לפני פחות מארבעה שבועות הושבע נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, ומלכתחילה ההתנהלות של המשולש בין שר החוץ רקס טילרסון, שר ההגנה ג'יימס מאטיס והיועץ לביטחון לאומי מייקל פלין הייתה תחת זכוכית מגדלת, במיוחד כשהאחרון הוא תומך נלהב בנשיא רוסיה ולדימיר פוטין. טילרסון אמנם מקורב לפוטין, אבל לפחות בשימוע התבטא בחריפות לגבי מדיניותה של מוסקבה. מאטיס הוא מהאסכולה האמריקנית הוותיקה, הרואה בחשדנות את מהלכי הקרמלין.
פלין סומן כמינוי בעייתי מלכתחילה, אבל הנשיא טראמפ תמך בו ללא סייג. עם זאת, בסוף השבוע האחרון התמיכה האיתנה התחלפה באותו סוג תמיכה וגיבוי שמקבלים מאמני כדורגל כושלים מבעלי המועדון בישראל. מכתב ההתפטרות אכן הונח על שולחנו של הנשיא, ומנע את המשך המבוכה.
אחרי פחות מחודש, הממשל נמצא במצב של עוינות ואי-אמון בלתי נתפסים בין הבית הלבן לבין זרועות המודיעין. ראשי המודיעין חוששים לגלות מקורות ליועץ לביטחון לאומי ולנשיא עצמו מחשש שהם יודלפו למוסקבה. פרט לספרי ריגול מטורללים ותיאוריות קונספירציה קיצוניות, איש לא חשב שמצב כזה אפשרי במציאות.
מינויו ופיטוריו של פלין הם עדות נוספת לכאוס בלשכת טראמפ. המינויים מתעכבים, גם בשל הקרבות בסנאט על כל מינוי ומינוי. מנגד, ייתכן שמדובר רק בחבלי לידה של ממשל מורכב, תחת נשיא מורכב שאין לו למעשה מפלגה משלו שתגבה אותו. מיד לאחר שפוטין נבחר לנשיאות רוסיה, טבעה הצוללת קורסק. הנשיא המשיך לנפוש בים השחור, וכשהגיע למפגש עם משפחות הנספים באסון הותקף על ידם בזעם, בשידור ישיר. רבים ראו בכך את קצו הפוליטי של פוטין.
בכל ממשל אמריקני יש מתח מובנה בין היועץ לביטחון לאומי לבין שר ההגנה, ולעתים בינם לבין הפנטגון, ה-CIA וכל השאר. זה טבעי, אך הקרב ביניהם לא ממש החל, ופלין הניח את המפתחות, בלית ברירה, והתפטר. הדבר הוודאי הכמעט יחיד בסיטואציה הזו הוא שבעל הברית המרכזי של טראמפ ברצון להתקרב לרוסיה כמעט בכל מחיר סולק מהמשוואה.
כעת ממתינה משרה קריטית בבית הלבן למועמד. שם שצץ כעת הוא הגנרל לשעבר דיוויד פטראוס, אדם שגם הוא נמצא תחת עננה לא פשוטה, ולא ברור אם המינוי יעבור. בנוסף לכך, אם אכן פטראוס ייבחר ליועץ לביטחון לאומי, השלישייה פטראוס, טילרסון ומאטיס איננה בדיוק פרו-ישראלית נלהבת. וגם אם הנשיא אומר את דברו, יש דברים רבים מאד הנסגרים בדרגים האין-סופיים כמעט תחתיו במשרד החוץ, בפנטגון ובין סוכנויות ביון. ושם האמון, הקשרים והקרבה חשובים מאוד.
נשיאותו של טראמפ מתחילה ברגל שמאל. התכנית הנחפזת לאיסור כניסה משבע מדינות מוסלמיות, מינויי שרים שהופכים זירת קרב בסנאט, מלחמה נגד התקשורת ובית המשפט - ועכשיו פלין. בלוח השחמט של הנשיא יש עוד הרבה חיילים שניתן להקריב כדי להדוף לחצים, כמו דובר הבית הלבן שון ספייסר, האיש שעומד בחזית מול התקשורת ובינתיים לא מביא את התוצאות המקוות.
זה נכון שכל ממשל אמריקני מחליף את כל הצמרת שלו, רק שבדרך כלל זה נעשה מדי שלוש או ארבע שנים, לא בתוך חודש - אולם ייתכן שזה דווקא יפעל לטובתו של טראמפ. אולי הנשיא מבין את מגבלות הכוח ומבין שיש לבחור אנשים ראויים יותר, לסנכרן טוב יותר את עבודת הממשל ולשפר אותה. בסופו של דבר, טראמפ רוצה להשיג יעדים מסוימים, והדרך שבה החל את נשיאותו היא כנראה לא זו שתוביל לכך.