משהו רע עובר על היחסים בין הדיקטטור האחרון של אירופה לבין שכנתו השתלטנית ממזרח. נשיא בלארוס, אלכסנדר לוקשנקו, מחבב תקשורת חופשית ואופוזיציה אמיתית עוד פחות מנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, והשניים שמרו על קשרים קרובים בשנים האחרונות. הקרע בברית בין הרפובליקה הסובייטית לשעבר ליורשת של ברית המועצות החל לפני שלוש שנים, כשרוסיה סיפחה שטח מרפובליקה סובייטית לשעבר אחרת.
כיבוש חצי האי קרים היה תמרור אזהרה בפני לוקשנקו. אחרי גיאורגיה ב-2008, אוקראינה הייתה האחרונה ליפול לנקמת רוסיה הזועמת על כל מחשבה על עזיבת מרחב ההשפעה שלה. הנשיא, שנמצא בשלטון מאז התפרקות הגוש הסובייטי, הפנים כי ארצו עלולה להיות המטרה הבאה. בלארוס - המכונה גם "רוסיה הלבנה" - חברה מאז 1996 באיחוד רופף עם רוסיה, שבתחילתו נועד ליצור כמעט אינטגרציה מלאה ביניהם וכיום הוא נותר בעיקר על הנייר.
במהלך מלחמת האזרחים באוקראינה פעל לוקשנקו לתיווך בין הצדדים, ואף הפגיש בין פוטין לנשיא אוקראינה, פטרו פורושנקו. השניים צולמו לוחצים ידיים בתיעוב בתמונה זכורה היטב מהפסגה שהובילה להסכם מינסק. ההסכם צמצם באופן משמעותי את היקף האלימות, וכלל גם הסגת כלי נשק כבדים מקו החזית, אולם הוא מופר בתכיפות רבה ובשבועות האחרונים עומד על בלימה.
כך, שבעודו שומר על יחסים קרובים עם מוסקבה, פעל נשיא בלארוס לפתח קשרים עם מדינות אחרות באירופה כדי להפסיק את התלות בגז ובנפט מרוסיה. בפברואר שעבר ביטל האיחוד האירופי את הסנקציות שהטיל על לוקשנקו ועל בכירים אחרים במשטרו והבחירות האחרונות לפרלמנט ראו את כניסתם של שני חברי אופוזיציה - לראשונה מאז שנת 2000.
את מתנגדיו של השליט הוותיק, שמקדם את בנו ניקולאי הנוכח בעצרות השנתיות באו"ם, זה לא ריצה - אך בבריסל הבינו שבלארוס לא תהפוך בין לילה למופת דמוקרטי. בתמורה להקלות ולשיפור ביחסים, ביטל לוקשנקו בשבוע שעבר את הצורך באשרת כניסה לעשרות מדינות, בהן לחברות האיחוד ולארצות הברית. צעד זה, לצד סירובה של מינסק לאפשר למוסקבה לבנות בסיס בשטחה, היו יותר מדי עבור הקרמלין.
בתגובה, שירות הביטחון הפדרלי של רוסיה (FSB), היורש של הקג"ב הסובייטי, החל להציב עמדות בידוק בגבול בין שתי המדינות, שאמור להיות חופשי במסגרת האיחוד הרופף ביניהן. לוקשנקו זעם על כך והבין כי הסיבה לכך היא התקרבותה של ארצו למערב. בנאום ארוך ומייגע, שנמשך יותר משבע שעות, האשים שליט בלארוס את רוסיה בניסיון להכניע אותו דרך סחיטה כספית.
מינסק מסרבת לשלם את מחיר הגז שדורשת מוסקבה, וזו בתגובה גם קיצצה את כמות הנפט המסובסד שהעבירה לשכנתה ופגעה במזקקות המשמשות מקור הכנסה עיקרי למדינה שבה חיים עשרה מיליון איש. גם בתחום המזון התגלעו מחלוקות עמוקות, אחרי שבלארוס עקפה את חרם המזון שהטילה רוסיה על המערב בשל הסנקציות על מעורבותה באוקראינה. כנקמה, רוסיה הטילה מגבלות על יבוא מזון מבלארוס, לכאורה בשל תנאים סניטריים. עוד לפני שהוא שולח טנקים ומצייד ארגוני בדלנים מלאכותיים, פוטין משתמש בכלים כלכליים כדי להשיג את מבוקשו.
לוקשנקו, מצדו, שהכריז למורת רוחה של רוסיה כי "אחינו באוקראינה נאבקים על עצמאותם" מבין היטב מה הרתיח את הקרמלין. "רוסיה חוששת מכך שבלארוס תלך ממנה, שלוקשנקו יפנה למערב", אמר שליט בלארוס בנאומו הממושך ביום שישי האחרון. הוא דחה נחרצות את התכנית להקמת בסיס רוסי בשטחה של בלארוס, מאחר שלטענתו שיתוף הפעולה ביניהן הדוק ממילא ואין בכך טעם.
זאת לא הפעם הראשונה שבה שתי השכנות גולשות למשבר הכולל התגוששות דיפלומטית. עם זאת, לנוכח השבריריות באחדות האירופית, והעובדה כי בלארוס אינה חברה בשום גוף מערבי קולקטיבי היכול להגן עליה, ייתכן שלוקשנקו מותח את החבל. קשה לראות את פוטין מקבל את יציאת בלארוס מתחום השפעתה של רוסיה. וכפי שכבר הוכיח בגיאורגיה, באוקראינה ובסוריה - הוא מוכן לשמור על כך גם בכוח הזרוע.
