"זונה" ו"מנטור של סקס" מלמדים אתכם על מין

שיחה ארוכה על סקס ומיניות בבית קפה תל אביבי. היא בתחילת שנות השלושים לחייה והוא עומד לסיימן. חיבוק קצר וחיוך לבבי. אספרסו וקולה על השולחן, כמתבקש. הדיאלוג קולח ונעים, אך לא מדובר בדייט, אלא במפגש ידידותי של החלפת חוויות ממקצוע שכולו אינטימיות ודיסקרטיות. הסביבה תתייג את שירי לרוב כ"זונה", ואותה סביבה תגדיר את דרור כ"מנטור של סקס", אך שניהם עובדים כסרוגייט, תוך שהם הודפים ללא הפסקה סטיגמות, תבניות וקיבעונות חברתיים. האזנו להם מחליפים חוויות ומספרים על החיים שמחוץ לחדר הטיפולים, ותוך כדי שיחה הפנמנו גם מעט מגדר, פרסום ודימוי עצמי. הסקס, נוכח בכל משפט ובכל דקה, היה הפעם רק הרקע.

"בניגוד למה שכולם חושבים, הסקס הוא חלק קטן מהטיפול", מסביר דרור כמה פעמים לאורך השיחה. "מדובר ביצירת אינטימיות וקשר". הוא עדיין זוכר את המטופלת הראשונה שלו, בחורה בסוף שנות העשרים לחייה, ללא ניסיון מיני וחרדה מאוד. "היא לא הייתה נוגעת בעצמה או מאוננת, ולא היה לה שום קשר לנשיות שלה. התחלנו תהליך של כמה חודשים, והקשר איתה מאוד ריגש אותי. פתאום הבנתי את גודל האחריות ומאוד חששתי לפשל. עם השנים הרגשתי יותר ביטחון ונינוחות". תחילת עבודתו, סיפר, לוותה בפיתוח תחושה של סופרמן המציל את העולם, "אך אני מודה שהחלק הזה נרגע אצלי". לדבריו, מעולם לא נתקל בהשוואת עבודתו לזנות. "כגבר יתפסו אותי כמעין מנטור של סקס, אחד שיודע מה לעשות", הדגיש.

שירי, לעומתו, מתמודדת עם סימני השאלה וההשוואה ללא הרף. היא הסתקרנה כל חייה מעולם המיניות והסקס, מדברת בחופשיות על מה שכולנו לוחשים, ולא נבהלת מתיאורים גרפיים או בוטים מדי. היא גדלה בבית ליברלי ופתוח, ודיברה בחופשיות עם אמה על חוויות מיניות ראשונות. "הסיפורים שחוויתי היו מקבלים לגיטימציה בבית, ובחוץ הרבה פחות", שיחזרה. "לא אחת כינו אותי בשמות, למרות שתמיד הרגשתי ביטחון ולא נבהלתי".

את הרעיון להיות סרוגייט היא קיבלה תוך אבחון תעסוקתי, ובהתחלה נעלבה עד עמקי נשמתה. "כל החיים כינו אותי זונה, ועכשיו זה מה ששולחים אותי לעשות?". כשחזרה הביתה והחלה לקרוא וללמוד על הנושא, הבינה שסקס זה לא העיקר, ושיש בה לא מעט תכונות שיכולות להתאים לתפקיד. "סיפרתי לאמא שלי והיא מאוד התלהבה ותמכה. היא ידעה בדיוק מה זה, והצטערה שלא חשבה על זה קודם". כשהחלה בתפקיד ונתבקשה לבחור בשם בדוי, היא בחרה בשם האם, "כדי לתת לה כבוד". שנים אחרי, היא עדיין נשאלת ללא הרף מה ההבדל בינה ובין זונה – ומסרבת להיעלב.

ההגדרה הרשמית של סרוגייט הוא בת זוג או בן זוג חלופיים, המהווים צלע ממשולש ובו המטופל, המטפל המיני והסרוגייט. "הרוב לא מתקבלים לעבודה", הדגישה ד"ר רונית אלוני, מטפלת מינית מוסמכת ומנהלת המרפאה שמכנה את התפקיד "היד הארוכה שלי בטיפול". היא מעסיקה במרפאה שלה במרכז תל אביב שמונה נשים וכארבעה גברים כסרוגייט ומתארת את דרישותיה. "הם צריכים להיות סבלניים ומנוסים, עם אמפטיה ורצון לתמוך, אמינים, בעלי אינטליגנציה והבנה של משמעות התפקיד – ולא אגרסיביים". עובדיה, כך היא מתארת, הם טיפוסים לא רגילים, בוגרים, "שמסוגלים לחשוב מחוץ לקופסה ובאופן כללי מרגישים נח עם עצמם ועם המיניות שלהם". רוב הסרוגייט שהיא מעסיקה "אינם תלויים בעבודה לתשלום שכר דירה", והתקבלו רק לאחר שצלחו תהליך מורכב שכולל ריאיון אישי, קורס, אבחון אישיותי והערכת פסיכולוג.

