בראשית שנת 2008 ובשיא הפילוג והמאבק הפנימי בין תנועת חיזבאללה, בהנהגתו של חסן נסראללה, לבין תנועת אל-מוסתקבל, בהנהגתו של סעד א-דין אל-חרירי, המתח בארץ הארזים הגיע לשיאים חדשים. בחדשות הלבנוניות עלתה ידיעה לפיה אנשי חיזבאללה ערכו תמרון צבאי רחב היקף במספר אזורים במדינה.
ידיעה זו התפשטה במהירות וגררה תגובות רבות, שכן פרשנים פוליטיים ניתחו את התמרון כהחלטה של חיזבאללה לשלוח מסר ליריבותיה הפוליטיות לפיו היחסים בין חיזבאללה לבין המדינה עומדים להשתנות. אולם, ראש הממשלה דאז, פואד סניורה, ביקש להרגיע את הרוחות. הוא פרסם הצהרה בה הודיע שלפי המידע שנמצא ברשותו השמועות בנוגע לתמרון של חיזבאללה אינן נכונות, ושמדובר היה רק ב"סימולציה על הנייר".
רבים בלבנון שבו ונזכרו ברגע המותח ההוא לפני כשבועיים כשהקשיבו לנאומו של מזכ"ל חיזבאללה ולקריאתו לישראלים למהר ולפרק את הכור הגרעיני בדימונה בטענה כי טילי הארגון מסוגלים לפגוע בו. גם אז, בדיוק כמו ב-2008, הייתה בדברי נסראללה עמימות. במילים אחרות, לא היה ברור האם איום חיזבאללה נגד ישראל הוא "סימולציה על הנייר", ניסיון לזרוע פחד בלב הישראלים כחלק מהלוחמה הפסיכולוגית המתנהלת בין הצדדים, או שמא מדובר בהחלטה לשלוח מסר לישראל ולעולם כולו לפיו אנו עומדים בפני שלב חדש של הסכסוך.
הסכסוך בין חיזבאללה וישראל לא פסק מעולם, כשהוא כולל בתוכו מרכיבים מודיעיניים, צבאיים, מלחמתיים, וגם מרכיבים אסטרטגיים ארוכי טווח. אי לכך, אסור לזלזל בעיתוי בו בחר נסראללה לאיים לפגוע בישראל, והשאלה שצריכה להישאל היא מדוע בחר דווקא עכשיו לשחרר את האיום הזה, ומדוע הדגיש דווקא את הכור הגרעיני בדימונה?
חיזבאללה, ישראל והבית הלבן
לדידי, לא ניתן להפריד בין איום נסראללה להפגיז את הכור בדימונה, מתקן המהווה את אחד הקלפים החזקים ביותר שמחזיקה ישראל, לבין הכרזתה של ישראל כי היא מתכוונת לרוקן את מכל האמוניה בחיפה, אותו מכל שנסראללה איים בעבר להפגיז ולהפוך ל"פצצת אטום" שתתפוצץ על ישראל. נסראללה, חשוב לזכור, מכיר היטב את האופי הישראלי והוא מומחה גדול לנקודות התורפה של ישראל. למעשה, הוא ביקש לקשור בין ריקון מכל האמוניה לבין הפצצת הכור, וביקש להחזיר את הישראלים למעגל האימה והבעתה.
סיבה נוספת קשורה בישראל, ובמסע ההפחדה שהיא עצמה מנהלת נגד חיזבאללה. מסע זה כולל טענות כי הארגון מתעצם, מתחמש ביותר ממאה אלף טילים, מתארגן לקראת כניסה של לוחמי חיזבאללה ליישובים ישראליים באצבע הגליל, ומכניס לזירה נשק שובר שוויון המגיע כביכול דרך סוריה. בשל סיבות אלו, יש לראות בדבריו של נסראללה כמענה לטענות הישראליות כניסיון לרמוז שהאיום של חיזבאללה הוא לא רק זה הטקטי והגלוי, אלא גם זה החבוי, הפוטנציאלי והאסטרטגי, ומכאן רצונו לשמור על עליונותה של חיזבאללה בלוחמה הפסיכולוגית.
סיבה שלישית קשורה לסדר העולמי החדש ולנשיא ארצות הברית הנכנס, דונלד טראמפ. נסראללה מודע היטב לכך שעם כניסתו של טראמפ לבית הלבן, יחד עם הצהרותיו המתגרות נגד איראן וחיזבאללה והאיום שלו לנקוט במהלכים נוקשים בנוגע למצב בסוריה, עליו לשחרר איום גדול מהרגיל.
נסראללה גם מודע היטב לחפיפה שבין הצהרות טראמפ לבין הצהרות ישראל בנוגע לאיראן ולחיזבאללה, ולכן ביקש לקדם איום שגם יחזק את המורל בשורותיו, גם ישרת את מטרותיו, וגם יאותת כי מלחמה נגד ארגונו עלולה להסתיים בכי רע. דרך איום זה, אם כן, ביקש נסראללה להביע זלזול מופגן בארצות הברית, לקשור בין יכולות הארגון לבין "הגב" האיראני טהראן שיגרה לפני כחודש טיל ניסוי בליסטי - וגם להדגיש כי עבור חיזבאללה אין שום גבול וכי הארגון מוכן לכל אפשרות, כולל הפגזת הכור בעומק ישראל, איום שאף אישיות ערבית בכירה מעולם לא הזכירה.
במילים אחרות, בהצהרתו ביקש נסראללה לשלוח מסר, לארצות הברית ולישראל, שתמציתו היא "תחשבו מסלול מחדש". לאור המצב ולאור ההקשר, נדמה שהפעם לא מדובר רק באיום או בסימולציה על הנייר.
אבראהים בירם הוא פובליציסט לבנוני. המאמר המלא התפרסם בעיתון "אל-נהאר" היוצא לאור בביירות. המאמר תורגם לעברית כחלק ממיזם משותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת, במסגרתו מתורגמים מאמרי דעה מהעיתונים הערביים המובילים לאתר וואלה! NEWS. מערבית: צאלח עלי סואעד.