"כולנו בדרך אל העוני"

יו"ר ההסתדרות, ח"כ עמיר פרץ (עם אחד), הגיב לנתונים הקשים בדו"ח העוני לשנת 2001, שהתפרסמו הבוקר בידי המוסד לביטוח לאומי ומשרד העבודה והרווחה. לדבריו, "כולנו בדרך אל העוני. איש בישראל כבר לא יכול להיות בטוח שלו זה לא יקרה. המשבר מאיים לפגוע בכל בית ובכל משפחה בישראל. זו כבר לא בעייתם של החלשים, אלא בעיה לאומית המסוכנת לא פחות מהבעיה הביטחונית".

עמיר ציין, כי "ממשלת ישראל קיבלה אות קלון ותעודת עניות ואין לה ברירה אלא להתפטר". לדבריו, "לממשלה המתעלמת ממצוקת ילדים רעבים אין זכות קיום".

כתבת "הארץ" רותי סיני, מוסיפה:

על פי הדו"ח, בשנה שעברה נוספו 81 אלף ישראלים למעגל העוני, מהם 50 אלף ילדים. בכך הגיע מספר הישראלים החיים מתחת לקו העוני ל-1.17 מיליון, שמהם 531 אלף ילדים. שיעור הנפשות העניות מכלל האוכלוסייה עלה בכמעט אחוז אחד, ל-19.6%, ושיעורם של הילדים העניים מכלל אוכלוסיית הילדים עלה ב-1.7%, ל-26.9%.

הדו"ח מציין, כי זוג נחשב עני אם הכנסתו נמוכה מ-2,768 שקלים בחודש; בשנת 2001 היה קו העוני של משפחה עם ארבע נפשות היה 4,428 שקלים, ושל משפחה עם שש נפשות 5,881 שקלים.

על פי דו"ח העוני, שיעור המשפחות העניות מכלל האוכלוסייה נותר יציב - 17.7%, שהן 319 אלף משפחות. זאת בשל התוספת של כמעט 10% לקצבאות הביטוח הלאומי ששולמו למשפחות נזקקות ב-2001, בהתאם לגידול בשכר הממוצע במשק בעקבות שגשוג מגזר ההיי טק בשנת 2000.

הנתונים מדגישים את חשיבותן של קצבאות הביטוח הלאומי בהגנה על השכבות החלשות והמובטלים. בחינת הכנסותיהן של המשפחות בישראל לפני תשלומי הקצבאות מגלה כי ממדי העוני התרחבו ב-2001 באופן מובהק - שיעור המשפחות מתחת לקו העוני עלה מ-32.2% ל-33.7%, גידול של 1.5% במספרן. זאת לעומת גידול של 0.3% בשנה הקודמת. ההסבר העיקרי להתרחבות זו של ממדי העוני נעוץ באבטלה הגדלה. נתוני הלמ"ס מראים בבירור שמספר המפרנסים למשק בית ירד מ-1.25 בשנת 2000 ל-1.19 ב-2001.

גם הפער בין עשירים לעניים המשיך לגדול בשנה שעברה. חלקם של שלושת העשירונים התחתונים בסך כל ההכנסה הכלכלית של המדינה ירד מ-4.5% ל-3.5%, בעוד חלקם של שני העשירונים העליונים עלה ב-1.3% ל-53.9%.

באופן חריג מקדיש דו"ח העוני פרק נפרד להשלכות הצפויות של הקיצוץ העמוק בקצבאות הביטוח הלאומי, בסך 6 מיליארד שקלים, על ממדי העוני הצפויים בשנת 2002 ו-2003. על פי הערכות מינהל המחקר של המוסד, שיעור המשפחות שהכנסתן תהיה נמוכה מקו העוני, אחרי שיקבלו את הקצבאות שלהן, יעלה מ-17.7% ב-2001 ל-19.1% מכלל המשפחות בישראל ב-2003-2002. שיעור הנפשות העניות יעלה ל-1.29 מיליון, שיהוו 21.7% מהאוכלוסייה בישראל, ושיעור הילדים העניים יעלה ל-605 אלף - 30.6% מכלל הילדים. משמעות הדבר שכמעט כל משפחה חמישית תיחשב ענייה וכמעט כל ילד שלישי יחיה במשפחה ענייה.

הנתונים גם מראים בבירור את הנטל הבלתי שוויוני של הקיצוצים - חמשת העשירונים התחתונים סופגים 70% מכלל הקיצוצים בעוד שני העליונים נושאים רק ב-9% מכלל הקיצוץ.

על פי הדו"ח ל-2001, העוני היכה באופן קשה במיוחד בשתי ערים - חיפה ובת ים. בחיפה עלה שיעור המשפחות מתחת לקו העוני מ-11.6% ל-14.8%, ואילו בבת ים הוא קפץ מ-14% ל-19.6%. לעומת זאת בבני ברק ובראשון לציון הוקל העוני באופן ניכר - שיעור המשפחות העניות ירד בכמעט 3% וב-3.7%, בהתאם.