ומי המטופלים? כולם, מגיל 18 עד 81. כמעט שלושה עשורים של פעילות הובילו למרפאה של אלוני את כל סוגי האוכלוסייה - אקדמאים וחיילים, ערבים ויהודים, חרדים וחילונים מהמרכז והפריפריה, גברים ונשים ואפילו מפורסמים. "לא מזמן סיים כאן טיפול סלב מפורסם, שכשהוא הולך ברחוב בחורות עוצרות אותו ומבקשת ממנו חתימה. הוא נראה טוב מאוד, עם מקצוע גברי, ספורטיבי, פיזי בנראות שלו, והוא בתול". מסכת השקרים שהיה צריך לעבור, הייסורים וההסתרה, גררה סבל נוראי. "פעמים רבות נשים חושבות שהן לא מוצאות חן בעיניו. תחשבי מה קרה לו השבוע, כשהוא קיים יחסי מין וכעת הוא יכול לענג וליהנות ממין ולחוות חוויה אינטימית וארוטית. הוא ממש נולד מחדש, זה לא אותו בן אדם".

בכדי להגן על מטופליה, נתבקשה שירי לשמור על דיסקרטיות. רק הקרובים לה ביותר ידעו, ובהם הוריה. היא הקיפה עצמה בחברים מהמרפאה שהבינו את חוויותיה, וגזרה על עצמה שתיקה ארוכה, תוך גביית מחיר גבוה ממערכות היחסים בחייה. עכשיו היא יכולה לספר, אך מסביב הרבה פעמים מתקשים להבין. "לא תמיד זה משך את סוג הגברים שרציתי. זה תמיד סיקרן גברים, הם רצו לדעת מה זה, חשבו שאני יודעת לעשות גלגלונים במיטה. אז אני חוזרת ומסבירה שאני לא יודעת לעשות גלגלונים, אבל אם לגבר תהיה אימפוטנציה, אני אדע להתמודד". היא עוצרת רגע, נושמת עמוק ומוסיפה: "למרות ההשוואה הבלתי נפסקת, קשה להפוך אותי לזונה".

שירי ניהלה בזמן העבודה מערכות יחסים פתוחות, ולדבריה, רבים מחבריה בתחום פועלים בצורה דומה. "מבחינה הלכתית, כל עוד אנחנו סרוגייט אסור לנו להתחתן, אבל זו אינה הסיבה", מצטרף דרור. "מבחינה רגשית יש לנו מקום לעוד אנשים, העבודה מאפשרת לנו להרגיש קשת של רגשות כלפי יותר מאדם אחד". שניהם מסכימים.

דרור דווקא נהנה מהדיסקרטיות שהעבודה כופה עליו, וכמעט לא סיפר לאיש על עבודתו במרפאה, אפילו לא להוריו. אחד האתגרים המרכזיים בעבודה – המזמנת אינטימיות לאנשים שבהרבה מקים עדיין לא חוו אותה - הוא השמירה על גבולות רגשיים. פעמים רבות המטופלים מתאהבים בסרוגייט, אך החשש הוא דווקא מרגשות הפוכים. "פעם אחת התאהבתי במטופלת, זה היה לא נשלט", מגלה דרור. "מהרגע הראשון היא נכנסה לי ללב, חשבתי עליה המון, חיכיתי לפגישות איתה, ולא רציתי שהן יסתיימו. זה היה תהליך מדהים". המרפאה אוסרת על קשר חיצוני, ומערכת היחסים הסתיימה עם תום הטיפול.

"מעולם לא הצלחתי לייצר מערכות יחסים עם גברים", מספרת ר', מטופלת במרפאה, אשת היי-טק מצליחה, חברותית ואינטליגנטית בשנות הארבעים לחייה, שלא עברה תקיפה מינית או התעללות. "כשהייתי צעירה האמנתי שזה יסתדר מעצמו, ולאורך השנים גיליתי שזה לא קרה. הייתי בטיפול פסיכולוגי, ושנים המטפלת המליצה לי ללכת לסרוגייט, אבל הרגשתי שזו תבוסה נוראית, לא רציתי להיות חברה במועדון הזה".

