כשערכי הממשלה וערכי הדמוקרטיה מתנגשים, האחרונים הם אלה שנדחקים לפינה חשוכה. לממשלה הקודמת הייתה הזדמנות להחיל על קק"ל את חוק חופש המידע. ההצעה לתיקון החוק נפלה בוועדת שרים לענייני חקיקה כמובן, המקום בו הצעות חוק הולכות למות, בעיקר כאלה שמקדמות ערכים שלא עולים בקנה אחד עם ערכי הממשלה הרלוונטית ובמקרה הזה, שקיפות, מנהל תקין וטוהר מידות בשימוש בכספי ציבור.
לממשלה הנוכחית הייתה הזדמנות להכפיף את קק"ל לביקורת מבקר המדינה. הזדמנות פז שהיא דואגת למרוח ולמסמס בינתיים בוועדת שרים מיוחדת, וכל זאת לאחר שכבר נכתב הסכם (לא מושלם אמנם) להחלת הביקורת, בין קק"ל ובין הממשלה שחזרה בה בינתיים. נראה ששוב מתנגשים ערכי הממשלה ושריה בערכים שקק"ל מבקשת לאמץ לעצמה באמצעות החלת הביקורת.
ייאמר לזכות היועמ"ש הקודם, יהודה וינשטיין, שלא החמיץ את ההזדמנות ובחסותו ותמיכתו הוכרע ושונה מעמדה של קק"ל מחברה פרטית לחברה לתועלת הציבור והחל תהליך חשיפתה אל האור. היום, דו"ח מיוחד וחד פעמי של מבקר המדינה על קק"ל פורסם סופסוף וחשף את שכבר לא הפתיע אף אחד, כשכמויות עצומות של כסף מנוהלות בחשאי, אין סיכוי שזה יהיה ניהול יעיל ואיכותי.
המילה שקיפות היא מילת מפתח בדו"ח המבקר, או נכון יותר היעדרה של השקיפות בהתנהלות קק"ל. העדר השקיפות בקק"ל הוא כה מבוסס שהוא מכשול לביקורת עצמה. הרי איך ניתן לבקר החלטות שהתקבלו במאות פרויקטים ובמאות מיליוני שקלים כאין להן כל זכר של דיווח או תיעוד. זה לא נדיר במחוזותינו, אגב, ראו ערך תקציב המדינה והעברות הכספים במשך שנים. איזה מן מיקרו קוסמוס נחשף בפנינו של התנהלות אנשים מקורבים לצלחת, הבוחשים בכספי ציבור, תוך טשטוש זהותם של המחליטים ואף מתן עדויות סותרות בעניינם.
כך אומר המבקר בעדינות אופיינית: "קבלת החלטות באופן ריכוזי, נטול מגבלות ממשיות ונעדר תיעוד, אגב צמצום השפעתו של הדרג המקצועי עלולה לפתוח פתח לשימוש במשאבים לפי נטיית הלב של מקבלי ההחלטות ובהתאם ליכולת השכנוע של הפונים, שלא בהכרח באופן מושכל ומיטבי. היות וקק"ל היא גוף שחלק מנציגיו נבחרים על פי מפתח פוליטי, קיימת חשיבות להקפדה על קיומם של הליכי קבלת החלטות סדורים, מתועדים ומנומקים היטב, ובקרה על הליכים אלה".
הכנסות קק"ל מתקבלות ברובן מ- 12% מקרקעות מדינת ישראל השייכות לה והכסף נאסף מהחכרתן, השכרתן, מתן זכות שימוש בהן וכיו'. שליש מקרקעות המרכז, מציין המבקר, הן בכלל של קק"ל. בכסף הזה קק"ל אמורה לעשות למעננו, לפי מטרותיה היא, תוך העברת כספים למימון פרויקטים בכל רחבי בארץ. הציבור אמור להרוויח מהכסף הזה. וכאן האבסורד הגדול, כסף שאמור להיטיב עם תושבי הארץ מחולק ללא כל בקרה, ללא כל פיקוח, תיעוד או דיווח. קק"ל היא גוף ציבורי, אמרו את זה קודם לפני, כמאמר השיר. אין שום סיבה, שאינה אינטרסנטית או מושחתת, לנהל בסתר מיליארדים שמגיעים ברובם מהציבור ומיעוטם מתורמים, שרוצים גם הם שתרומתם תבנה, תייער ותפתח את הארץ, ושנועדו לחזור אל הציבור בדמות פרויקטים לתועלתו.
עכשיו, כל מה שצריך הוא שוועדת השרים לענייני חקיקה תחליט כבר. טרם נמצא הזמן המתאים להחליט בעניין החלת ביקורת המבקר על קק"ל, כי מה זה באמת משנה איך מתנהלים מיליארדים מכספי הציבור? שייקחו את הזמן. בינתיים אולי גם יקום הצדיק שעוד יצליח להעביר את התיקון לחוק חופש המידע ויוסיף לו גם את קק"ל. ועד אז הכסף שלנו, ביחד עם הפרויקטים המיועדים, יישב לו בחושך לבד.
הכותבת היא מנכ"לית התנועה לחופש המידע.