בווידאו: מייקל פרנציז, בנו של סוני פרנציז: "אמרתי לאבי שהגיע הזמן שייקח אחריות"
ב-2 ביולי 2016 נדחתה בקשתו של סוני פרנציז לשחרור מוקדם מהכלא בארצות הברית. לפרנציז הייתה סיבה טובה להאמין שיבלה את ימי חייו האחרונים בחיק משפחתו הענפה. בגיל כזה, טען עורך דינו, הוא כבר לא מהווה סכנה לציבור. אלא שבהסתמך על העבר, לטענה הזו לא היו ממש סימוכין. רק שש שנים לפני כן, כשהוא בן 93, הורשע הגנגסטר הוותיק בסחיטה באיומים וקשירת קשר נגד מועדוני חשפנות. הוא נשפט ונכלא לשמונה שנים.
העונש, במקור עד יוני 2017, קוצר בכל זאת ופרנציז צפוי להשתחרר בקרוב מאוד, כנראה כבר במהלך חודש פברואר. איש אינו יודע מה יקרה כשהאסיר בן ה-100 ייצא לחופשי והרשויות ימשיכו לשים עליו עין עד יומו האחרון מחשש שיבצע מעשי פשיעה נוספים. אחרי הכול, כמי שהיה בשטח מימיה הראשונים של המאפיה האמריקנית, הוא פשוט לא מכיר שום דבר אחר.
ג'ון "סוני" פרנציז (פרנצזה בהיגוי איטלקי) נולד ב-6 בפברואר 1917 בנאפולי. זאת, לפחות, הגרסה הרווחת. לטענת בנו מייקל, הוא בכלל הגיח לאוויר העולם על סיפון אניית המהגרים שהביאה את הוריו לארצות הברית ב-1919, אבל על פי רישומי הרשויות בארצות הברית הוא יחגוג השבוע את ציון הדרך המשמעותי. סוני גדל בסביבה האיטלקית הקשה של ניו יורק של שנות ה-20 וה-30, מציאות שחייבה אותו לשרוד בתנאים קשים ואלימים, מבית ומחוץ. בסוף שנות ה-30 עשה את הצעד שהכתיב את המשך חייו והצטרף למשפחת הפשע של ג'וזף פרופאצ'י.
אלה היו ראשית ימי המאפיה האמריקנית. בתחילת שנות ה-30 השתלט צ'רלס "לאקי" לוצ'יאנו על הפשע המאורגן בארצות הברית. לוצ'יאנו היה האיש שמיסד את מודל "חמש המשפחות" שיזם הבוס סלבטורה מרנזנו (שאותו רצח לוצ'יאנו יחד עם חברו היהודי מאיר לנסקי). עם מועדון החמש נמנו משפחות בונאנו, מנגאנו (מאוחר יותר גמבינו), לוצ'יאנו (ג'נוביז), גליאנו (לוקזי) ולבסוף פרופאצ'י (קולומבו). פרנציז השתייך, כאמור, למשפחה האחרונה, ורשמית הוא פועל בשורותיה עד היום בתור אנדר-בוס, תחת ראש המשפחה קרמיין פרסיקו, שחי עדיין אבל לא יראה עוד אור יום מחוץ לכותלי הכלא.
פרנציז היה איש חסון ומאיים והושווה למתאגרף רוקי מרציאנו, שבמקרה או שלא גם היה חברו הטוב. ב-1938 נעצר בפעם הראשונה בגין תקיפה וב-1942 שוחרר מהצבא האמריקני בגין "תכונות רצחניות".
ואכן, תכונות רצחניות יש למכביר באיש הזה. פרנציז סיפר בזמנו לאיש המאפיה גאי פטאטו, בלי לדעת שהאחרון הוא מודיע משטרתי: "רצחתי אנשים ואני לא מדבר על ארבעה, חמישה או עשרה". על פי ההערכות, הוא היה התחנה האחרונה בחייהם של בין 50 ל-60 קורבנות. הוא שלט בגזרת הפשיעה המאורגנת, ההונאות וההלוואות בריבית. מי שלא יכול היה להחזיר היה בצרות גדולות. מי שסירב להיות שותף בעסקאות עמו, לא יכול היה לעשות עוד עסקאות בכלל. הוא היה אחד החיילים המשמעותיים והיעילים ביותר של משפחת קולומבו. בשנות ה-60 החל לעלות בסולם הדרגות של המשפחה, אבל ככל שהתקדם, כך הייתה החשיפה שלו גדולה יותר.
