פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      צעירה ביקשה להתגייר, הרבנים דרשו שתתחתן: "בואי עם שם של אולם"

      אחרי 21 שנים של קיום אורח חיים יהודי-מסורתי, גילתה טניה רובין בת ה-23 כי היא אינה יהודייה על פי ההלכה, ופנתה לגיור. כיוון שהייתה בזוגיות, דרשו הדיינים כי היר ובן זוגה יינשאו. אך גם כשנפרדו - לא הסתיימה מסכת הטרטורים

      זוג צעיר מחזיקים ידיים אהבה זוגיות (ShutterStock)
      "אם תתחתנו - נגייר אותך" (צילום אילוסטרציה: Shutterstock)

      טניה רובין, בת 23 מבאר יעקב, עלתה לארץ כשהייתה בת שנתיים. מאז היא חיה בישראל ומנהלת אורח חייהם יהודי-מסורתי. לפני ארבע שנים, כשניסתה להעלות את סבתה לארץ, גילתה כי היא אינה מוגדרת יהודייה על פי ההלכה. היא התבקשה להציג מסמכים המעידים על יהדותה, אך אלה לא היו ברשותה. מאז, נתקלה רובין בבעיה להוכחת יהדותה ונקלעה לתסבוכת ארוכה עם בתי הדין הרבניים.

      במכון "שורשים" לבירור יהדות אמרו לה שעדיף שתעבור הליך גיור, כי ייתכן שתהיה זו משימה בלתי אפשרית לאתר את המסמכים שיוכיחו כי הינה יהודייה. רובין השתכנעה, אך לא חשבה כי מדובר בהליך מסובך כל כך. כיוון שאביה יהודי והיא מנהלת אורח חיים מסורתי, סברה שזה יימשך זמן קצר. היא נרשמה להליך הגיור, לא פספסה שיעורים, קיימה את כל הדרישות, אך בית הדין לגיור סירב לגייר אותה.

      הסיבה לכך נובעת מכך שבמהלך ההליך נחשף בית הדין לקשר שנרקם בינה לבין צעיר יהודי מישראל וכתוצאה מכך הפך בן הזוג לחלק בלתי נפרד בהליך הגיור. הדיינים דרשו מהזוג להתחתן כתנאי לגיור. "אמרו לי 'תבואי עם שם של אולם ותאריך ונגייר אותך'", סיפרה. כנדרש בהליך גיור, בית הדין ביקש מבן הזוג לעבור מבחן, אך הוא נכשל בו.

      בית הדין הרבני הגדול לערעורים, הרבנות הראשית לישראל. ירושלים אפריל 2016 (רוני כנפו)
      הוגש ערעור. בית הדין הרבני הגדול לערעורים (צילום: רוני כנפו)

      בקשתה של רובין לגיור נדחתה חמש פעמים, והדיינים הפצירו בבן הזוג ללמוד את הנושאים ההלכתיים הנדרשים כדי שיוכל לעבור את המבחן - כתנאי לגיור חברתו, כדי שיוכלו "להקים בית נאמן בישראל". טניה ובן זוגה ניסו להסביר כי הם צעירים ושהם אינם מעוניינים להינשא, אך את בית הדין לגיור זה לא סיפק, והם המשיכו להפציר בהם להינשא כתנאי לגיור. השניים לא עמדו בלחצים ונפרדו. כששבה טניה לבית הדין היא נדרשה להוכיח שנפרדה מבן זוגה.

      רובין חשפה בפני הדיינים כי חזרה להיות עמו בקשר טלפוני, אך הדיינים המשיכו להתעקש. "אם הייתי משקרת ולא מספרת שיש לי חבר, הכול היה נמנע", סיפרה טניה. "אבל רציתי להרגיש שלמה עם עצמי", הוסיפה. לאחרונה הגישה, באמצעות עו"ד רועי ברומר, בקשת ערעור לבית הדין הרבני הגדול בירושלים נגד ההחלטה שלא לגיירה. בבקשה נטען כי היא מעולם לא אמרה שחיה עם בן זוגה, מעולם לא ציינה כי הם מתגוררים באותה הדירה ולא אמרה כי הם עומדים להתחתן. "בלתי נתפס", אומר עו"ד ברומר, "שאדם שמבקש גיור הופך קורבן להמצאות ולניסיון להטות את הגיור לאדם שכבר יהודי".

      "מי שבזוגיות ומבקש להתגייר - חייב להינשא קודם"

      מבתי הדין לגיור נמסר בתגובה: "למועמדת נקבע לפני כחודש דיון אך היא לא הופיעה. גם בן זוגה שזומן באמצעותה לא הגיע. צר לבית הדין שכך הדברים, בפרט לאור העובדה כי המועמדת יודעת היטב כי נעשו מאמצים כבירים לזימונם - בין השאר פינוי מקום בסדר היום של בית הדין - מה שכרוך בגרימת קושי למוזמנים אחרים. ככל שתחפוץ המועמדת לשוב ולהופיע בפני בית הדין יחד עם בן זוגה, יש לקבוע לה מועד אחר. ככלל, כאשר המבקש להתגייר נמצא בזוגיות, בית הדין מבקש ששני בני הזוג יופיעו יחד לבית הדין כדי לשמוע את דעת שניהם על מנת לאשר את הגיור. מי שבזוגיות ומבקש להתגייר חייב על פי ההלכה להינשא קודם, כדי שיוכל לבנות בית נאמן בישראל".

      מבתי הדין הרבניים נמסר כי "עניינה של מבקשת הגיור נדון בבתי הדין המיוחדים לגיור של מערך הגיור במשרד ראש הממשלה ולא בבתי הדין הרבניים האזוריים. לפני ימים אחדים הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור אל בית הדין הרבני הגדול. בקשת רשות הערעור נדחתה מאחר שהחלטת בית הדין המיוחד לגיור היא החלטת ביניים שנאמר בה במפורש כי לא התקיים דיון במהות הגיור, ודרישת בית הדין המיוחד לגיור שידיד המבקשת ובן זוגה או מי שהיה בן זוגה יתייצב לדיון - דרישה שהמבקשת הסכימה לה - היא דרישה סבירה בנסיבות העניין. הזכות לערער לבית הדין הרבני הגדול קיימת רק אם בית הדין המיוחד לגיור החליט באופן סופי לדחות את הבקשה לגיור".