כלי טיס של צה"ל תקף לאחרונה כוחות של דאעש בחצי האי סיני כך לפי פרסומים זרים. אם אכן כך נעשה, ניתן להניח שהתקיפה בוצעה לפי בקשה מצרית כסיוע לכוחות הקומנדו המצריים שנלחמים זמן רב בכוחות דאעש בסיני, בהצלחה חלקית. למהלך זה יש אספקטים רבים טקטיים, אסטרטגיים, מדיניים ועוד, והציבור חשוף רק לחלקם הקטן. ואולם, גם עם החשיפה הצנועה הזו, ניתן לומר כי פעולה זו הייתה מיותרת, ורצוי שלא יהיה לה המשך.
הרתעה היא הנשק העיקרי של מדינת ישראל מאז ומתמיד וחשוב לשמר אותה. הידיעה של כל אויב אפשרי כי לצה"ל יש יכולות פגיעה והשמדה ברמה גבוהה ומענה איכותי נגד כל אתגר ביטחוני באזור מאפשרת לנו שקט יחסי. משאבים ועמל רב הושקעו לצורך יצירת התדמית הזו. למרות שחיקתה בשנים האחרונות, היא עדיין תקפה וקיימת.
הרתעה הוא מושג פסיכולוגי בעיקרו, שנבנה ונשען על תדמית, הערכה מודיעינית, לקחי עימותים מהעבר, לוחמה פסיכולוגית ועוד. לא תמיד הדימוי נכון למציאות, אבל מדובר בכלי אפקטיבי. הידיעה ש"השכן הפרוע" תמיד יכול להגיב באופן בלתי מבוקר מעוררת לא אחת בקרב דיירי השכונה חששות והערכה כלפיו.
את רוב הצלחתו, בנה דאעש על הרעתה. בהתבסס על צ'ינגיז חאן ועם כמה וידיאו קליפים פשוטים אך מעוררי צמרמורת, שהועצמו על ידי התקשורת העולמית, הצליח הארגון ליצור בקרב אויביו התרעה מוצלחת שבנויה על לוחמה פסיכולוגית. התוצאה הצבאית מרשימה שורות של ג'יפים חמושים במקלעים שועטים במדבריות עיראק וסוריה הצליחו לכבוש תוך זמן קצר חצי מהמזרח התיכון. אם לא הייתה קמה נגדם קואליציה של בעלות הברית, קשה לדעת איפה היה מסתיים מסע הכיבושים המוצלח. זו ללא ספק הצלחה מסחררת בכל קנה מידה.
זה לא הזמן לפתוח חשבון עם יריב נוסף
ישראל לא הגיעה לעימות פיזי עם דאעש, שהעדיף מסיבותיו לשמור את העימות לשלבים מתקדמים יותר. גם העובדה שהיה קרוב מבחינה טריטוריאלית כמו ברמת הגולן או בסיני לא הובילו להצתת העימות. דאעש מצוי בעימות כולל נגד ברית צבאית יוצאת דופן שהוקמה לכבודו, ובאזור זה כנראה, ידו על התחתונה.
בישראל מעדיפים להתרחק מעימות צבאי מיותר עם דאעש, ונכון עשה מי שהחליט לשמור את האצבע מחוץ לשמורת ההדק. גם אם יש רצון לעשות "ג'סטה" לידיד מצרי, זה לא הזמן לפתוח חשבון עם יריב נוסף. יצירת מוטיבציה בקרב דאעש נגד מטרות ישראליות בארץ או בחו"ל הוא לא מסוג הדברים שנחוצים לנו. איפוק לעומת זאת, נחוץ לנו מאוד.