כניסתו הסוערת של דונלד טראמפ לתפקיד נשיאה ה-45 של ארצות הברית מביאה סיכויים וסיכונים לא מעטים לאזורנו. אי אפשר שלא להתרגש מגילויי האהדה והחיבה הבלתי מוסתרת שמרעיף טראמפ על ישראל. זאת בשורה מעודדת עבורנו אחרי נשיא אמריקני חביב וסימפטי שייצר כאן נזקים לדורות.
אבל אפילו טראמפ, סימפטי ואוהד ככל שיהיה, עם משפחה משובצת יהודים ציוניים עם כוונות טובות, איננו מבין עדיין את הפוטנציאל הנפיץ הקיים כאן. אם רק היה מקדיש מעט יותר זמן להבנת הסכסוך ארוך הימים באזור, ורצוי עם יעוץ מתאים, היה מבין שאין כאן וכנראה שלא יהיו כאן פתרונות אינסטנט קלים להשגה. כל פתרון ארוך טווח יהיה לבסוף אוסף של פשרות, כאלה שיענו במידה סבירה על המינימום הדרוש לשני הצדדים.
לעת הזאת החשוב ביותר הוא ליצור ולשמר כאן אווירת ביטחון לטווח ארוך ומנגנון ליצירת אמון סביר בין הצדדים, כזה שיאפשר דו שיח במקרה הטוב והסכמה בשתיקה שהמצב הקיים הוא הרע במיעוטו במקרה הפחות טוב. אם יוסיף הנשיא טראמפ וילמד את ההיסטוריה העקובה מדם של העשור האחרון, הוא יבין גם שהאזור הזה הינו נפיץ, רגיש ובלתי צפוי.
המעבר משקט יחסי ממנו כולם נהנים בשנים האחרונות לעימות כוחני יכול להיות מהיר ובלתי נעים לכולם. ורק אם יוסיף ויסביר לו מישהו הקרוב אליו גם את אירועי הר הבית, כיצד מכלום פרץ הר הגעש, כיצד מגחמה אישית עם אינטרפרטציות פוליטיות נוצר מצב חדש שלכבות אותו לקח שנים לא מעטות עם כמות אדירה של נפגעים.
ההחלטה להעביר את השגרירות האמריקנית מתל אביב לירושלים מחמיאה לנו ולחלק מאתנו אפילו מגשימה חלום של שנים. אבל בואו נודה על האמת, היא החלטה שגויה בעיתוי שגוי. חסרת כל משמעות אמיתית. מרחיקה את האפשרות לפתרון סביר כאן וייתכן שמקרבת עימות נוסף, שלישי במספר בינינו לבין הפלסטינים. עימות מיותר שבסופו נעמוד באותו המקום אבל עם פחות מספר אנשים יקרים.
הכתובת כתובה על הקיר כעת, כתובה ברור וללא סימני שאלה, רק סימני קריאה. המהלך בעייתי ודומה ליציקת פח בנזין על המדורה, שכעת קיימים בה גחלים בלבד, ראוי לו לנשיא החדש להתמקד בקידום פתרונות לחידוש דו שיח ושיפור האווירה, ולא במהלך שנועד בעיקר לצורך מילוי גחמה של מספר פוליטיקאים והבטחת בחירות של נשיא שבא לעשות מעשה טוב אבל מזה יצא רק רע. אדוני הנשיא, אתה משוחרר מהבטחתך זאת. קמפיין הבחירות הסתיים ועכשיו צריך להתמקד בחיים האמיתיים, והם, מה לעשות, מעט יותר מורכבים.