אין תמונה שמסכמת בצורה טובה יותר את המפגש הראשון בין ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, מאשר החיוך הרחב שהיה על פניו של נתניהו במהלך 35 הדקות של מסיבת העיתונאים שפתחה את הפגישה. נתניהו וטראמפ נראו כמו חברים ותיקים, הכול נופת צופים, כולל קבלת פנים של מלכים שהכינו לו ולרעייתו בבית הלבן. כאן לא הייתה לחיצת יד ממושכת ומביכה, כמו שהמצלמות קלטו בפגישותיו של טראמפ עם ראש ממשלת יפן וראש ממשלת קנדה מוקדם יותר החודש. כאן היו רק חיבוקים וחיוכים, שפת גוף נינוחה, והרמוניה נדירה ששכחנו ממראותיה בשמונה השנים האחרונות.
לגבי תוכן הדברים של טראמפ אפשר להתווכח - אבל אין שום ספק לגבי הטון. הוא היה חם וידידותי, יוצא מגדרו, נחוש להוכיח שיש עידן חדש בבית הלבן עבור ישראל. בנושא האיראני טראמפ כבר מזמן הוכיח שהוא מדבר את שפת נתניהו, אבל בנושא הפלסטיני, אצל טראמפ, כמו אצל טראמפ, יש כרגע הרבה יותר סימני שאלה מתשובות ברורות לגבי הכיוון שאליו הוא מתכוון לקחת את הדברים. "מדינה אחת, שתי מדינות מה שיעשה את נתניהו והפלסטינים שמחים", אמר טראמפ. אפשר לשער שברחבי המזרח התיכון משננים את המשפט "מבולבלים? גם אנחנו".
עוד בנושא:
בנט על פגישת נתניהו וטראמפ: "דגל פלסטין הוחלף בדגל ישראל"
טראמפ לנתניהו: "אני רוצה לראות את ישראל עוצרת את ההתנחלויות"
האו"ם והפלסטינים מזהירים: "אין פתרון מלבד פתרון שתי המדינות"
בימין הישראלי בירכו בעיקר על "תום עידן שתי המדינות". נאחזים בסמנטיקה. זה נכון: לראשונה זה יותר מ-20 שנה, נשיא אמריקני לא דיבר מפורשות על מדינה פלסטינית, וראש הממשלה סירב לציין אם הוא עדיין תומך בחזון בר אילן, כפי שדרש ממנו יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט. טראמפ שבר את הנוסחה הרגילה והמוכרת של שתי מדינות לשני עמים והחל לדבר על יוזמה אזורית רעיון שנתניהו מנסה להניע כבר לא מעט זמן. מצד שני, הוא שוב שפך מים צוננים על הבטחת הקמפיין שלו להעביר את השגרירות לירושלים, ואמר שהישראלים יצטרכו לעשות ויתורים ושישראל תצטרך לרסן את הבנייה בהתנחלויות. "אתה מבין את זה, נכון?", הישיר מבט לנתניהו, בחיוך.
לכאורה, את כל הרעיונות האלה שמענו גם בממשל אובמה, ואפילו בממשלים שלפניו: הקריאה לרסן את ההתנחלויות, הרעיון של יוזמה אזורית, הדרישה מהפלסטינים להפסיק את השנאה וההסתה ולהכיר במדינת ישראל אינם חדשים על המפה, אף שטראמפ ישמח להציג את עצמו כפורץ דרך. אבל לראשונה זה הרבה זמן ההתנחלויות לא באמת היו לב העניין. המנגינה היא לגמרי אחרת.
נתניהו השקיע שעות של הכנות לקראת הפגישה הזו, ונראה שגם טראמפ עשה שיעורי בית היטב. המטרה העיקרית של שניהם הפגנת חום, אהבה וידידות. אם תרצו, השקת ה"ברומאנס". טראמפ כנראה למד שהדרך ללבו של נתניהו היא דרך האישה שלצדו, ועשה לרעייתו כבוד מלכים כשנקב בשמה והודה לה על יחסה לרעייתו מלניה. נתניהו פנה בחיוך לחתנו של טראמפ, ג'ארד קושנר, ונזכר שהם מכירים מימים ימימה. במשך שנים, כדי להתמודד עם הטענות על ההשפעה של המתיחות בינו לבין הנשיא לשעבר ברק אובמה, נהג נתניהו להתייחס ליחסים בין ישראל וארצות הברית כבעיות בתוך ה"משפוחה", בעגה יידית. עם טראמפ, לפחות כרגע, הוא בהחלט מרגיש בן משפחה.
מי שאולי ירגיש מוזנח בקשרי המשפחה המחודשים של נתניהו וטראמפ הם בני דודינו היהודים-אמריקנים, שחששם הגובר מהתגברות האנטישמיות ברחבי ארצות הברית לא קיבל מענה במסיבת העיתונאים המחויכת. טראמפ אמנם אמר בדברי הפתיחה שלו ש"לא נשכח את מה שהעם היהודי סבל", וניסה לתקן את נזקי הסערה של השמטת היהודים מהודעת הבית הלבן ליום השואה הבינלאומי.
אבל בתשובה לשאלת כתב ערוץ 10 מואב ורדי על החששות בקהילה מאנטישמיות הקפיד הנשיא להתחמק היטב. הוא לא הזכיר את המילה אנטישמיות, אלא רק דיבר על הצורך לעצור את "הפשע והגזענות". הוא ציין את חבריו ובני משפחתו היהודים, והבטיח שאנחנו הולכים לראות "רק אהבה, אהבה ואהבה". נתניהו התערב גם הוא והעניק לטראמפ תעודת הכשר "אין תומך גדול יותר מטראמפ בעם היהודי ובמדינת היהודים. עלינו להניח לסוגיה הזו". במשפחת נתניהו-טראמפ זו אולי נגמר בחיוכים, אבל אצל היהודים האמריקנים זה ממש לא נשאר בתוך המשפחה.