במהלך גל הטרור האחרון, כשאינתיפאדת הסכינים בשיאה, התקיימה בקייב הפגנת תמיכה בישראל. מאות תושבים הגיעו, גם כמה פוליטיקאים מקומיים שנשמעו לקריאתו של יוזם האירוע, צבי אריאלי. באותם ימים הוא ניהל מסע הסברה של אדם אחד, כשגם התראיין לכלי תקשורת באוקראינה בפעמים שבהן ישראל עלתה לכותרות. "באוקראינה מסתכלים על ישראל כמודל לחיקוי. הם רואים מדינה שחיה תחת איומים בלתי פוסקים, ולא עוצרת. בלא מעט מובנים, גם מצליחה להתקדם".
אוקראינה אינה נוף ילדותו של אריאלי בן ה-37 - הכבוד הזה שמור לים הבלטי - הוא עבר להתגורר בה ב-2013, אחרי 20 שנה בישראל, כדי לנסות את מזלו בעסק שפתח חבר קרוב. המציאות שינתה את התכניות לאחר כשנה, אז פרצה במדינה מלחמת האזרחים המדממת. היום, שלוש שנים לאחר מכן, הלוחם מגדוד 12 בגולני מוצג בכלי התקשורת באוקראינה כדמות ביטחונית מוכרת ומוערכת.
המלחמה במדינה השסועה הובילה, בין שלל השלכותיה, גם לעלייה באירועי אלימות על רקע אנטישמי. בעקבות ריבוי מקרים שבהם הותקפו יהודי קייב בדרכם מבית הכנסת לביתם, שוחח רבה של העיר עם אריאלי והציע לו להקים קבוצת "הגנה יהודית", שתפקידה למעשה לאבטח את הקהילה. אריאלי הסכים מיד.
"תקיפות היהודים אז בקייב לא היו חובבניות. לא הייתה שם מקריות, אלא תכנון מקדים וקפדני", הוא מבהיר את הצורך שהיה לקהילה להיערך מפני התוקף הבא. במקביל, זכה להערכה גם בקרב הזרם המרכזי במדינה, כשסייע בהעברת עשרה פצועים מהקרבות לטיפול מציל חיים בישראל.
השמועה על האיש שמבטיח את ביטחונה של הקהילה היהודית עשתה לה כנפיים, והגיעה עד למשרד לביטחון הפנים האוקראיני. יועצו של השר נפגש עם אריאלי והציע לו לאמן כוחות מילואים אוקראיניים שמיועדים להישלח לקרבות במזרח המדינה.
"נתנו לי שבוע. שאלתי את עצמי, מה כבר אפשר להספיק בשבוע? ניחמתי את עצמי בכך שוודאי מדובר בלוחמים לשעבר בצבא האדום. מהר מאוד הבנתי שלרובם אין קשר ללחימה, חלקם החזיק נשק רק בטקסים", הוא אומר במבוכה. לאריאלי לא הייתה ברירה אלא לפתח בטירונות מקוצרת, ברוחה של זו שעוברים כוחות החי"ר בצה"ל, רק במתכונת קצרה הרבה יותר.
אחרי שחניכיו יצאו מאזור הקרבות, אריאלי זכה לטלפונים שהודו לו על ההכשרה והוסיפו כי היא הצילה את חייהם. הממשל בקייב ראה כי טוב, והחליט להפקיד בידיו של אריאלי את הכשרתן של המקבילות האוקראיניות ליחידות הצנחנים ומשמר הגבול.
"השר לביטחון הפנים של אוקראינה העניק לי דרגות מקבילות לסרן בצה"ל, על מנת שאחזיק בדרגה שמאפשרת לי להדריך לוחמים כחוק", הוא אומר. "החשיבה המבצעית באוקראינה שונה. בצה"ל, הצוותים שבשטח אחראים על בניית משימה, כמובן על בסיס מודיעין וסיוע מהפיקוד שמעליהם, אבל מי שבשטח בונה ומציג את המשימה. בעוד שבאוקראינה יושב גנרל במשרד בקייב, מוריד פקודה - והכוחות בשטח פועלים. זה חסרון גדול".
שמו של אריאלי זוכה לשבחים באוקראינה, וגם קבלת האזרחות לא איחרה לבוא. חייליו העריכו אותו, וכנראה שגם נהנו מהידיעה שהם משוחררים בשישי ובשבת, כי המדריך עם הכיפה על הראש לא מאמן בסופי שבוע. לאחרונה הוא ביקש להפסיק בהדרכת היחידות האוקראיניות, האינטנסיביות הותירה חותמה.
כעת אריאלי נותר באוקראינה, שם מרכז חייו, שם ערכו גבוה מכפי שיכול היה לקוות כשהיגר אליה. על אף פעילותו למען ישראל - "אני תמיד נזהר ומבקש שלא יקראו לי 'המדריך הישראלי' או יראו בי נציגה של מדינת ישראל, אני אדם פרטי עם אידיאולוגיה שמייצגת רק אותי. אם הצלחתי בדרך כלשהי לעשות באוקראינה פעולה אחת למען ישראל - זה רווח נקי".