השורה התחתונה, מודה פרופסור זאב רוטשטיין, אינה אלא פרדוקס ישראלי קלאסי, כהגדרתו. "יש לנו את הרפואה ברמה הכי גבוהה בעולם. מי שיש לו שכל, יבוא לכאן גם מחוץ לארץ להירפא, זה המקום הכי טוב, אבל מצד שני יש לנו מערכת, שחבל על הזמן כמה שהיא גרועה".
בשיחה עם וואלה! TALK, סיפר מנכ"ל הדסה על הקרבות הרבים שניהל כדי לשפר את תשתיות הבריאות הקורסות בישראל, דחה את הביקורת על תיירות המרפא המשגשגת והכניס את יעקב אילון לפרטי המאבק המוצלח שניהל עד שהציל את גירעון הענק של בית החולים. "חזו לנו מינוס של 47 מיליוני שקלים, ובהסכם ההבראה קבעו מינוס של 27 מיליון. כמה גמרנו? 62 מיליוני שקלים פלוס", הדגיש.
על פי רוטשטיין, "הראש הישראלי היה צריך למצוא לנו דרך להסדיר את המערכת. הרופאים מעולים, הרפואה מעולה ואפילו המוסדות מעולים, אבל כשאתה מסתכל אחד אחד, פתאום גרעונים, גומרים את התקציב באמצע השנה, טורים של חולים. כולם גאונים, אבל כל המערכת לא מסתדרת כאילו שמישהו הקצה לנו מטפחת אף קטנה וביקש שזה יהפוך לשמיכה".
אחד הפתרונות, הסביר המנכ"ל, הוא שינוי הגישה באשר לאפשרויות רכישת ביטוח הבריאות הפרטי, והפיכתו למוצר צריכה לכל דבר. "אם אני רוצה לקנות בריאות ברמה יותר גבוהה, אני רוצה שהמדינה לא תאסור עליי. כמו שאנשים רוצים לקנות 'זארה' או מותגים אחרים, הם רוצים לקנות בריאות מסוימת ממישהו ספציפי. צריך לאפשר להם את זה. הדרך לרפא את הבריאות הציבורית לא עוברת בהכרח דרך חיסול הרפואה הפרטית. הרי ב-2017 לא מצליחים במדינה לשמור את הרופאים בתוך המערכת, והם צריכים לצאת החוצה כדי להתפרנס. בהדסה בניתי חומה, כל מי שבא לשם יכול להשאיר את הארנק בבית ולקבל את כל השירותים, אבל מי שכן רוצה לבוא לרופא ספציפי, כרפואה פרטית ובנושאים לא דחופים, מגיע לאחר שעות העבודה".
רוטשטיין אינו מסכים עם הקביעה כי תיירות המרפא תשפיע לרעה על מערכת הבריאות, וקורא להוספת מקומות, מיטות ותקנים כדי לעמוד בביקוש. "המערכת הציבורית לא צריכה להתנהל עם הזקנה במסדרון ולא צריכה להתנהל כשהבוהן של החולה נוגע באף של מי שלידו. לא צריך לעבוד ברמה של 8 כוכבים, אבל יש מינימום, ובכל זאת בכל שנה אנחנו רואים תמונות של שרשרת חולים ששוכבים במסדרון בלי כבוד עצמי. אנחנו מנסים לחיות את הרגע, וישראל לא חושבת שלושה צעדים קדימה. תיירות המרפא הייתה ההצלה שלנו. הגענו למאות מיליוני שקלים הכנסות, ובתי החולים ניצלו את זה. הם הרחיבו את התשתיות ולא חיכו שהממשלה תעשה את זה עבורם. כשאתה מוכר תיירות מרפא אתה צריך להיות הטוב שבטובים, אז אתה מפתח את הרפואה, הכישורים והטכנולוגיה ואז מי שנהנה מזה הוא החולה הישראלי".
מנכ"ל הדסה לא מהסס לרגע כשהוא מתבקש להתייחס לתדמיתו. "מה שאופייני לבולדוזר, זה שכשהוא צריך לעבור הוא עובר. לא חושב שעברתי חוק, אבל יש ביורוקרטיה נוראית במדינה. לוקח לך שנים לקבל היתרים והסכמים, אבל אתה רוצה לעשות, החיים קצרים והחולים עומדים בפתח. אם הייתי צריך לחכות עד שכל הפקידים יתרצו ויגידו 'כן', בית החולים היה נשאר בצריפים".
הדרך להבראת הדסה - ומערכת הבריאות הישראלית כולה - על פי רוטשטיין, עוברת בשילוב כוחות קולקטיבי ובהפחתת האינטרסים האישיים. "זה לא פשוט שמכניסים לרופא חצי מהמשכורת הכוללת שלו וזה לא הופך אותו לאויב שלך. אתה צריך לשמור עליו בהמשך. אני לא מכיר מפעל שמצטמצם בלי לפגוע. אני מקווה שכל הגורמים ישלבו ידיים כי הדסה באמת חשובה למדינת ישראל, ולכן אני שם. במערכת הבריאות יש מקומות להתייעל, תמיד יש לאן ואיך, אבל אין לי ספק שמתחייבת רפורמה שתסדיר את השירותים בצורה כזאת שיהיה מספיק כסף לכל אחד במדינה. הסל שלנו רחב אבל היכולות עולות כל הזמן. אני אישית מודה שקניתי תרופה למישהו יקר לי, נגד מחלת סרטן. שילמתי 16 וחצי אלף שקל על תרופה לשבוע. הציבור לא יכול לעמוד בזה, וצריך לעשות משהו".