תקרית חמורה של אלימות משטרתית שאירעה לפני כ-13 שנים, הגיעה לסיומה רק השבוע, לאחר שבית המשפט המחוזי בירושלים פסק פיצויים בהיקף של 2.6 מיליון שקלים לצעיר שהותקף באכזריות בניידת משטרתית וסובל מאז מצלקות נפשיות. פסק הדין והעדויות שנמסרו במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) לאחר התקרית מלמדים כיצד אובדן שליטה משנה את מסלול חייו של קורבן אלימות משטרתית.
מדובר בתקרית שהתרחשה בחודש יוני 2003, במהלך נסיעת לילה מאוחרת בירושלים. התובע, ע', כיום בן 49, ואחותו, ר', כיום בת 37, סיימו את עבודתם ונסעו לביתם בצפון העיר. בדרך נסע לפניהם רכב משטרתי סמוי ללא סימני זיהוי, שביצע במהלך הנסיעה בלימה פתאומית.
בעדותם במח"ש טענו השוטרים כי הבחינו בפעילות עבריינית ולכן עצרו את הרכב. ע' סימן לרכב להמשיך לנסוע באמצעות הבהוב באורות הרכב וצפירה. בסופו של דבר התקדם הרכב המשטרתי לצומת הקרוב ועמד בנתיב שפונה שמאלה. ע' העמיד את רכבו ברמזור בנתיב הסמוך, במקביל אליו.
"הסתכלתי לתוך האוטו, סתם מתוך סקרנות. אמרתי: קרה משהו? ואז זה שישב מאחורה אמר לי: 'סע סע סע' לפני שנראה לך מה זה", סיפר ע' בחקירתו במח"ש. "אמרתי לו: 'מי אתה שתראה לי מה זה? מי אתה בכלל?'. הבחור שישב מקדימה צעק, 'אם אתה גבר תרד אני אראה לך מה זה אתה לא יודע במי נתקלת'. כל זה קרה במהירות".
בשלב זה, סיפר ע', "יצאו פתאום שלושתם מהרכב במהירות. אחד מהם הוציא לי את המפתח מהסוויץ' וביקש רישיונות ותעודת זהות מבלי שהזדהה". ע' סיפר כי בתגובה הטיח לעבר השוטר הסמוי "מי אתה בכלל?" וכי שוטר נוסף, חובש כיפה, נעמד מחוץ לרכב לצד אחותו, החל לקלל ואמר "אני אראה לך מה זה יא שרמוטה". לדבריו, השלושה הוסיפו איומים כגון "אתה לא יודע מה נעשה לך" ו-"נפתח אותך".
"ריב נהגים"
השוטרים טענו בעדותם כי ע' פנה אליהם אף הוא בשפה גסה וקילל אותם. השופט אריה רומנוב קיבל את טענותיהם אך הוסיף כי "עצירת מכונית המשטרה עוררה את חמתו של התובע ואולי אף הפחידה אותו" וכי השוטרים קיללו גם הם את ע'. השופט אף דחה את טענות השוטרים כי הם הזדהו בפני ע' כבר בתחילת התקרית. "ניתן לסכם", כתב השופט רומנוב, כי "העצירה הפתאומית של השוטרים גרמה להתפתחותו של 'ריב נהגים'".
ר', אחותו של ע', יצאה מהרכב, התקשרה למשטרה ואמרה שקבוצת אנשים שמציגים את עצמם כשוטרים מאיימים על השניים. "אמרתי להם שהם מאיימים להרביץ לי ולאחי, שהם לא מזדהים. אחד מהם התחיל להגיד לי: 'יא פרחה, תראי איך את נראית. יא זונה כדאי שתסתמי את הפה שלך", סיפרה בחקירתה במח"ש זמן קצר לאחר התקרית.
לאחר שיחתה של אחותו למשטרה הודיעו השוטרים לע' שהוא עצור, הוציאו אותו מהרכב והכניסו אותו לרכבם, כשהם משאירים את ר' מחוץ לרכב הנעול. "העובדה שהשוטרים השאירו את אחות התובע שבאותה עת הייתה בת 24, לבד על הכביש באמצע הלילה ללא מפתחות לרכב, יש בה כדי להצביע על הלך רוחם באירוע", קבע השופט רומנוב.
השוטרים וע' מסרו גרסאות סותרות בנוגע לנעשה ברכב לאחר המעצר. השוטרים טענו כי ע' ביקש לענות למכשיר הטלפון שלו שצלצל ולאחר שסירבו לאפשר לו זאת השתולל ותקף אותם. מנגד טען ע' כי לאחר שניסה לענות למכשיר, התנפלו עליו השוטרים ותקפו אותו. "אמרתי לאחד מהם שאני רוצה לראות אם אשתי התקשרה אלי. הוא חטף לי את הטלפון, החל להכות אותי עם הפנס בצוואר, בראש ובכתפיים, ואז הצטרפו אליו השניים האחרים", סיפר ע' בעדותו. "אחד מהם היכה בי עם מכשיר הקשר בפנים ובראש. התקפלתי והרגשתי ידיים מעופפות, גם הנהג הסתובב והיכה אותי". בשלב זה רשמה החוקרת כי ע' פרץ בבכי. "לא הבנתי מה הם רוצים ממני אבל הם המשיכו להרביץ... אחד מהם דחף לי אנטנה (של מכשיר קשר) לפה, לאף ולעין, וכל הזמן איימו עלי", הוסיף.
