".

על מלאכת הכנת הכוחות לפינוי הייתה אחראית רב-פקד ורדית אגסי, יועצת ארגונית של משמר הגבול. גם היא הבינה תוך כדי הפינוי שקלרה עומדת להתגייס ולהצטרף למשטרה. "נפגשתי עם קלרה בבית שלה בזמן הפינוי כמה פעמים", סיפרה אגסי. "היא עמדה שם בצד עם דמעות בעיניים, ניגשתי אליה וחיבקתי אותה. תוך כדי הבנתי גם שהיא מתגייסת למג"ב וזה בהחלט היה לא צפוי. למחרת בזמן ההריסה נפגשנו שוב והתחבקנו. אישרתי לה להסתובב ברחוב, נתתי לה את מספר הטלפון שלי וקבענו שנדבר אחרי הגיוס", הוסיפה. לדבריה, "צריך להבין שהמשימה היא מורכבת ותמיד נתקלים בסיטואציות אישיות. בגלל זה עסקנו רבות בהכנות לפינוי. זה מצב מסובך אבל בסופו של דבר זו המשימה ולמרות הקושי הם התמודדו וביצעו את המוטל עליהם. דווקא המשפחות, שמבחינתן זה האובדן הגדול ביותר, גילו הכי הרבה הבנה".

כשניסיתי להקשות על קלרה ושאלתי איך גיוסה למג"ב מתיישב עם העובדה שדווקא הם פינו אותה, היא ענתה בפשטות: "כבר שנים היה ברור לי שאתגייס למג"ב. בכלל, מאז שעליתי לארץ אני מרגישה שאני צריכה להגן עליה, ולתרום למדינה כך. ידעתי מראש שמי שיפנה זה מג"ב, ובהתחלה ניסיתי להקדים את הגיוס לחודש נובמבר כדי שלא אהיה פה כשהשוטרים יבואו לפנות אותי, אבל לא הצלחתי", סיפרה. "בסופו של דבר אני שמחה שזה לא הצליח כי זה היה ניסיון לברוח מהמציאות. זה היה מאוד חשוב לי להיות עם המשפחה שלי. אני יודעת שזה מוזר ושהייתה צריכה להיות לי התלבטות לגבי הגיוס, אבל אני משתדלת להוציא את הרע ולראות רק את הטוב", הוסיפה. לדבריה, "פינוי זה לא התפקיד של מג"ב, זה לא מה שהם עושים. התפקיד שלהם זה להגן עלינו ולכן אני רוצה להיות שם ולתרום".

בן שושן סיפרה שגם בסביבתה הקרובה מגבים ומעודדים אותה. "היו כאלה שהרימו גבה ושאלו אותי בצחוק למה אני מתגייסת למג"ב אם הם באים לפנות אותי, אבל הרבה עודדו אותי ואמרו לי כל הכבוד ושחשוב שיהיו אנשים כמוני שם", סיפרה.

לדבריה, "הצבא צריך להיות בנוי מכל האנשים ומכל הדעות, וזה מה שעושה אותנו חזקים למרות המחלוקות. לשמחתי היו פה הרבה בני נוער שבאו להיאבק. ראיתי כמה אנשים אוהבים את הארץ שלנו, ולמרות שמפנים אותנו בכוח, האנשים פה מאוד קשורים למקום והשורש שלהם באדמה. זה מאוד מחבר ונותן תחושה של אחים. חבל שהיו כאלה שבגלל חילוקי הדעות ויתרו על להגיע לפה".

שאלתי את קלרה מה תעשה אם תידרש לפנות התנחלויות במהלך שירותה במג"ב. "אני מתפללת, מקווה וגם מאמינה שבגלל שפינו אותי לא ישלחו אותי למשימה כזו. יוצא לי לחשוב על זה הרבה, אבל תמיד יש לי את ההרגשה שלא יבקשו ממני דבר כזה, ולא אצטרף להתמודד עם משימה כזו. אני מאמינה שיבינו את הרגישות של העניין", ענתה.

לאחר הפינוי עברה משפחתה לדירה שכורה בעפרה. הם מתכננים לעזוב את האזור בעוד כחצי שנה ולעבור לחדרה. "יש לנו קרובי משפחה באזור ורצינו להתקרב אליהם. בנוסף, אנחנו רוצים לפתוח דף חדש. כואב לעבור מפה, אבל רצינו להחליף את האווירה", אמרה. לסיום, הציגה את העמדה שמתווה את דרכה בחיים: "חשוב לי לומר שלמרות כל חילוקי הדעות אנחנו חייבים בסוף לכבד אחד את השני, גם אם אנחנו מתנגשים בהרבה דברים. צריך לבטא את הדעות שלנו, אבל חייבים לשמור על הכבוד ולא להגיע לשנאה בין הצדדים".