מרציאנו לא היה החבר המפורסם היחיד של פרנציז. הוא נהג להתרועע עם פרנק סינטרה וסמי דיוויס ג'וניור ובכלל, היה מחובר מאוד לתעשיית הבידור. 1967 הייתה השנה היפה של המוזיקה, ובכל מקום שבו יש הצלחה וכסף, כדאי לחפש גם את המאפיה. באותה שנה נוסדה חברת התקליטים "בודה רקורדס". מאחורי ההשקה המוצלחת הזו עמדו שותפים רבים. לאחד מהם קראו סוני פרנציז. החברה יצאה לדרך ארוכה ומשגשגת בתחום, מה שאפשר לפרנציז להלבין דרכה כספים, והרבה. הוא לא הספיק ליהנות יותר מדי מהעניין הזה, כשבמרץ של אותה שנה הורשע בתכנון מספר מעשי שוד. ב-1970 הוא נשפט ל-50 שנות מאסר, אבל שוחרר ב-1978. הזיגזג נמשך והוא נכנס ויצא מהכלא בערך בתדירות שבה אדם ממוצע טס לחו"ל.
בכל התקופה הזו שמר פרנציז על נאמנות למשפחה. לא הביולוגית, כמובן, אלא זו שאליה השתייך ארגונית. עבורו, ה"או?מ?ר?ט?ה", השבועה של הקוזה נוסטרה, הייתה ותהיה תמיד ערך עליון. אצל בניו מייקל וג'ון ג'וניור, לעומת זאת, הסיפור היה מעט שונה.
כל אדם שנכנס למאפיה התחייב בטקס מיוחד ל"אומרטה" קשר השתיקה. זהו קוד שיובא מסיציליה, ואליו מחויבים לא רק אנשי המאפיה עצמה, אלא גם עדי הראייה לרצח ה"לא ראיתי, לא שמעתי" הידוע. ב-1963 היה הגנגסטר ג'ו ואלאצ'י לראשון שהפר את הקוד, כשלמעשה אישר את קיומה של המאפיה תמורת הפחתה בעונשו, אבל באופן כללי, עד אמצע שנות ה-80 נצמדו כמעט כולם לשבועה הזו ומנעו מה-FBI להשיג ראיות לפעילות עבריינית כלשהי. הארגון היה מעל לכל, גם ובמיוחד מעל למשפחה הגרעינית של המושבע החדש.
אחד מהאנשים שהושבעו באומרטה היה מייקל פרנציז, בנו של סוני. כילד, מייקל למד לתעב את זרועות החוק. "שיחקתי בכדור ופתאום הגיע שוטר, הראה לי אקדח ואמר 'את הכדורים אני שומר לאבא שלך. מאז, לא ראיתי בשוטרים דבר טוב", העיד בראיון.
סוני לא רצה שבנו יהיה גנגסטר. "לך תהיה רופא", אמר לו. אבל כמו מייקל קורליאונה מ"הסנדק", בדיוק כשמייקל חשב שהוא בחוץ, הם משכו אותו בחזרה פנימה. בעצם, אפשר להגיד שהוא משך את עצמו. ב-1975, כשהוא בן 24, החליט לפרוש מהקולג' ולהיכנס לעסקי המשפחה בעקבות מאסרו הממושך של אביו. הוא היה ההבטחה הגדולה של משפחת קולומבו, נסיך המאפיה. במושגים של כדורסל, הוא היה הבחירה מספר 1 בדראפט - כוכב יפה תואר עם עתיד עצום לפניו.
למייקל היה מוח מבריק ובעיקר מודרני, שתי תכונות חשובות מאוד עבור בני משפחת קולומבו. הבנתו בעולם הכלכלה העדכני של ארצות הברית אפשרה לארגון לקצור הישגים שאליהם לא הגיע בעבר. מאחורי הגב קראו לו "הדון היאפי", כינוי שאותו לא אהב, אבל על דבר אחד הסכימו כולם: הכריזמה והיכולות שלו היו עצומות.
בעוד סוני נכנס ויוצא מהדלתות המסתובבות של הכלא, מייקל לקח פיקוד בתוך משפחת קולומבו והיה האחראי הראשי להונאת הדלק הגדולה - אחת התרמיות המבריקות בתולדות כלכלת ארצות הברית. תוך שיתוף פעולה עם המאפיה הרוסית, הוא מכר לתחנות דלק מיליוני גלונים, כשהוא גובה "מס פדרלי" דרך עשרות חברות קש שהקים.