לבסוף, מתוך ייאוש עמוק ותוך ספקנות וחרדה גבוהה, החליטה ללכת לפגישת טיפול ראשונה. "הייתי במצב מזעזע ואמרתי שאנסה הכול. זה אוסף של דינמיקות משפחתיות וניואנסים שהלכו והתעצמו עם הזמן". הפגישה הראשונה, כנהוג, התרחשה לא רחוק מהקליניקה. "הייתה שיחת חולין שגרתית כזו, לא נהניתי במיוחד ובעיקר השתדלתי לא לבכות", סיפרה. "הסרוגייט נראה נחמד ותו לא, ובעיקר הכול הפחיד אותי, חששתי מהסיטואציה וזה מאוד הביך אותי".

תחושות הפגישה הראשונה התחלפו עד מהרה בשיח כנה, ור' הצליחה לראשונה בחייה לשתף גבר בבעיה שיש לה עם גברים. "הייתי רגילה לשקר כל הזמן, ופתאום חוויתי משהו אחר. זה היה משחרר ואפילו כיף", סיפרה. הם נפגשו עוד כשלושים פעמים בחצי השנה שלאחר מכן. "פחדתי להתאהב בו, וזה לבסוף מה שקרה". מאז הטיפול היא יצאה עם לא מעט גברים והיום היא מנהלת לראשונה בחייה מערכת יחסים רצינית. "הסרוגייט הוציא ממני חושניות שהייתה קבורה עמוק. הוא הוציא אותי מבור מעופש, ואפילו היום הייתי מתחתנת איתו בלי לחשוב פעמיים, אני עדיין מאוד אוהבת אותו". המשפחה שלה לא יודעת על הטיפול שעברה, או על הקשיים שחוותה כל חייה, וממילא זהו לא נושא שדובר עליו בבית. "אני חושבת שהם חשבו שאני לסבית", הסבירה, "חבל שלא עשיתי את זה קודם. סתם פספסתי שנים מתוך פחד, וחבל. זה לא שונה מכל בעיה אחרת. אם כואבת לך השן, את תלכי לרופא שיניים, את לא תטפלי בזה לבד".

אז מה ההבדל בין זונה לסרוגייט? אלוני מתורגלת בשאלה, ונראה שציפתה לה. "ראשית, אין העברה כספית בין המטופל למטפל, והכסף עובר ישירות למרפאה. מעבר לזה, לא המטופל ולא הסרוגייט קובעים מה יהיה תוכן הפגישה, אלא המטפל המיני. חשוב להבין שהמטרה היא לא סיפוק מיני, אלא לתרגל ללמוד להכיר את הגוף, לפתח יכולת נתינה וליצור אינטימיות בתקשורת".

התהליך עם הסרוגייט נמשך כמה חודשים, ולעתים גם יותר מחצי שנה. הפגישות מתחילות בדרך כלל בחוץ, בבית קפה או בבר, אחר כך יעברו למרפאה, שבה חדרים חמימים, מקלחות ועיצוב נעים ומזמין. ככל שהקשר הרגשי יתהדק, כך גם יחל המגע פיזי - לאט ובהדרגה. "אנו מדמים למעשה מערכת יחסים, וכמו במערכת יחסים יש רצף, תהליך והתפתחות וכמובן גם החלטה משותפת על הפסקת הטיפול". המטופלים לא יודעים את שמם האמיתי של הסרוגייט, ולא פרטים מזהים אחרים, ועם תום הטיפול, מדגישה אלוני, "אין לאף אחד מהצדדים אפשרות להמשיך את הקשר".

"האקט המיני הוא רק חלק קטן מהתהליך, חלק שהייתי שמחה לוותר עליו, אבל הוא בלתי נפרד מהטיפול", משתפת שירי. כמו חבריהם, היא ודרור מקפידים לשמור על גבולות ברורים בכל הקשור לאקט המיני, ונתקלים בבקשות לחוות סוגים שונים של סקס. "הייתה לי מטופלת שרצתה מין אנאלי. אמרתי לה שאפשר לנסות, אבל אני מציע שתשאיר משהו לחיים אחר כך", סיפר דרור, שמעיד כי הוא מוכן לכל סוג של התנסות, ובלבד שתהיה תוך הקשבה וכחלק מהתהליך. עבור שירי, הגבולות ברורים יותר: "אני לא מוכנה לקבל או לתת מגע אורלי, לא נח לי במקום הזה, זה מוציא אותי משליטה שהכרחית עבורי בתהליך".

לא הכסף משך אותם למקצוע, ושניהם מסכימים שמדובר קודם כל בקשר אנושי, באנשים שמגיעים לטיפול מתוך בדידות איומה, מתוך הסתרה של סוד גדול מסביבתם, והתמודדות עם שדים לא פשוטים. "כמו כולנו, הם מחפשים קודם כל קרבה", סיכמו.