"אז לקח סיגרים, אז מה?": בין ריקודים לבריכה, בליכודיאדה לא שכחו את המטרה העליונה

(רגב: "מעולם לא סיקרו כך את יום השואה הבינלאומי")

השטיח האדום שעליו צעדו באי "הליכודיאדה" באילת בסוף השבוע הוביל ללובי נוצץ וססגוני, עמוס בפלאיירים, מדבקות, חולצות ושלטים. צלילי הג'ינגל "הליכוד הוא בלב" מחממים את האווירה. מתבקש, אם כך, לפתוח ברשימה הארוכה של הגימיקים שהנעימו את זמנם של למעלה מ-1,500 המשתתפים באירוע – בהם פעילים, חברי מרכז המפלגה, חברי כנסת ושרים: כבר בכניסה הוצבה עמדת מגנטים שבה העוברים והשבים יכלו להצטלם על רקע תמונה של ראש הממשלה ורעייתו, או לחילופין - עם סיגרים ושמפניה ורודה.

מטרים ספורים בלבד אחרי עמדת המגנטים הוצב שלט עם דמותו של יאיר נתניהו, בנו של ראש הממשלה, ובו הוא הוצג כמועמד דמה בבחירות הפריימריז של "הליכודיאדה". השאלה אם "היורש" ידע או לא ידע על כוונת המארגנים ולאן מועדות פניו הפוליטיות היו, ללא ספק, אחת משיחות היום.

זו השנה השנייה שהאירוע החגיגי מתקיים באילת, כשהשאיפה היא לבסס את "הליכודיאדה" כאירוע מרכזי בחיי התנועה, משהו נוסח ועידת המפלגה הרפובליקנית. בגרסה הישראלית, בינתיים, האטרקציה המרכזית היא בחירות הדמה, שבהן בוחרים מועמדים לרשימה הארצית ולרשימת המחוזות, והן שמכניסות את הפוליטיקאים – אלה שבהווה ואלה ששואפים להיות כאלה בעתיד – לרוח תזזיתית. עיקר ההמולה במהלך שעות היום מתמקדת בכניסה לחדר הקלפיות, עד כדי כך שמארגני האירוע סוגרים אותם לפרקים כדי להניע אנשים להשתתף בפעילויות האחרות.

בין לבין, נערכים נאומים ופאנלים של ח"כים ושרים, ובהם אירוע המדמה "שבתרבות" בהנחייתו של יו"ר הקואליציה דוד ביטן, שעובר לעמדת המראיין לאחר שהתרגל לתת כותרות באירועים כאלה כמרואיין בחודשים האחרונים. במקביל נערכו גם הרצאות על האופן שבו יש לשלוח סמסים פוליטיים, כאלה שיגרמו לבוחרים לנהור לקלפיות. בזמן החופשי אפשר לנגוס נקניקיות והמבורגרים ולפצח גרעינים סביב לבריכה, בליווי מופעי מוזיקה אור קוליים והופעות בסגנון לאס וגאס של רקדניות ורקדנים המתעטרלים לצלילי ריהאנה ומדונה.

עשרות אנשי הפקה ואבטחה מסתובבים בשטח, בניצוחם של מפיקי האירוע: שלישיית הפעילים הצעירים והנמרצים משה בן זקן, משה (מושיקו) פסל וניר בן סימון, שדואגים שהכול יתוקתק כהלכה. מקורות המימון והמודל העסקי לא לגמרי ברורים, אבל מכמויות הכרזות והמדבקות ניכר שיש כאן בהחלט עסק כלכלי נאה שחשוב שיעבוד כשורה.