את כספי המס הללו אמור היה להפריש חזרה למדינה, אבל, כמובן, לא עשה זאת. החברות הללו נעלמו וצצו כמו פטריות אחרי הגשם, וכך שלשל פרנציז את הכספים לכיסי משפחת קולומבו. הוא נחשב עד היום לאיש שגייס הכי הרבה כסף עבור משפחה במאפיה, בין היתר מתרמיות אחרות שקשורות בדלק ומחדירה לאינספור עסקים לגיטימיים בארצות הברית, סחיטות באיומים והשתלטות על סצנת חיי הלילה במקומות הומי אדם.
בוידאו: סרט התעודה על מייקל פרנציז, "המדריך למאפיה"
אבל לא כולם אהבו את ההצלחה המטאורית של הדון היאפי. הסכומים העצומים שהסתובבו סביבו העלו ריח של מעילה, עד שיום אחד מייקל הגיע ל"שיחת הבהרה" אצל בכירים במשפחה. זה היה אמור להיות דיון מהסוג הזה שממנו אתה לא יוצא חי. הוא היה אחד הבודדים שכן שרדו, אבל המחיר הנפשי היה כבד: בסיום הערב הבין שהאיש שהפקיר את גורלו בידי החוקרים היה לא אחר מאביו סוני. ב-1985 מייקל נידון לעשר שנות מאסר, שם שינה לחלוטין כיוון. "בטחתי באבי, ותראו לאן זה הביא אותי", אמר מאוחר יותר במספר ראיונות לנשיונל ג'יאוגרפיק.
בבית הכלא החל מייקל להתחזק ולחזור בתשובה. הוא השתחרר ב-1989, ולמרות אפיזודה קצרה נוספת עם הרשויות, בנה את עצמו כ"נוצרי שנולד מחדש". האומרטה מזמן לא הייתה מנת חלקו, ועד עצם היום הזה הוא מרצה ומשמש כמטיף דתי ומקיים שיחות מוטיבציה והסברה לסטודנטים. לא פעם הצהיר: "אני כנראה האדם היחיד בהיסטוריה שבחר לפרוש מהמאפיה ונשאר בחיים. לא דרך תוכנית להגנת עדים, פשוט לפרוש". ואכן, העובדה ששרד חריגה, במיוחד כשסיכוייו גדלו עם השנים, לאחר שכמעט כל אלה שהיו אמורים לסגור עמו חשבון כבר מזמן אינם בין החיים. אביו סוני עדיין כן.
מייקל חש יותר מפעם אחת שאביו בגד בו, אבל התמונה בעיני סוני הייתה הפוכה. היה בוגד ביניהם וזה לא היה הוא. מבחינתו, בנו פגע בקדושתה של המאפיה. אם לא די בכך שהפר שבועה, הוא גם ברח מהארגון ועבר לצד השני, זה שמטיף נגד הפשיעה.
אבל מייקל, שעמו התפייס סוני לבסוף, היה רק הצרה הקטנה שלו. זוכרים שסוני הורשע ונאסר בגיל 93? מי שהביא לכליאתו בפעם הזו היה לא אחר מבנו הצעיר יותר ג'ון ג'וניור, שישב על הדוכן והפך לאדם הראשון בהיסטוריה של המאפיה האמריקנית שמעיד נגד אביו. מאוחר יותר, אגב, הודה ג'ון ג'וניור, נרקומן כבד, כי חלה באיידס והחלו לצוף ספקולציות לפיהן הלשין בתמורה למימון הטיפול על ידי המדינה. בתקשורת צצו דיווחים כי בעקבות ההפללה סוני הוציא חוזה על ראשו של ג'ון ג'וניור, אבל טענות אלה מעולם לא הוכחו. ובכל זאת, לאור העובדה שג'ון נמצא בתוכנית להגנת עדים, לספקולציה הזו יש בסיס.
בסוף דצמבר חלה סוני פרנציז בדלקת ריאות, מה שזירז את הליך יציאתו לחופשי. ואכן, הבקשה שנדחתה ביולי 2016 קיבלה אישור בסוף ינואר 2017. פרנציז אמנם יחגוג את יום הולדתו ה-100 בין כותלי בית הסוהר הפדרלי בדנברס, מסצ'וסטס, אבל יוכל להשתחרר מעט לאחר מכן. ימים, ומעטים מהם, יגידו אם הגנגסטר הוותיק ביותר על הפלנטה אמר את המילה האחרונה, או שיחזור להראות את כוחו ברחובות.
דבר אחד בטוח: סודו של כל מהלך שיעשה מעתה ועד יומו האחרון שמור עמו. בניגוד לבניו, המאפיונר הוותיק ביקום לעולם לא יפר את האומרטה.
