התמונות המצמררות מבית האבות בחיפה, שבהן נראים מטפלים מתעללים בקשישים חסרי ישע שבחרו (או שבחרו עבורם) במוסד כשתחנה האחרונה שלהם, זעזעו את המדינה כולה. רוב הציבור בישראל כנראה ראה רק את האלימות הפיזית שנתפסה בעדשת המצלמה - זה הכי קל והכי מסעיר. אך הכעס צריך להיות מופנה לא רק כלפי המתעללים בקשישים, אלא כלפי החברה כולה וכלפי המדינה, שהפריטה את הערכים הבסיסיים שלנו כבני אדם.
יש לכעוס על אבדן צלם האנוש של החברה המערבית, שרואה הכול דרך חור המטבע, שכן הכל נקנה בכסף. מכעיס לחשוב על אנשים שחושבים שדי בכך שישלמו למטפל סיעודי במקרה הטוב, או ישתתפו בהוצאות בית האבות של הוריהם במרקע רע, ובכך תמה אחריותם כילדים.
אני משוכנע שהקשישים תרמו רבות למדינה שלנו, וכי חלקם לפחות נמנה עם דור החלוצים שבנה לנו את הבית הזה. זה דור של אנשים שעלה לארץ מתוך ציונות, וראה בהזדקנות בארץ ישראל זכות אבות. מדובר בדור שחלם על חברה ערכית ומוסרית, ולצערו הרב, זכה לראות ואף להרגיש את חוסר החמלה של המדינה שהם עצמם בנו.
החברה הישראלית נמצאת במשבר ערכי ומוסרי שקשה לראות כיצד יצליח "המוח היהודי" להיחלץ ממנו. למשברים כלכליים ניתן למצוא פתרונות, אך למשבר המוסר אין פתרון באופק, אלא להיפך.
האלימות שנראית בסרטון מבית האבות היא רק הקצה של המציאות האלימה בחברה הישראלית. לא מדובר עוד בקללות בצמתים או בצעקות בתור לביטוח הלאומי, אלא בהידרדרות של הערכים שלנו כחברה. אנו חיים בעידן שבו רף המוסריות נקבע רק אם המעשה עובר את הרף הפלילי של בית המשפט, וגם אז, לא בטוח אם ייקבע עונש. האסור הפך למותר ושקרים הפכו לאג'נדה פוליטית - אם לא עצרו אותך או תפסו אותך "על חם", הרי שלא עברת כל עבירה.צמרת החברה שלנו ישבה או יושבת בכלא, ועשרות ראשי ערים בה ממלאים את ספסלי הנאשמים.
"הגיבורים" בסרטון, שהכו את הקשישים בבית האבות, הם הבבואה של של החברה הישראלית. אנו אמנם מסרבים להאמין שכך אנו נראים, אך אלו שאחראיים על החינוך והתרבות בחברה שלנו נוהגים ומתנהגים בדרך לא מוסרית. אי אפשר לצפות מחברה שאלה הם מנהיגיה למוסריות אחרת. חברה שמקדשת את אלוהי הכסף ושבה אנשים לא מוסריים אמונים על ערכי המוסר, לא יכולה לצפות להיות מוסרית.
הכותב הוא ראש המכינה הקדם צבאית "בארי".