יותר מהכול מדובר במפגן כוח, שהשנה מותג כמפגן תמיכה בראש הממשלה וברעייתו לאור החקירות הפליליות. "לפני שהליכוד היא מפלגה, היא משפחה", נוהגים לומר במפלגת השלטון, ולכן, כמו על העומד בראש המשפחה, גם על חבריה עוברים ימים לא פשוטים, ומפגש משפחתי בעת הזו הוא זמן לקירוב לבבות בשעת משבר. "בחודשים האחרונים לא קל להיות חבר ליכוד, הבית הזה הותקף, אבל תראו את האחדות. כולנו ביחד. זו התשובה האמיתית שלנו, הערב הזה", אמר פסל, אחד המפיקים, בפתח האירוע.

על רקע האירועים האקטואליים, שלט עם הכיתוב "לא היה כלום כי אין כלום" התנוסס באופן בולט בכנס, וכששרת התרבות מירי רגב צעקה "יש כאן וירוס אנטי-ביבי ואנחנו נפרק אותו", הקהל הגיב במחיאות כפיים נסערות. בזה אחר זה, השרים וראשי הערים לקחו את הבמה והרעיפו דברי תמיכה וסולידריות על נתניהו ורעייתו, מביעים ביטחון בכך שהוא יישאר עמנו.

בתזמון מושלם, ראש הממשלה סיים את חקירתו השלישית כמה דקות אחרי שהחל אירוע ההצדעה המרכזי שתוכנן כדי לחזק את ידיו ואת ידי בני משפחתו. "מה שקרה כאן הגיע עד ירושלים", בישר דובר ה"ליכודיאדה", חיים גריידנגר, רגע לפני שהקריא את מכתב התודה המיוחד ששיגר נתניהו לחוגגים, שלטענתו נכתב בתום החקירה.

לצד התמיכה הגורפת, בין המשתתפים היה גם מי שסבור כי על ראש הממשלה לוותר על כיסאו, לא בגלל החקירות, אלא בשל התקופה הארוכה שבה הוא נמצא בשלטון ומנהיג את המפלגה. כך לדוגמא, אריה ויורם גמיש, שני אחים ירושלמיים העומדים בראש קבוצת "מורשת בגין" המאגדת כ-30 חברי מרכז בבירה, חלוקים לגבי עתידו של ראש הממשלה. אריה מנסה לשכנע את אחיו בצורך בקציבת כהונה לשתי קדנציות. "ביבי מיצה. הוא ראש ממשלה טוב, אבל עשר שנים, תן גם לאחרים", אמר. "לא יבוא מישהו כל עוד לא תיתן למישהו לבוא, וכל עוד ביבי נמצא - הוא לא מכשיר שום אדם שיכול להחליף אותו. הוא צריך לפנות".

אחיו לא מסכים. "הכלכלה מצוינת. הביטחון מצוין. הכול טוב ומצוין. כל עוד לא יבוא מישהו יותר טוב מביבי הוא צריך להישאר", אמר יורם. "אז הוא לקח סיגרים, אז מה. בליכוד לא מערערים על מנהיג, לכן היו לנו רק ארבעה מנהיגים בכל ההיסטוריה. אנחנו לא כמו בעבודה, אצלנו לא עושים פוטש". על דבר אחד, האחים מסכימים: "התקשורת צריכה לעשות בדק בית, כי כמה שהם לא מפמפמים הם רק מחזקים אותנו. אותו דבר שעשו לביבי עשו לטראמפ".

בהשראתו של הבוס הגדול, השנאה לתקשורת מאחדת בין כל הנוכחים, המשוכנעים שהתקשורת מחפשת להפיל את נתניהו. "נתניהו לא מושלם, או אשתו או ילדיו, אבל ההבדל בין המציאות לבין איך שמציירים אותה בתקשורת זה כמו בין מזרח למערב", אומרת מרגלית חיים מירושלים. "יש כאן ראש ממשלה שמבחינת התפקיד שלו שובר את השיא של בן גוריון. רצף של הצלחות. בוא נסתכל על הטוב של הדברים". תמיר כהן מרשפון קובע חד משמעית: "זה לא שאלה בכלל שמנסים להפיל אותו. אבל הם יכולים לנסות ולנסות, איך אמר המנהיג הדגול שלנו? אין עשן ואין אש – יש רק אויר חם".