אחותו של ע' הגיעה בהמשך לתחנת המשטרה, אך לטענתה זכתה ליחס משפיל. את שאירע בתחנה תיארה כך: "הייתי ממש בהלם. היו לי דמעות של כאב. איך יכולים להתייחס לבן אדם שלא עשה שום דבר אותם אנשים שהם אנשי חוק ואמורים לגונן עלינו?".
השופט רומנוב קיבל את טענותיהם של עורכי הדין אורי גלבוע ועמית אוריה, שייצגו את ע' וציין בין היתר כי: "האפשרות שהתובע, אדם נורמטיבי בדרכו לביתו בסוף יום עבודה עם אחותו, בחר להשתולל ולהכות שוטרים בדרך לתחנת המשטרה, נראית הרבה פחות מסתברת מהאפשרות שהשוטרים כעסו על האופן שבו התובע ואחותו התבטאו כלפיהם והחליטו ללמד אותו לקח".
השופט אף קבע כי מעצרו של ע' אינו חוקי. "מדובר היה בסכסוך בעל אופי 'אזרחי' שלשוטרים לא היה מעמד מיוחד בו והם לא היו רשאים להפעיל כלפי התובע ואחותו את הכוחות והסמכויות שלהם כשוטרים", כתב, אך הוסיף כי על אף שהאופן שבו התבטא ע' כלפי השוטרים ראוי לגינוי, אין בו עבירה. בשל כך, קבע השופט, על המשטרה לפצות את ע' בגין עוולות של תקיפה, כליאת שווא ורשלנות.
השופט פסק תשלום פיצויים לע', בעיקר בשל הנזק הנפשי שנגרם לו. מומחים שונים מטעם המשטרה ומטעמו של ע' נחלקו באשר לאפשרות כי הוא סובל מהפרעה פוסט-טראומתית (PTSD), אך פרופ' אבי בלייך, מומחה מטעם בית המשפט, קבע כי יש מקום לאבחנה זו. חוות דעתו של בלייך הייתה כי ע' סובל בין היתר מ"עיסוק חוזר בחוויה הטראומתית, התייחסות פרנואידית לבלשים כדמויות רודפניות ומאיימות, דיכאון, אשמה ובושה, הפרעה בשינה, חרדות". ע' אף סבל בעקבות התקרית מהתקפי זעם כלפי אשתו וילדיו.
את ההסבר לתגובתו החמורה של ע' לאירוע תלה פרופ' בלייך בתחושת אובדן השליטה שלו, ובחוויה שעבר בניידת. "נשאלת השאלה למה דווקא לו (הייתה תגובה נפשית שכזו א.ס.). ברגע שדוחפים אדם לניידת ולא אומרים לאן מסיעים אותו... יש כאן שבר תרבותי. להרגשתו, ברמה האישית מחקו אותו, עשו ממנו אפס וכך הוא מתנהג מאז", כתב בלייך.
ע' ניהל הליך ממושך בבית הדין לעבודה, כשניסה לקבל פיצויים ולהכיר בו כנפגע תאונת עבודה בשל העובדה שהאירוע התרחש כשחזר מעבודתו. לאחר שבית הדין דחה את תביעתו, הוא המתין כמה שנים ובסופו של דבר, בשנת 2010 הגיש תביעת פיצויים נגד המשטרה והשוטרים. לאחר שהשוטרים עצמם נמחקו מהתביעה, נותרה המשטרה נתבעת יחידה בתיק.
לזכותו של ע' נפסקו פיצויים משמעותיים בסך של כ-2.1 מיליון שקלים וכן החזר הוצאות משפט בסך כחצי מיליון שקלים. בין היתר, עסקו הפיצויים בנזק שנגרם לע' במישור האישי, המקצועי, המשפחתי והנפשי.
מעורכי הדין אורי גלבוע ועמית אוריה, שייצגו את ע', נמסר: "פסק הדין הוא פסק דין אמיץ שלא היסס לקבוע ממצאים חד משמעיים בנוגע לחוסר אמינותם של השוטרים. זו עליית מדרגה בנושא המלחמה באלימות המשטרתית, ופסק הדין הזה צריך לעמוד לעיני שוטרים. אמנם, בפעם הזו לא נפסקו פיצויים עונשיים נגד השוטרים ולא הוטלו עליהם הוצאות אישיות, אלא רק על המשטרה, אבל פסק הדין מהווה שלב חשוב בדרך לשם".