אראל סג"ל מבקש להודות לארגון "יש דין" מעומק הלב

ראשית, לפני הכל אני רוצה להגיד תודה גדולה לארגון "יש דין" שהביא אותנו עד הלום. בהמשך, על מה התודה.

מהו חוק, מהו מהותו של משפט, מה מטרת השפיטה? שאלות פילוסופיות שגדולות עלי. אני מעדיף סיפורים. על המלך אבן סעוד, מייסדה של ממלכת ערב הסעודית סיפרו שפעם כשישב על כס השיפוט באה בפניו אישה שבעלה נהרג כשאדם שעסק בגדיד (קטיף תמרים) נפל עליו מצמרת דקל. האישה דרשה עין תחת עין, שן תחת שן, מוות תחת מוות. היא רצתה נקמת דם וכל ניסיון לסולחה ופיצוי כספי שהציע המלך לא שברו את עקשנותה. אז המלך אבן סעוד חשב וחשב ואמר לאישה, בסדר, את צודקת. אבל אם שן תחת שן ועין תחת עין אז גם באופן ההוצאה להורג. טפסי על העץ וקפצי עליו.

מבינים איזה יופי? הכי קרוב למשפט שלמה שאפשר. מלך חכם מאוד הסעודי הזה. הוא הבין מה שבג"ץ שלנו לא מבין. שלמשפט יש הקשר, יש מציאות, לא רק רעיון מופשט של חוק. הוא הבין שאין טעם בפתרון אבסורדי של נקמת דם חסרת משמעות ולכן הציע פתרון אבסורדי. אבל בג"ץ שלנו יצר פתרון אבסורדי לשם האבסורד. הר טרשים קירח עליו הוקם ישוב פורח יהפוך שוב להר טרשים קירח. היהודים מפונים מבתיהם שייהרסו בגלל התנהלות כושלת של המדינה. והפלסטינים, בעלי הקרקע כביכול? גם לא ייהנו מפרי ניצחונם. הם לא יחזרו לאדמות. דווקא במקום שבית המשפט מתבקש להיות אקטיבי ולמצוא פתרון יעיל, כזה שיש בו פיצוי אמיתי (נניח על עוול) - מיליון דולר לכל פלסטיני, שני מיליון - מתעקשים לחגוג את החוק היבש והמופשט. הדמוקרטיה במופע תיאורטי שתכליתו הרס מיותר, מקבילה לקפיצה המטופשת מצמרת הדקל על הרוצח בשגגה.

אני בוחן את ההודעות של ארגון "יש דין" וחושב לעצמי כמה הארגון הזה מלא בבולשיט. לא בני אדם מעניינים את הארגון, לא הפלסטיני כשלעצמו אלא הרעיון הנאצל של מאבק בכיבוש. ולמה אני אומר את זה? כי הם יודעים שהפלסטינים בתמונה לא ישובו לאדמותיהם. הם יודעים שדה פקטו הם זרוע מבצעת של מדינות אירופאיות במאבק בכיבוש. כשהם מגישים את העתירות הללו לא הפלסטינים מסתייעים בהם לסעד משפטי אלא הם משתמשים בפלסטינים. עד כמה שידוע לי, פרקליט אמור לייצג אך ורק את טובת הלקוח שלו, לא את האמת, לא אג'נדה ולא נרטיב. נשאל אם כך, מהי טובת הלקוחות של "יש דין"?

הרעיון הלאומי הפלסטיני? או מימוש הקניין הפרטי שלהם? על פי הודעת "יש דין" זהו הקניין, אבל היי, לא יהיה להם קניין. ארגון "יש דין" כמייצג העותרים לא חיפש ולא ניסה להגיע לפשרה הגיונית, נניח פיצוי כספי נדיב תמורת ביטול גזרת הפינוי. ולמה בעצם? הם הרי אמורים לדאוג ללקוחותיהם לפתרון המיטבי, לפתרון צודק. אבל "יש דין" לא מתעניינים בפלסטיני הממשי, הקונקרטי אלא בפלסטיני הייצוגי, הפלסטיני שנאבק בכיבוש. כי אם באמת טובת ורווחת החבורה המצולמת הייתה בראש מעייני "יש דין" הרי שהארגון היה הראשון לצאת למלחמת חורמה בחוק הפשיסטי-גזעני של הרשות הפלסטינית הגוזר עונש מוות על פלסטיני שמוכר קרקע ליהודי. גזנגה.

ועכשיו אנחנו מגיעים לסיבה שבגינה צריך להגיד תודה ל"יש דין". עמונה לא נהרסה לשווא. הניצחון ש"יש דין" חוגגים הוא ניצחון פירוס. "יש דין" קיצרו לנו את הדרך לסיפוח הגושים הגדולים. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה אבל סבבה שבזכות יש דין נזכה לקפיצת הדרך. צדק פואטי, עונש על הרוע הדווקאי והעקשני. עכשיו לנתניהו ולממשלה אין תירוץ למזמז את הזמן, עכשיו צריכים להתחיל לשלוט. בזכות "יש דין" יעבור חוק ההסדרה ובזכותם יבנו אלפי יחידות דיור. ואם צריך לשנות את דרך הבחירה של שופטי בג"ץ או להגדיל את מספרם בכדי שישקפו את העם ולא רק את הצדק המופשט מרחביה הרי שהגיע הזמן. ואנא מכם, אל תאיימו עלינו במדינה דו לאומית. מה שלא עבד בבלקן לא יעבוד כאן. נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי מצביע מחנ"צ אחד שיסכים לתת סטיק של אף 35 לטייס ערבי. לא בגלל גזענות אלא בגלל הישרדות.