התקשורת, או כפי שנוהגים רבים לסנן לעשרות העיתונאים שמסקרים את האירוע - "תשקורת", היא גם האשמה, לטענת הנוכחים, בביקורת שהופנתה כלפי מארגני ה"ליכודיאדה" בשל תזמון האירוע, המתקיים ביום שבו מצוין בעולם יום השואה הבינלאומי. "יש כאן קמפיין פוליטי ממדרגה ראשונה", אמר עמרי סער, סגן יו"ר צעירי הליכוד. "יש לנו את יום השואה שאנחנו מכבדים אותו, יום השואה הבינלאומי פחות מוכר. ההפקה לא ידעה ולו היו יודעים היו נמנעים. כמובן שלא היתה כוונה לפגוע באף אחד".

המארגנים, לעומת זאת, הודו שקרתה כאן תקלה, וניסו לפצות על זה בפתיחת היום עם הכרזה על דקה דומיה והצבת עמדה של נרות זיכרון. חלק מהליכודניקים הביעו תמיהה ותהו מדוע אף אחד לא מזכיר את ציפי לבני, שעשתה כנס בבר בתל אביב, ואיפה היה יאיר לפיד – שכתב פוסט נוקב בנושא תזמון "הליכודיאדה" – כשהכנסת ציינה את יום השואה הבינלאומי מוקדם יותר השבוע. ואז, מירי רגב סיפקה את הכותרת הפרובוקטיבית של השעה, כשהכריזה שהיא "גאה במארגנים כי מעולם לא סיקרו את יום השואה כמו שסיקרו השנה בזכות 'הליכודיאדה'", וזכתה, כהרגלה, לתשואות רמות בקהל במקביל לגינויים קשים אצל הברנז'ה בטוויטר.

בכלל, רגב הייתה הסטארית של האירוע, כשבכל מקום שאליו הגיעה מיד התנגנה ברקע המנגינה "לכי תספרי לכולם שאת מירי רגב", ועשרות תמונות סלפי תיעדו את צעדיה. בשנה שעברה, לראש רשימת הפריימריז-דמה הגיעו גמליאל וארדן, השנה רבים צופים שהבכורה תלך לרגב, ויש מי שמסנן בשקט ש"יותר משזו אסיפת תמיכה בנתניהו, זו אסיפת תמיכה במירי רגב". צלע אחת משלישיית המארגנים, משה בן זקן, עובד בלשכתה של שרת התרבות, "והוא עיצב את האירוע למידותיה", כפי שהגדיר זאת ליכודניק ותיק.

מלבד רגב, ארבעה שרים נוספים כיבדו את האירוע בנוכחותם – חיים כץ, יובל שטייניץ, גילה גמליאל, ואיוב קרא – שזכה לברכות חוזרות ונשנות על הגשמת חלומו הישן וקבלת תואר השר. אבל השרים הבכירים כנראה לא חוששים מתוצאות הפריימריז-דמה כמו הח"כים הצעירים, שהציפו את מלון קלאב הוטל בהמוניהם: יואב קיש, דודי אמסלם, שרן השכל, אמיר אוחנה, ג'קי לוי ורבים אחרים הסתובבו וניצלו את הזמן לעבודת שטח מפרכת. גם אם הקלפיות הן מדגם לא מייצג ומדובר במדד פופולריות בלבד, הוא עשוי לעצב תודעה.

לכן, "הליכודיאדה" היא גם במה נהדרת לעשרות שחקנים חדשים, פעילים ובעלי שאיפות פוליטיות מוכרים יותר או פחות, שמקבלים כינוס גדול ומרוכז שבו הם יכולים להסתובב, להכיר וללחוץ את ידי חברי המרכז. חלקם "עושים בונקר" על הכניסה לקלפיות כדי לסגור דילים ולהיכנס לרשימות מומלצים, וחלקם עובדים יותר באלגנטיות, כמו ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שכיתת את רגליו ברחבי המלון, לחץ ידיים עם פעילים, ופמלייתו עברה בקדחתנות ואספה את הפרטים של כולם. כמוהו עשה גם יו"ר מרכז השלטון המקומי חיים ביבס, שהיה אטרקציה פופולרית נוספת לחום ואהבה.

בשביל גלעד שרון, שעושה את דרכו בחזרה למפלגה ומתכוון להתמודד על משבצת מחוז הדרום בבחירות הבאות, זו הייתה הזדמנות לגישוש השטח. ובכן, התגובות היו מעורבות. "הבן של אריק" התקבל על ידי רבים בחיבוקים ובנשיקות, אך גם לקריאות בוז מאלה שמסרבים לשכוח את מורשת ההתנתקות של אביו. באירוע המרכזי שבו השתתף אף צעק פעיל מהקהל "אז ששרון לא יהיה פה".

ואגב, הנושא החם שהעסיק רבים מחברי המרכז ב"ליכודיאדה" לא היה חקירות ראש הממשלה וגם לא הפריימריז המדומים, אלא יוזמה לשינוי שיטת הבחירה של מועמדי המחוזות ברשימה לכנסת. היוזמה, שמקדם חיים כץ, יו"ר המרכז, צפויה להקשות על מועמדים חדשים להיכנס לכנסת, ומעוררת התנגדות עזה.

למרות ההתייצבות הנחרצת מאחורי המנהיג בצרה, בכל פינה ב"ליכודיאדה" היה אפשר לשמוע אנשים קובעים בשקט שהמצב נראה לא טוב, ותהיות לגבי איך ייראה היום שאחרי נתניהו רצות באוויר. אמנם, אף אחד מהבכירים ששמם מוזכר בשלב זה במלחמת הירושה הפוטנציאלית לא הגיע לאילת - לא גלעד ארדן, לא ישראל כץ, לא גדעון סער ואפילו לא יולי אדלשטיין, אך שמותיהם והערכת ההתאמה שלהם לתפקיד נישאים הרבה באוויר.

עם זאת, אסור לאף אחד מהם אפילו להיראות כמי שעושה איזשהו מהלך פוליטי בימים אלה, שכן הוא עשוי להיתפס כמי שחותר תחת שלטון נתניהו, ולהיענש בשם אותו די-אן-איי מיוחד שהליכודניקים נוהגים להשוויץ בו ובשוני המובהק שלו מהקוד הגנטי של מפלגת העבודה. בעוד אצל מפלגה אחת מחסלים ראשים בזה אחר זה בלי להניד עפעף, אצל השנייה – ברגע שמתקיפים את המנהיג – כולם מתייצבים מאחוריו כחומה בצורה. מי שלא מתיישר צפוי להיות מואשם בניסיון פוטש.

נתניהו ניגן על המורשת הזו באיגרת ששיגר לליכודיאדה. "אנו יכולים להיות גאים בכך שתנועת 'הליכוד' מגבה לאורך השנים את מנהיגיה וניצבת מאחוריהם, בניגוד למה שקורה במפלגות אחרות", כתב. "אתם, כמו רוב הציבור בישראל, לא קונים את המתקפה הזאת נגדי".

לגבי המדגם הלא מייצג שהגיע למלון קלאב הוטל באילת, לכל הפחות, הוא צודק. הם באמת לא קונים את זה. נתניהו הפסיק השבוע להשתמש בציטוט "לא יהיה כלום כי אין כלום", אבל מבחינתם זה בדיוק כך, לא יותר ממסע ציד שיטתי שמטרתו להפיל את ממשלת הימין, שבסופו הם עוד עשויים לצאת מחוזקים. "אם התקשורת יוצאת נגדו – אנחנו באים בהמוננו", אומר פעיל ליכוד המכונה "מרדונה", שקובע שהשנה ה"ליכודיאדה" בהחלט גדולה יותר מבשנה שעברה. "אני מבטיח לך שאם היו היום בחירות - הליכוד היה מכפיל את המנדטים".