ולכן, סיפוח של שטחי סי יאותת לפלסטינים שהזמן אוזל ויקדם את פתרון הקונפדרציה ירדנית פלסטינית (ואת זה אני אומר בהנחה שהמלך עבדאללה אינו המלך האחרון בשושלת ההאשמית). אז תודה "יש דין", זעזעתם את הבית בדיוק זמן שהעולם נע בתנועת המטוטלת מליברליזם לדרוויניזם.

ויודעים מה, אחרי הרהור שני, דימוי תנועת המטוטלת שחוק מדי וגם רופס קצת. כי התקופה בה אנו חיים עברה מכת שוט בתאונת דרכים. ההיסטוריה התנגשה במציאות והתוצאה היא טראמפ, ברקזיט, ימין עולה, ימין קיצוני וכו'. ואני לא איתמם, הרבה סכנות, פיזיות וערכיות צופנים הזמנים הבאים. אבל אלו הזמנים. אירופה שהתרגלה להגנה אמריקנית התמכרה לתחושת אשמה צדקנית וטהרנית. זה עבד עד אובמה. אבל אובמה הפך את אמריקה לצל חיוור של עצמה ואירופה התעוררה לסיוט של גל הגירה טקטוני, לרוסיה של הצאר פוטין ולמשבר כלכלי מייאש. טראמפ נבחר כי אנשים העדיפו הישרדות דרוויניסטית על פני תקינות פוליטית באופן הפשוט ביותר. לבוחרים המושמצים של טראמפ נמאס להרגיש אשמים בכל צרות העולם כולו. הם לא החזיקו עבדים, הם לא פגעו בנשים, הם לא קשורים למלחמה בין סונים לשיעים בשום צורה שהיא. הם אנשים לבנים ושחורים וצהובים שעובדים קשה והולכים ביום ראשון לכנסיה ורוצים לשלוח את הילדים לקולג'. וכשהתקינות הפוליטית בתצורתה הליברלית ביותר הגיעה לשיאים חדשים של הדחקה כמו העובדה שהנשיא אובמה לא מסוגל לנקוב בשם המפורש "טרור אסלאמי" - החרא פגע במאוורר.

אין דבר מבדר יותר מהווידאו הנ"ל. נשים מוחות נגד טראמפ בקריאה "אללה הוא אכבר". הכי כיף בתוך רעלה. אבל זה בקטנה. חלק ממשתתפות מצעד הנשים נגד טראמפ התחפשו לאבר מין נשי. הסיבה לתחפושת היא כמובן ההקלטה שלו אומר "לתפוס לה את הפוסי". אותן נשים המחופשות לאבר מין נשי (ויש לי רעיון מה שם התואר ההולם למי שמתחפשת כך אבל רבתי מספיק עם פמיניסטיות בזמן האחרון כך שאני מותיר לכם לחשוב לבד מהו) הריעו לדונה הילטון שנאמה על הבמה המרכזית על אחווה נשית ומאבק נשי ואיך היא למדה לאהוב את עצמה למרות עברה וכו' וכו'. כאן אנחנו מגיעים לקטע הבעייתי. הילטון אמנם לא ירדה לשפל המדרגה המוסרי של ניבולי פה כמו טראמפ אבל בכל זאת יש בעברה כתם.

דונה הילטון לקחה חלק בפשע מזוויע וגרוטסקי. ב-1985, כשהייתה בת 20, הילטון וששת חבריה חטפו מתווך בן 62, תומס ויגירלו שמו, הומו. במשך שלושה שבועות הם החזיקו בו כבן ערובה עבור כופר. הם הרעיבו אותו, הכו אותו, עינו אותו, שרפו אותו, ובסוף הכניסו אותו למיכל והוא נחנק.

במאמר שנכתב על האירוע במגזין הנחשב "פסיכולוגיה היום" מסופר שכנשאל אחד מחבריה למה ביצעו בקורבן מעשה סדום באמצעות מוט ברזל, ענה החוטף: "הוא היה בכל מקרה הומו". בלש משטרת ניו יורק וויליאם ספרלינג סיפר למגזין על הילטון: "לא האמנתי שהבחורה היפה והאינטליגנטית הזו יכולה להיות כה חסרת רגש בזמן שתיארה מה עשו היא וחבריה למר ויגירלו. הם מעכו בצבת את אשכיו, הכו אותו ושרפו אותו".

החבורה נלכדה לאחר שהילטון נשלחה להעביר את פתק הכופר נתפסה. היא הורשעה בחטיפה ורצח מדרגה שניה ונשלחה למאסר עולם שבין 25 שנה לעולם. היא שוחררה כעבור 27 שנה והפכה לקדושה של שמאל פמיניסטי ליברלי. אני מאמין ביכולת האדם לעשות תשובה אבל רבאק, אתן מוחות נגד אמירות עבר של טראמפ באמצעות רוצחת לשעבר?